נווה צדק בלילה. מפגש.

מפגש לילי בנווה צדק. מסתבר שאפשר למצוא יופי בכל דבר.
כשהאופנאית של סלונה והמעצבת הגרפית נפגשות לקפה ושיחה, עולות תובנות על החיים. אין ספק שיצא הפעם פוסט מצולם וצבעוני.

פתחנו יומנים. הזזנו הרים. וכך מצאנו את עצמנו נפגשות מתחת לפנס רחוב, בפתח חנות ספרים סגורה בלב שכונת נווה צדק, ברח' שבזי בתל-אביב.

הלילה כבר ירד על השכונה ועקב עבודות תשתית ומחסומים שהוצבו בכביש, הרחוב היה נטול גישה ויופי.

שלולית בוצית וענקית נפערה במרכזו וניכר היה שזו הסיבה שהרחוב אינו הומה, מה שיצר מפגש די אינטימי.

הלכנו בשכונה ריקה ושקטה. למעט בחור תמהוני וקצת שיכור שביקש נדבות, לא היו כמעט אנשים ברחוב.

בחרנו להיפגש בנווה צדק. שכונה די ציורית, בה הסימטאות והבתים ניראים כמו פינות בחו"ל. חלונות עם תריסים מעוצבים ושיחים משתרכים.

העיניים הובילו אותנו לחנויות של מעצבות שונות. כששתי נשים הבאות מעולם העיצוב נפגשות, היה ברור ששתינו נמשך אל עבר חלונות הראווה, שהקסימו אותנו.

מסתבר שאפשר למצוא יופי בכל דבר. גם בשעת לילה ברחוב חשוך וקצת גשום. המפגש הזה הוא אנלוגיה נהדרת לחיים.

לפעמים הכל נראה קצת חשוך ומוזנח, אבל אם מעיפים מבט נוסף, רואים את הקסם.

שתינו התרשמנו מחלון הראווה המסוגנן של מעצבת תכשיטים, היוצרת תכשיטים יפהפיים בשילוב טקסטיל.

חן היא מעצבת אופנה, הטקסטיל בנשמתה.

היא חיה את המרקמים. הבדים. האיכויות. אני מעצבת גרפית, בוחנת את כל הפרטים הקטנים, כמוה, גם אני נשאבת אל מקורות השראה ואסתטיקה.

שימו לב, כמה יפות הדמויות הצבועות ממתכת מעל הגגון של חלון הראווה.

חנויות בגדים. חן מתרשמת ממשהו אחד. אני מאחר. היא אוהבת את השרשרת הלבנה הספירלית שעל הדגם הימני ואני מופתעת מהצעיף העשוי שאריות בד ושעולה הון.

מציצות אל תוך חנות של בדים וכלים אותנטיים. עולם שלם של צבעים. שתי נשים ברחוב ריק. שתי מצלמות.

פינות חמד קטנות. פסלים המציצים בהפתעה מאחד הגגות. כתובת גרפיטי. לאור הפנסים, הכל מקבל נוכחות דרמטית.

לבסוף בחרנו לשבת בבית קפה יפה ומעוצב "דלאל", שגם הוא היה שקט יחסית. (שהתמונה שלו היא היחידה שלא צילמתי, אלא נלקחה מהאינטרנט ועברה עיבוד לשחור-לבן)

התפריט של המקום היה מעין ספרון עטוף בבד לבן כמו מפת קרושה. נו, ככה זה. אלוהי הפרטים הקטנים…

אחרי סיור חלונות הראווה הרגלי שלנו, ברור שהרשינו לעצמנו להתפנק בקינוח שוקולדי ביחד. תה בשביל חן וקפה הפוך חלש בשבילי.

פתאום, כששתי נשים יושבות זו מול זו, ומרשות לעצמן לפתוח את הקופסה הסגורה שבתוכן, אפשר למצוא קווי דימיון קטנים.

ממבט ראשון, אפשר לראות שונות גמורה. גם כשהיה צריך לבחור נושא משותף לכתיבת הפוסט, אני חשבתי שיהיה נחמד לראות מופע רוק של להקה שאנו לא מכירות,

חן חשבה שאולי כדי לנסות יחד שיעור ביוגה. שונות.

חן יותר מאופקת ושקטה. אני כנראה שלא. אבל האהבה שאנו רוכשות לאותם הדברים מצאה את חיבורה.

האהבה האמיתית לעיצוב. למילה הכתובה. לרוב תחומי היצירה. כל זה היה בסיס חזק מאוד בלב המפגש בינינו. שתינו גדלנו בבתים מאוד יצירתיים. עם הורים עם זיקה חזקה לאמנות.

כשהציעו בסלונה לעשות מעין פוסט באותו עניין, עם שותפה, מיד חשבתי על חן. חן היא אופנאית וזה מה שתמיד חלמתי לעשות בצעירותי. זה אושר ענקי, לעשות את מה שאוהבים.

הייתי לאחרונה באירוע לנשים, בו היא העבירה הרצאה על טרנדים ועל טעויות אופנה נפוצות ומאוד התרשמתי ממנה. (חן, את זוכה ממני רק למחמאות…)

בילדותי, רציתי להיות מעצבת אופנה. כל הדפים בבית היו מלאים בשירבוטים ואיורי אופנה. גם כיום. בסוף למדתי לימודי אמנות.

ישבנו לא מעט זמן ביחד. היתה שיחה ממושכת על המון נושאים: מקומות בהם טיילנו. סגנון. טעמים. כושר. לימודים. על הכתיבה בבלוג. נדמה לי שאפילו סיפרנו איך אנחנו בוחרות את החברות הטובות שלנו.

שתי נשים. קצת עייפות. אחרי יום עבודה ארוך. מפטפטות אל תוך הלילה.

הצטערתי שלא נפגשנו כאן בשעות הבוקר. בטוח שהשכונה ניראית הרבה יותר מלהיבה ואטרקטיבית באור יום. גיליתי שיש לשכונה יופי מיוחד גם בשעות המאוחרות.

כמה טוב להיזכר שהפרטים הקטנים, אם טורחים להביט בהם, הם שעושים את ההבדל.

בעיני יצאה סדרת צילומים יפה של נווה צדק. חווינו ביחד את השכונה. התוודעתי אל חנויות מעצבים שלא הכרתי קודם לכן. אבל בעיקר שמחתי להכיר את חן, שהיא מאוד מיוחדת בעיני.

הבלוג של חן: http://saloona.co.il/chensi/