מפעל הפיס לא תמיד מחלק פרסים…

שלום – מדברת "אריאלה" ממפעל הפיס – אני מדמיינת מדי פעם כשמתחשק לי להחליף נוף, לקנות טלוויזיה, לשדרג את חיי – בשטות…אבל להרגיש איך זה ש"אריאלה" מתקשרת. זה לא קרה. "…משיח לא בא – משיח גם לא מצלצל.." . מפעל הפיס – יש לו עוד פרוייקטים חוץ מלבנות בתי ספר ואולמות ספורט . על מפעל בלתי מבורך אחד כזה…..

בחורה עם מחשב נייד

אז זהו…תמיד אנחנו רוצים שאריאלה ממפעל הפיס תתקשר אלינו ותספר לנו שזכינו : באוטו / בטלוויזה/בסופש – במשהו….אבל לפעמים אנחנו רק רוצים שיעזבו אותנו לשלום. אנחנו רוצים שיבינו שאנחנו לא בחתונה קתולית, אני מצטערת שלא התחתנו איתם בנישואים אזרחיים…שאפשר להתגרש בקלות ולא להנפיק ניירות שאפילו משרד הפנים לא חולם מבקש.
רציתי להתגרש או יותר נכון רציתי שאמא שלי ז"ל תשכב שם בבית הקברות בלי להרגיש שהיא פריירית ומורידים מחשבון הבנק המשותף לי -לה "דמי כרטיס" או משהו דומה – למקרה של טעות שאולי במקרה נזכה…..
נשמע פשוט, לא? או….אז ככה, רק נשמע. יותר טוב לא למות (טוב, זה באופן בסיסי רעיון מומלץ), להתעסק עם זכיות – במסגרת מדע בדיוני (אצלי), להוריד דמי חבר למי שכבר לא ממש חבר בעולם הזה – מציאות !!! אומרים ש"…משורה ישחרר רק המוות…" . במקרה כאן, זה גם לא קורה. גם המוות לא משחרר.
כנראה שבמשך השנים היחסים האלה של מפעל הפיס ואני / היא – הפכו לסוג של סימביוזה, וכשמערכת היחסים הופכת להיות סימביוטית זה כבר ראוי לטיפול תרפויטי ממושך , רק שהשכר יתחלק עכשיו גם לפסיכולוג כדי לדבר על מערכת היחסים הסבוכה הזו.
לא רציתי הרבה – נשבעת לכם. רציתי לבטל הוראת קבע פשוטה בבנק !! טלפון ראשון מנומס להפליא (קשה, אבל מתקיים) אני מבקשת לבטל את הכרטיס בגלל הנסיבות. אחרי רבע שעה בערך של נסיונות להסביר לי "גיברת תראי…כדאי לך. אולי תחליפי רק שם ו….- גיברת (אני ) נשברת. תחליפו אני כבר מתחננת.
או…אז זהו, תפקססי לנו את תעודת הפטירה של אמא ז"ל. כאן מתחילים לטפס הפיוזים והעלבון גם יחד ואני מתחילה להרים את הקול והדמעות מתחילות לבצבץ. תגידי, אני גוערת בה : נראה לך שבשעות הפנאי התחביב שלי זה להרוג את אמא שלי ? לאאאאאא, היא מתנצלת ומתחיל דיאלוג אידיוטי שבסופו אני אומרת לה את דעתי על מפעל הפיס עם האיוס שבדרך כלל עובד: ה-ת-ק-ש-ו-ר-ת……אף אחד לא מאושר ולא מעוניין לשמוע ולראות את שמו בהקשרים פחות נעימים.
ראיתי שגם זה לא עובד. במסגרת מלחמת ההתשה – אני רואה שהפסדתי במערכה בפעם הזו. שתלך להזדיין המפגרת הזו – מפקססת עד כמה שזה נשמע חולני את תעודת הפטירה ואחרי כמה ימים יש אישור שמח להפליא כי התעודה הגיעה.
מצויין. כל הצדדים מאושרים. התעודה של אמא מאושרת (איזה באסה, אין הצטיינות על הישגים במקצוע הזה !!) יופי אני אומרת – עכשיו אפשר לבטל? כן, היא אומרת. רק חייגי למס'…..כי צריך אישור מהיורשים האחרים ש…..תגידי , אני מתחילה לצרוח : את לא חושבת שקצת הרבה נסחפתם ? בשלב הבא תבקשו תעודת אבהות ובדיקת דם.
לא לא, אנחנו מבקשים רק הוכחה בכתב מהיורשים האחרים. תשמעי, אני כבר אומרת בקול של מי שעלה לה לחץ הדם. אני עכשיו בפרינציפ אני לא שופכת בפנייך את הפרטיות המשפחתית שלי. קיבלת תעודת פטירה, ראית שאמא שלי מתה ואפילו אתם יכולים לבקר בחלקה…בגוש…
יותר מזה את יכולה לקבל רק מכתב מעו"ד, כן – אישי אלייך וגם להנהלה שלך ואם אריאלה תבקש יפה – הפרס שלה יהיה גם הוא מכתב מעו"ד. איך אני??
לא עובד על המערכת. אף אחד לא זז ואף אחד לא קם !! אני במצב של מי שיכול רק להחטיף מכות (תודו שזה לא ממש הטריפ שלי בימים האלה – יש לי עניינים חשובים ומטרידים הרבה יותר…).
עו"ד שלי (ממש במקרה) צלצלה לשאול איך אני מסתדרת ואם אני צריכה משהו ועל הדרך סיפרתי לה…..תני לי את הפרטים מותק היא אומרת לי בקול עדין של עורכת דין מופלאה שכמוה (גם נס !!  ולא חנוכה….) – אני אטפל בזה. אל תדאגי.
אני מבטיחה לך שאף אחד מהם לא יירצה יותר לחייך. אריאלה לא תתקשר, הבחורה – תתנצל, וההנהלה? אולי תשלח אותך בתור פרס ניחומים לשבוע ברומא….