מסעדת יפו-תל אביב; ואף מילה על חציל…

אין ספק שמסעדת יפו-תל אביב, המסעדה החדשה של חיים כהן היא אחד ה-מקומות ה-חמים שנפתחו פה לאחרונה. זה ניכר הן בזמן ההמתנה לשיחה בטלפון והן באפשרות להזמין שולחן ועוד על הבר של המטבח, כפי שביקשתי. אבל כל זה היה כבר מאחורינו. הזמנתי מקום לשמונה וחצי בערב וחצי שעה קודם לכן התקשרתי לזוג אחינו הספונטניים למסטינג, לשאול אם ירצו להתלוות אל העזר ואלי לארוחת ערב שם. כמה משמח לפגוש גרגרנים כמונו. אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה!


צילום: "הגרגרנית"

פתחנו בשני אפריטיפים נחמדים: האחד, על שם המקום, היה בטעמים אניסיים עם טוויסט עוקצני מסוים של פלפל חריף והשני, מוחיטו עם נענע ותותים. ידענו שהתחלנו טוב. היין שהומלץ ע"י הסומליה המקסימה וליווה את הארוחה שלנו היה שרדונה מהמוסך של אבא, או בשמו המוכר יותר "Garage de Papa"'. מדובר ביין של עידו לוינסון, יינן ביקבי רקנאטי ביום ועובד המוסך בערב… הבנות קיבלו בהמשך הארוחה גם צ'ייסרים (הדרת נשים במובן ההדרי של המילה) על חשבון הבית. אתם כבר יכולים להבין שהיינו יותר ממסודרים מהבחינה האלכוהולית באותו הערב.


צילום: "הגרגרנית"

הזמנו 4 מנות ראשונות ומכיוון שהתישבנו על הבר המשקיף אל המטבח החיצוני, ראינו את העבודה מתבצעת לפנינו ממש. למשל, הפוקצ'ה הנהדרת, שהוגשה עם עגבניות שרי צהובות צרובות. ליווינו את תהליך ההכנה שלה, משלב הבצק, דרך הכנסתה לתנור האפיה היפה שעומד במרכז המטבח וכלה במשיחה האחרונה של שמן הזית. הטאבון הענק הזכיר לי את זה שעומד במרכז המטבח של מסעדת ריבר קפה, שם ביקרתי במסעי ללונדון השנה.

צילום: "הגרגרנית"

תמנון טרי עם שעועית ברבוניה ובצל סגול היה מוצלח יותר מהצד של קוביות התמנון ופחות מהצד של השעועית, שנשארה מיותמת על הצלחת. לא שלא טעים, רק פחות מתחבר לכדי מנה שלמה. לעומת זאת, הקלאמרי מהדלאל של הבוקר עם שומר צרוב ומקורמל בטאבון היה מצוין! הטעמים האניסיים של השומר האפוי והמרקם שלו ליוו היטב את הקלמארי, למרות שנהנינו גם מכל אחד מהם לחוד. את הכתר של המנות הראשונות לקח בהליכה סלט שייטל קצוץ עם סרדינים כבושים במלח ופרמז'ן. מדובר בגרסה מיוחדת של סטייק טרטר, שאת המליחות שלו הוא מקבל מהסרדינים הכבושים. שיחוק רציני ביותר! השף עצמו היה לידנו בדיוק כשנהנינו מהמנה והסביר לנו איך להכין אותה. ברור שלא יכולתי להתאפק וגם ההכנה בבית עלתה יפה.

צילום: "הגרגרנית"

כזכור, חיים כהן היה השף של מסעדת קרן ביפו אי שם לפני כך וכך שנים, מעוז הצרפתיות באוכל ובסגנון ההגשה. תזכורת קטנה למה שהיה ולא יחזור עוד, היתה מנת הטורטליני גבינת עיזים ועירית, אספרגוס, שמן זית ולימון. מנה עדינה ונעימה בפה, שלמרות שהיא נשמעת לא חדשנית, היא מפצה בטעמים וברכות. בהחלט לאב מי טנדר!

צילום: "הגרגרנית"

כשהגיעה העת להזמין מנות עיקריות לא יכולתי להתאפק והייתי חייבת לטעום מנה ראשונה נוספת, שקדי עגל ברוטב פולנטה צהובה. שקדי עגל הפכו להיות מנה חובה במסעדות לאחרונה (כמעט שנמאס, אבל עוד לא) ואני, שחובבת אותה, רציתי לנסות אותה א-לה חיים כהן. לא נשארה אף טיפה בצלחת.

הבנות המשיכו בקו הדגים-פירות ים והזמינו יחד שרימפס קריסטל, סטראצ'טי, באקצ'וי, אפונה, סרטנים, מולים, קאלמרי ולוקוס ברוטב בויאבז. בחיי שכך קוראים למנה – העתקתי מילה במילה. נראה שלא השאירו אף מרכיב מחוץ לתפריט… חברים, אני תמיד טוענת שאני הכי נהנית מהמנות הראשונות, אבל חייבת לציין שזו מנה של יוצא מן הכלל. ללקק את האצבעות! למרות ריבוי המרכיבים, הכל היה עשוי נפלא, בנפרד וגם ביחד והמרק, משגע.

ומה עוד? בנים מסוקסים מזמינים בשר. במקרה שלהם, מנה שלא הופיעה בתפריט, אותה ראינו אצל הסועד הנחמד שליד, נתחי פריים ריב עם שעועית צהובה, שעועית ירוקה וטריזי תפוחי אדמה אפויים. לא תצאו רעבים אחרי מנה כזו.

צילום: "הגרגרנית"

ומה לקינוח? אנחנו בחרנו כנאפה לשניים (זה השם), שהכילה את כל הדברים הטובים, בלי להיות מתוקה באופן מוגזם, כנהוג בדרך כלל. באמת שיא העדינות הקינוחית. יש כאלה שהיו מסתפקים בזה, אבל אצלנו בלי שוקולד לקינוח, כאילו לא גמרנו את הארוחה. מוס שוקולד, על עוגת שוקולד וקרנץ נוגט סגרו לנו את הפינה הזו. טעים כמו שכתוב.

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

שמתם לב שלא כתבתי אף מילה על חציל, שידוע כחומר הגלם האהוב ביותר על חיים כהן? האמת, ראינו כמה חצילים יפיפיים ולבנבנים שיוצאים מהטאבון, אבל הם נכנסו כסלט חצילים לכל מיני מנות שלא הזמנו. אין ברירה: נהיה חייבים לחזור שוב.

הגרגרנית
מאז שאני מכירה את עצמי, אוכל מעניין אותי. להכיר, לגעת, להריח, לבשל, להאכיל ולאכול. בבלוג "הגרגרנית" אתם מוזמנים לקרוא את המחשבות שלי בנושאים הקשורים לאוכל, אבל לא רק.תמצאו אותי כאן: http://hagargeranit.wordpress.comמוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם: hagargeranit