ממשלת ישראל עברתם את הגבול – עצבנתם אותי מאד

מדברים הרבה על אוכלוסיות מוחלשות. מכבסים את המילים ועוד לפני שפורעים את הצ'ק בלי כיסוי (עוד הבטחה) – נבחרי האומה נותנים לעצמם העלאה במשכורת 5000 ש"ח. מגיע לנו – אנחנו בחרנו אותם. מגיע לי שתקראו אותי ותגיבו. זו גם המדינה שלכם

נשבעתי שלא אכעס וברוב המקרים זה מצליח כי אני משכנעת את עצמי ששום דבר ואף אחד לא שווה את העצבים שלי.  אתמול או שלשום (מי זוכר?) התעצבנתי, הרגשתי עצובה, מתוסכלת, אחת שלא סופרים אותה וכל זה באדיבות כנסת / ממשלת ישראל. מדברים עכשיו על תקציב (דברו כמה ימים) ודאגו להעביר אותו. אחרי שכל אחד קיבל את האתנן שלו, כולם יצאו מחוייכים (קצת על העוקם – שאנחנו האזרחים נראה כמה התאמצתם). כל שר קיבל את המיליונים/מיליארדים (אני לא בטוחה בסכומים כי אין לי מגע וקשר אליהם) למשרד עליו הוא אחראי ועכשיו אפשר לנוח. זה מאמץ גדול להעביר תקציב, ראיתי כמה זמן וכמה התאמצתם וכמה התלבטתם.  בואו נתפשר על רובכם . תמיד יש כמה צדיקים בסדום אז בואו נתפשר על הרוב המוחלט. בגלל שעבדתם כל-כך קשה בוועדות וקריאות לסדר והגשה, בין ישיבה במליאה לבין כמה קללות (אני נשבעת שאפילו אני מתביישת לכתוב אחת מהן לדוגמא) וחופשת מליאה – אין ספק שמגיעה לכם העלאה. בלי להתבייש, בלי למצמץ לקח איזה יומיים אולי פחות והופס…יש לח"כים ולשרים תוספת של 5000 ש"ח החודש. החודש הזה ינואר 2018 !!  בלי בשנה הבאה, בלי בתקציב הבא, בלי וועדות , בלי כלום, היה מדד. עלה? ירד? מגיעה לכם תוספת – עבדתם ממש קשה וכל המדינה במיוחד הסקטורים המוחלשים שמדברים עליהם עכשיו כל-כך הרבה כי זה נורא טרנדי ונורא כואב

מליאת הכנסת (צילום: Roman Yanushevsky/ שאטרסטוק)

אתם מטורפים אתם ! אין לי מילה אחרת לכנות אתכם/ן.

נכים מוכנים למות (גם ככה אתם עושים להם את זה אבל לאט לאט), הבטחתם להם העלאה שלא הייתה, קצבאות שיגדלו ועוד כל מיני טובין – רק פרסתם את זה על כמה שנים ומי יודע מה יהיה בשבוע הבא?

בינתיים, הם חיים מ"סכומי בחירה" אני קוראת להם. לבחור בין רופא שיניים לבין חימום בחורף, לבחור  כמה להוציא על תרופות או בעברית איזה תרופות שאני צריך – אני מוותר כי אין לי כסף. אם זו מדינת רווחה והבטחתם ופרסמתם שאתם נותנים העלאה מיוחדת ועוד שטויות ואתם אלופים – הריני להזכירם באופן מעליב כמעט – אתם לא ראויים למילה אחת של כבוד ובטח שלא בני אדם ויותר מזה נבחרי העם.

399

אתם זוכרים את אלה שקראתם להם "מעמד הביניים" (או משהו דומה) והבטחתם  שאתם תעשו ותפעלו ותדאגו ויהיה להם . אתם צודקים. הבטחתם דירה? יופי,  הגרלות. יש כאלה שאפילו הגרילו -מרוב ייאוש החזירו את הזכאות כי יש סיכוי שעד שיקבלו מחיר מוזל גם הזול יהפוך איכשהו ליקר והבית היחידי שיוכלו לקנות זה הבית שמצוייר על קופסת קוטג'. מצחיק לא? בא לי לבכות מהמקום הזה.

השורדים המעטים שנשארו מהשואה – מי סופר אותם? נכון, אתם צודקים. משנה לשנה המספרים יורדים. אז מטקס יום השואה האחד למישנהו המדינה תשלם פחות כי ימותו בשנה עוד כמה שורדי שואה. העיקר שהטקס יהיה ממלכתי  ומישהו ימלמל כמה הבטחות כמו צ'ק בלי רבע אחוז של סיכוי שבערוב חייהם יוכלו  להתקיים יוצאי השואה האלו כי מישהו עזר להם.

והרשימה עוד ארוכה, ארוכה כל-כך  ואפשר להמשיך עוד כל-כך הרבה סקטורים מוחלשים שזקוקים נואשות וגם הבטיחו להם תוספת. לא בונוס ולא מדד – פשוט כי מגיע להם לשרוד.

זה אחד הפוסטים  שמקסימום מישהו יגיד היא צודקת.

אז למה לעזאזל אני מרגישה אימפוטנטית צודקת?

צילום: Roman Yanushevsky/שאטרסטוק