"מלח אל הים"

בלב המלחמה והמהומה הגדולה דרכיהן של ארבע נפשות צעירות מצטלבות במסע אל החופש כשאת כולם מלווה מכנה משותף אחד הכמיהה לחזור הביתה כמה שיותר מהר ולהיפגש עם משפחתם, כשלכל אחד סיפור מיוחד ואישי משלו.

בחורה עם מחשב נייד

מלח אל הים / רותה ספטיס

הוצאת ספרים: עם עובד

שנת הוצאה: 2018

ז'אנר: רומן היסטורי

תרגום מאנגלית: מרב זקס-פורטל

381 עמ'

——

תמיד כשנדמה שכבר אין יותר מה לחדש בנושא ספרות השואה מגיח מהצד איזשהו ספר חדש שחושף בפני הקורא עוד נושא שלא התוודע ולא הכיר לפני כן, כך קרה לי גם ברומן ההיסטורי הנפלא הזה. הסופרת רותה ספטיס מציגה בפנינו את פרשת האונייה וילהלם גוסטלוף, והיא אף מציינת בסוף הספר שסיפור האונייה, חדר הענבר, ומבצע חניבעל אמיתיים לגמרי. פרשת טביעת אוניית וילהלם גוסטלוף היא האסון הימי הנורא ביותר שקרה אי-פעם ב-20 בינואר 1945, מספר הקורבנות שנספו בטביעתן היה רב לאין שיעור ואף יותר מהטיטניק ולוזיטניה שכולנו מכירים ושמענו עליהם, תשעת אלפים בני אדם נספו באסון הנורא הזה מארבעת הטילים ששוגרו, וביניהם כחמשת אלפים ילדים, אולם, למרבה הצער רוב האנשים מעולם לא שמעו על האסון הנורא הזה.

הסיפור מסופר מפיהם של ארבע נפשות צעירות בחורף שנת 1945, במערכה האחרונה של המלחמה, יואנה, אלפרד, אמיליה, פלוריאן, כשכל אחד מגיע ממקום ורקע אחרים, וכל אחד מהם מספר את סיפורו האישי והמיוחד לו, ואת סודותיו בגוף ראשון, הם מספרים על ההישרדות, ההתמודדות, העזרה ההדדית האחד לשני וההתלבטויות של כל אחד ואחד גם בזמנים הכי קשים שיש הרבה דילמות מוסריות, ובלב המלחמה והמהומה הגדולה דרכיהן מצטלבות במסע אל החופש כשאת כולם מלווה מכנה משותף אחד הכמיהה לחזור הביתה כמה שיותר מהר ולהיפגש עם משפחתם.

יואנה – היא אחות מליטא שמשפחתה נשארה מאחוריה בליטא, על מנת לשרוד ולא לשקוע בהרהורים וגעגועים למשפחתה היא עובדת כאחות מתלמדת ומטפלת בפצועים במלוא המרץ וללא הפסקה, היא דואגת גם לסנדלר, לזקן, ולילד הקטן. וכך היא כותבת: "האשמה היא צייד, המצפון שלי לגלג עליי וכמו ילד רגזן רק חיפש סיבות לריב, הכל באשמתך, לחש הקול… עזבתי את ליטא ב-1941, מה קורה עכשיו בבית? האם יש אמת בשמועות האיומות שנלחשות ברחובות? הילד הקטן שהלך לפניי פלט יבבה והצביע עליה, "שלום קטנצ'יק, בן כמה אתה?" שאלתי אותו. "שש", הוא ענה…

פלוריאן – הוא גרמני ועוסק באומנות, שנושא באמתחתו סודות, הוא בורח ממשפחתו, וכך הוא כותב: "הגורל הוא צייד, ברחתי. הרגליים שלי, הכבדות, החלו לרעוד בחוזקה בעוד המחשבות שלי דוהרות קדימה… "אתה בחור מוכשר, פלוריאן", זה מה שאימא שלי אמרה לי. "אתה פרוסי, תחליט בעצמך, בן" אמר אבא שלי. במלחמה הזאת של היטלר לסטלין, האם אימא שלי עדיין הייתה חושבת שאני מוכשר או סתם פושע? האם אבי היה מרוצה מההחלטות שלי, מהסודות שנשאתי כעת על גבי?

אמיליה – נערה מפולין בת 15 המסתירה בתחילה את סודה שהיא הרה ולאחר מכן כשסודה מתגלה כולם מנסים לעזור לה ולהיטיב עמה. וכך היא כותבת: "הבושה היא צייד. רציתי לנוח לרגע, שאלתי את עצמי אם יש לי רגע, החלקתי על האדמה הקשה והקרה אל הקצה הרחוק של המערה, האדמה רעדה, החיילים היו קרובים, הייתי צריכה להמשיך ולהתקדם, אבל הרגשתי עייפה כל כך…".

אלפרד – הוא חייל נאצי אכזרי, המעמיד פני גיבור בשירות הרייך, הכותב מכתבים להנלורה היקרה, וכך הוא כותב לה: "ועכשיו הצבא של סטלין הולך ומתקרב, ואנשים נתקפים בהלה, לא, לא, אל תפחדי, אני במקום בטוח למדי ורגוע לגבי הכישורים שלי… צריך פשוט להיוולד מוכן, ואני, תודה לאל הטוב, נולדתי מוכן".

ארבעתם עולים לאוניית וילהלם גוסטלוף האמורה להביא אותם ביחד עם אלפי פליטים אל חוף מבטחים, כולם בורחים אל המזח, נאבקים לשרוד, האם הם יבטחו מספיק האחד בשני? האם ישרדו? והאם יהיה להם הכוח להתבגר ולהתאהב כשהעולם סביבם קורס? על כך ועוד קראו בספר המרתק הזה!!!

לסיכום: ספר מרגש, מרתק, מראה עוד זווית בספרות השואה, לא נותר לי אלא להמליץ עליו ממש בחום!!! רוצו לקרוא! (מודה שבסוף גם בכיתי קצת).

מלח אל הים