יד שניה

"בנוסף החלטתי לכתוב בלוג, כלומר לא בדיוק בלוג או שאולי כן, בקיצור מפרסמת בפייסבוק סיפורים שקורים בחנות שלי. סיפורים של א-נשים אשר מגיעים/מגיעות לחנות לקנות בגדים או למכור בגדים. ויש להם/ן סיפורים מעניינים."

וואייי, אני אומר לה, איזה רעיון מקסים, אני מכיר גם מסעדה בהוד השרון, נונו, מכירים? מסעדה שמנהלת בלוג של סיפורים אשר קורים אצלה במסעדה ולדעתי זה קונספט מדליק לאללה. תתחברו. פה

את יודעת מה? גם לי יש בלוג. אישי כזה שמספר על החיים שלי, על דברים שאני עובר, על המחשבות שלי על העיסוקים שלי בכל מיני תחומים, אז אולי אני אכתוב פוסט גם כן, על … רגע … על מה אני אכתוב פוסט? וככה נולד לו הרעיון לכתוב את הפוסט הנוכחי. אי שם בפירסינג של רמת גן בלב חנות צבעונית קטנה ומטריפה. חנות לבגדים יד שניה.

רגע רגע רגע … לפני שאני מתחיל אתם בטח שואלים, מי זאת בכלל? מה זאת החנות הזאת? ואיך א-ת-ה הגעת לשם? בגדים? מה, אתה כוסית?

אאאזזז … על בוק סרפינג שמעתם פעם, נכון? מה לא? מה השתגעתם? מה, זה פוסט ראשון שלי שאתם קוראים? אתם לא מחוברים לפייסוש שלי? יש קצת פה וגם פה על חוויות שלי וכאלה. כשהציעו להנחות סרף בחנות בגדים יד שניה לא הבנתי כל כך לאן אני נכנס אבל זרמתי עם זה, זה הכי כיף ללכת אל הלא-נודע. אני מתנדב. הרמתי יד וירטואלית בפייסבוק. מספר שבועות אחרי … מחפש חניה ברמת גן ונכנס לקופסת הצבעים הזאת שנקראת חנות בגדים. איזה יופי. איזה כיף. ולחשוב שמאחורי כל בגד, כל פריט יש גם סיפור, יש חיים, לא סתם עוד חולצה מקו הייצור של פוקס או קסטרו. ובעלת החנות? צבעונית והיפסטרית ממש כמו החנות שבבעלותה. מציע לכם להגיע, לראות, להריח, המלצה של מלך. לא תתאכזבו. RONI.

Yad Shniya 01
Yad Shniya 02
Yad Shniya 03
Yad Shniya 04
Yad Shniya 05

ועכשיו לפוסט שלי. או קי. יד שנייייה. יד שניייייה (מגרד בראש) … אז על מה רציתי לספר לכם בכלל? הנה זה בא. אולי אתם זוכרים … מזמן מזמן, ממש כשהתחלתי לכתוב, או יותר נכון לפרסם, כתבתי פוסט על חברים שלי ועל החיים של ציידי מוצרים ביד שניה. פה. מאז אותו הפוסט … שוב החלפתי דירה, השתדרגתי, דירת שלושה חדרים בקומה ראשונה – אאוט. דירת ארבעה חדרים בקומה השלוש עשרה – אין. כשנכנסתי לדירה החדשה פתאום כל הריהוט המינימלי שלי נראה אפס לא מתאים. ספה קטנה מדי, טלוויזיה 32 אינץ', עוד חדר ילדים, הכל פתאום נראה כל כך … כל כך ריק. ואני מה? דחיין טיפוסי … לא בא לי עכשיו. לא בא לי עכשיו לרהט הכל מחדש. לחפש. לעצב. מה מתאים. מה לא מתאים. אבל אז הגיע ערב אחד. ערב אחד שהניע אותי לפעולה. אבל ממש. הגדולה שלי אומרת באומץ רב יש לציין ובכנות מבורכת. "אבא, אני לא כל כך מרגישה פה בבית, אתה יודע?"

טטרראאאאחחחח!!! זעזעה אותי. חתיכת מראה דפקה לי. ישר לתוך הפרצוף.

והיא כל כך כל כך צודקת. כלומר, ברור לי ששום רהיט לא יפצה על חום, אהבה ויחס אבל בהחלט כשנכנסים הביתה, צריך תחושה של בית!  ולא רק בשביל הילדים שלי. בראש ובראשונה בשבילי. בשבילי!

אז מה? עכשיו צריך לרהט, מה? בהתחלה ידידה טובה שלי, איתה אני מבלה לא מעט בחודשים האחרונים, נרתמה לפעולה ועזרה לי כל כך הרבה. ברעיונות, בביצוע, בהוצאת הכוח אל הפועל. חזרתי להכיר את איקאה. באופן אינטימי. גם בנתניה וגם בראשון. איקאה זה אמנם נחמד ויפה … אבל יש קסם כל כך אחר בחנויות יד שניה, במוצרי יד שניה.

ושוב חיפשתי סלון. כן כן, כמו בפעם ההיא. ובשביל להדגיש את הצורך כאילו מישהו החליט לתת לי סימנים, הספה ההיא, מהסיפור הקודם … זוכרים? נשברה! אז הגיע הזמן. מפה לשם, שישי בבוקר מוצא את עצמי בחנות יד שניה מחפש ספה או ספות או שזלונג או משהו שיותר יתאים לסלון המרווח שלי. לא מצאתי. ברור. אבל כן מצאתי מזנון מטריף. כבד כזה, כהה, נראה כמו תיבת אוצר, בדיוק כמו שאני אוהב. אני מסתכל עליו והוא מסתכל עלי בחזרה. כאילו אמרנו האחד לשני, נועדנו זה לזה. בלי לשים לב ביום ראשון אחר הצהריים המזנון כבר אצלי. אבל מה עם הסלון? עדיין ריק משהו. פתאום בערב אחד זה קרה, היא ראתה את הסלון הזה, באתר יד שניה בפייסבוק. נראה טוב. נראה טוב. שיחה קצרה עם המוכרים והכל סגור. יש! אבל … מממ …. הם גרים באשדוד. בעיה. כלומר לנסוע לראות את הסלון, בגשם, זה בקטנה. אבל צריך להוביל אותו איכשהו. אלו אנשים פרטיים, אין להם מובילים בילד-אין. ואז נזכר בחברים מהתיכון. ווטסאפ לקבוצה:

Watsapp - Yad Shniya

טו מייק א לונג סטורי שורט (איזה כיף לכתוב באנגלית בעברית, נכון?) חבר אחד יוצא מהדרום, חבר! אתם לא מבינים. בן אדם שאני מכיר בערך מגיל חמש. הזיה.  אני מגיע מהעבודה, נפגשים באמצע. אשדוד! פאקינג אשדוד! נשבע לכם, הייתי שם פעמיים בכל החיים שלי וגם זה רק בשנה האחרונה. תוך שעתיים, וכמו במעשה כשפים שתי ספות לא קטנות נכנסו מאחורה על הקשקש (בכל זאת … מהנדס עאלק) והופ יש לי סלון חדש. כלומר … ישן-חדש. כלומר … סבבה של סלון!

אז נכון שהסיפור נשמע קצת מוכר ואם אתם זוכרים את הפוסט ההוא מפעם אז יש הרבה קווי דמיון  אבל לא אכפת לי. זה סיפור אחר. אלו חברים אחרים. ואולי רציתי לכתוב על יד שניה וכמה שזה סבבה וכמה שצריך להיות פתוחים לקונספט ואף אחד עוד לא מת מזה … אז רציתי. שוב יצא לי פוסט שהשורה התחתונה שלו היא חברים חברים חברים.

אסיים בנימה אישית וקצת משתפכת. אוהב אתכם הרבה הרבה, חברים שלי. אין עליכם בכל העולם.