השקרנית והעיר-איילת גונדר-גושן

כולנו משקרים.
בעיקר משקרים לעצמנו.
במסווה של שקרים לבנים, מצדיקים פעולות, אמירות וחיים שלמים.
אנחנו מרפדים את עצמנו בסיפורים חליפים על קורותינו, ואט אט מאמינים שזו האמת היחידה.
השקרים הקטנים הללו, באים "להציל" אותנו אבל עלולים לפגוע בזולת.

goshen 111

שקרים שקטים שקרים קטנים 
בתוך ליבנו ישנים…

איילת גונדר-גושן הוציאה עד השנה שני ספרים שזכו לפרסים יוקרתיים: 'פרס ספיר לספר ביכורים' (לילה אחד מרקוביץ)  ופרס ווינגייט הבריטי לשנת 2017 (להעיר אריות), הוציאה ספר חדש  – השקרנית והעיר.

את 'להעיר אריות' קראנו במסגרת 'מועדון קראות מרכז תל אביביות' שאני חברה בו, היה זה אך טבעי לי לחפש ולקרוא את ספרה החדש.

 

כמו ב'להעיר אריות', שעסק בנושא אקטואלי בתקשורת-בעיית הפליטים, גם הפעם הצליחה גונדר-גושן להביא אל סיפרה אקטואליה – הפעם בשני נושאים חמים כרגע בכותרות העיתונים: MeToo# וה- Fake News, ולכרוך אותם זה בזה, כשהיא מציבה בפני הקורא את הדילמות של תוקף נתקף, ומי הוא מי? ואת הדילמה של עד כמה התקשורת צמאה להכתיר גיבורים חדשים, ולהרים את קרנם, גם על חשבון השקר שבחדשות המומצאות.

*****

השקרנית והעיראגדה מודרנית, אך לא קסומה בעליל.

 

אי שם, בממלכה קטנה שנקראת הפעם 'עיר כלשהיא בישראל', התקשורת – שרואה את מה שנוח לה לראות, על מנת ליצר חדשות מעניינות וסקסיות – ממליכה נסיכה חדשה.   נופר שלֵו – נערה אפרורית ולא ממש אטרקטיבית, שאיש אינו נותן דעתו עליה.    בתפאורה צבעונית של גלידריה בקיץ, המשמשת כמקום למפגש האקראי בינה ובין אבישי מילנר זוכה עבר בתוכנית ראליטי שימי הזוהר כבר מאחוריו.   רגע מגעיל ופוגעני בין השניים, הופך להאשמה בהטרדה מינית בעידן של ה #MeToo, ויהפוך משם למופע אימים קרקסי של Fake news, ההופך את חיי השניים, ואת חיי הסובבים אותם, ומשנה אותם מהקצה אל הקצה.

הנערה האפורה ובלתי מובחנת הזו שנשבת בקסם השקר שיצרה-בלי כוונה, ושמוביל אותה להגשים את חלומה ולהיות נראית. נאהבת. נחשקת.  והעם שמסביב, שצופה באגדה הנרקמת לנגד עיניו, ומספקת לו גם את ליטרת הבשר במשחק הלחם והשעשועים החדש, משחק הגלדיאטורים הנטרפים לעיניי הציבור, בדמות נבל מודרני-מפורסם עבר, שמואשם בתקיפה מינית.

 

הנער מסביר: "את לא משקרת סתם, רק כי אין לך ברירה. כאילו, אם הייתה לך אמת טובה מספיק לא היית צריכה לשקר, נכון? זה כמו שאנשים שיש להם מספיק אוכל לא צריכים לגנוב. רק מי שרעב גונב, ולא היית מאשימה אותו על זה".

 

שקר קטן, שמתחיל בטעות, וברצון לנקמה, מתגלגל ככדור שלג במורד ההר והופך את כל העולם על פיו.

חילופי התפקידים בין השניים: בין תוקף לנתקף, בין קורבן לפושע, הוא המנוע שמגלגל את העלילה החדשה שרקחה גונדר-גושן.

 

הדמיות שסובבות את חיי הנסיכה החדשה, שמנסה להיעזר בהם בכדי להתוודות, גם הן עלובות וחיות בשקרים הקטנים של עצמם, שהולכים ומתגלגלים וממשיכים להתדרדר במורד העלילה:

לביא מימון, נער בודד ולא מקובל, שלא מצליח לתקשר עם הוריו או חבריו – והיה עד לתקרית בין נופר ואבישי, סוחט אותה לאהבה. כי לוליי כן, להבנתו, לא יזכה להכרתה בקיומו. וגרוע מכך לא יזכה להכרת סביבתו.

אחותה הצעירה, מאיה, שיפה ומקובלת ממנה. שיחסי האהבה שנאה קנאה שבין האחיות משמשים דלק מניע בשקר של נופר.

ריימונד הקשישה, זקנה ערירית מבית אבות, שנופר תכיר במהלך משלחת נוער למחנות ההשמדה, שבעצמה מגלגלת שקר משלה, עת היא נוטלת את זהות חברת ניצולת השואה רבקה, שנפטרה והותירה אותה בודדה, ונוסעת עם המשלחת למחנות בפולין, כדי לספר את סיפור הישרדותה שלא היה. ולו רק כדי שגם היא תוכל לנסוע לחו"ל, והרי גם היא חוותה רעב ומצוקה בילדותה במעברות. או כפי שגונדר-גושן מכנה אותה "לא ניצולת שואה אלא מנצלת שואה, ומה הפלא שגם היא ככה, מנצלת שואות כדי להשיג דברים, מה הפלא שגם היא ככה, אם זה כל כך משתלם".

שני זוגות הורים, שלא מצליחים לתקשר עם הנערים. שמנסים לתת גיבוי למעשים אבל במחיר בבחירות האישיות שלהם, בלי לראות את צרכי הנערים.

חוקרת משטרה, שבעצמה עברה בנעוריה תקיפה מינית, ועכשיו מופקדת על הוצאת האמת, שהיא רוצה להאמין בה, לאור.

וקבצן, שאומר להיות חרש אילם, שהיה עד לתקרית הגועלית, וכעת השקר מציף את כל הוויתו ולא נותן לו מנוח.

 

זהו אמנם סיפור על נערה שבודה תקיפה מינית, אבל אין הוא עוסק בנושא חשוב זה כלל ועיקר, כי אם בשקרים שנתפסים כנטייה בסיסית של האדם. כולם משקרים וממשיכים להסתבך בשקרים של עצמם, ומוסיפים על כך עוד שקרים על מנת להסוות את השקר הראשוני.

כל הדמיות הללו שמוצגות על בימת הסיפור מגלגלות אחת אחת את השקרים הקטנים-גדולים שמניעים את חייהן.

 

 

למרות הנושאים החשובים והרלוונטיים בהם מתעסק הספר, הסיפור שרוקמת הפעם  גונדר-גושן מנסה להיות מלא בשנינות ביקורתיות וסקרזם, על החברה, ועל החיים בם אנו חיים, כפי שהיא ניסתה לכותבו,  ואמנם הוא הצליח לעורר בי אי נוחות ומועקה, אבל עם כל זאת, למרות שכל המרכיבים היו נכונים בדרמה הזו, משהו לא הלך כאן עד הסוף ונותרתי עם תחושה של החמצה.

 

 

גונדר-גושן יודעת להביא סיפור, אבל יחד עם זאת הכל כתוב הפעם בקווי מתאר של ציור קומיקס, ללא עומק אמתי, הדמיות ילדותיות וצדקניות, ובעיקר שיטחיות, ולא ממש נוגעות בנפשו של הקורא, או מעוררות בו אמפטיה. אנשים קטנים, נקמנים המקווים לזכות ברגעי תהילה ב"הרצון הזה להיראות, להישמע, להינעץ כקוץ בבשרו של העולם".

 

שלא כמנהגי אזכיר כאן את הסוף של בספר הזה: בפרק האחרון, שמרפרר לסרטו של פול תומאס אנדרסון – 'מגנוליה' (1999), שמסתיים את בעיותיהן של הדמיות בסרט בפתרון 'דאוס אקס מכינה' (האל מן המכונה – שהיה מקובל במחזאות יוון העתיקה), וגשם של צפרדעים יורד מהשמיים, כמו במכת מצרים, ומוטח על ראשי הגיבורים.

גם גונדר-גושן השתמשה בסוף דאוס אקס מכיני ובפרק האחרון בספר, מגיחים מהים אלפי חזרזירים ורדרדים ומתיישבים בשלווה על החוף.

חזרזירים ורודים וחמודים כמו חזרזיר (Pigllet)  של פו הדב מצד אחד, ומצד שני מייצגים בתודעתינו היהודית הקולקטיבית  – טומאה ושיקוץ.

סוף שגרם לי להרגשה שהסופרת השתעשעה על חשבוני במציאת פתרון או אמירה נוקבת, בסוף המסע שעברתי איתה ועם דמויותיה.

 "לביא ונופר שמו פעמיהם לים לעת ערב וצפו בשקיעה ורודה, מוקפים מאות חזרזירים ורודים" (278)

 *****

"בעיר מלאת שקרים אני עובר בשער לא מוכר 
למולי קהל גדול שמסתכל עלי 
מחיאות כפיים רצופות שוברות את השתיקה
הנה התזמורת מתחילה…" (הראל מויאל)

*****

השקרנית והעיר

שם מחברת: איילת גונדר-גושן

ז'אנר: פרוזה מקור

הוצאה לאור: אחוזת בית ספרים

שפת מקור: עברית

שנת הוצאה:  2018

מס' עמ': 279

מו"לית ועורכת ראשית: שרי גוטמן

עורכת הספר: שירה חדד

איור עטיפה: עדי מלכה-עמנואל

עיצוב עטיפה:  סטודיו דוד כהן

 

 

 

 

 

 

 

לי-את הלר
אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller