השד הזקן שקם לתחייה

בחורה עם מחשב נייד

בבחירות האלה היה קיטוב בעם. זה לא נחת משום מקום. יש עדיין אי נחת אצל חלק מבני עדות המזרח ויש עדיין סנוביות והתנשאות אצל חלק מבני עדות אשכנז. זו לא הבעייה המרכזית של מדינת ישראל. ממש ממש לא. זה משהו שנופח עכשיו מעבר לכל פרופורציה, בין היתר בזכות מזרחי מיילל ששמו דרעי שחרט על דגלו "מזרחי מצביע מזרחי". אחד שגנב וישב בכלא ומתהדר במזרחיות שלו ויוצר קיטוב בוטה וחד בין קבוצות באוכלוסייה.

הבעייה המרכזית בישראל היא איום ביטחוני וקיטוב בין עניים ועשירים ובין יהודים למיעוטים.  ההסתה לכיוון העדתי באה מאינטרסנטים שרצו להחיות ולנפח בעייה שכבר הולכת ונפתרת ומתפוגגת לה באופן טבעי. נכון שבפריפריה יש יותר מבני עדות המזרח, והפריפריה ענייה יותר וסובלת יותר – אבל הבעייה היא לא העדות שמהם הם הגיעו אלא עובדת היות הפריפריה מוזנחת על ידי ממשלות ישראל לדורותיהם. פאשלה אדירה. ואת הממשלות בוחרים האזרחים, בין היתר מהפריפירה.  אנחנו ברובנו כבר דור שני לעליות הוותיקות –  צברים. הילדים שלי בני הדור השלישי ילדים של אבא דור שני לעדות מזרח ואמא דור שני לעדות אשכנז. אז מי הם? ישראלים. נקודה.

בפייסבוק היה מי שכינה אותי יהירה – כי אני דעתנית ונחרצת. אז אמרתי בבדיחות הדעת שזה משום שאני אשכנזייה ושהיהירות אצלינו גנטית. חברה טובה, גם היא בעוונותיה אשכנזייה, אבל בניגוד לי היא ממחנה השמאל המובהק – לקחה אותי ברצינות. עד כמה יכול היעדר הומור להגיע? איך בכלל אפשר לדמיין שהתכוונתי ברצינות?

השד העדתי המתעורר נובע מספינים מרושעים של הפוליטיקאים שהתקשורת עטה עליהם כמוצאת שלל והקריצה אנשים הזויים כמו הדוקטור-פרופסור המשונה והשחקנית עם ההתבטאויות הלא אינטילגנטיות והגבירו בכך את הבאזז המייצר שנאה וקיטוב. דור שני של בני עדות המזרח היום נמצא בכל עמדות ההשפעה במדינה ובן דור שני של יוצאי אירופה – אשכנזי רדוף ואובססיבי בין היתר עם השואה ופחד מהשמדה, נבחר על ידי רבים מבני עדות המזרח לכהונה נוספת כראש ממשלה.

משה כחלון שאני תומכת בו ואותו קידמתי ככל יכולתי בבחירות הללו – איבד קולות לאשכנזי הרדוף הזה נתניהו. שלא יבלבלו לי את המוח על יהירות. שלא יבלבלו לי את המוח על פערים עדתיים – כשהפריפריה מצביעה למי שמתעמר בה שנים. התקווה שלי היא משה כחלון, איש שידע עוני ומחסור והתרומם בזכות כישוריו ויכולותיו, שלא מייצר שנאה ופירוד והסתה – אלא להפך, שלא מתעסק בעדתיות, אלא בעניינים החשובים באמת של מיגור העוני וטיפול בטייקונים שהשתלטו פה על המשק. אלה הדברים החשובים ולא שימור תסכולים משנות החמישים.

לסיום, להלן תשובתי המנומקת לחברתי האשכנזייה מאגף השמאל:

האשכנזים לא מניאקים והמזרחיים לא קורבנות. המציאות הרבה יותר מורכבת. זה לא מערבון שבו יש טובים ורעים. האשכנזים שבאו לפה היו המובילים בבניית המדינה. מצד שני הם חשבו שהם משכילים ועדות המזרח פרימיטיבים. שזה לא יפה. מה לעשות. לא הייתי שם. עוד לא נולדתי. וגם כשנולדתי הייתי תינוקת ולא הבנתי כלום. היום אני מבינה ואין בי שמץ לא יהירות ולא מחשבה שמישהו שעלה ממדינות ערב פחות ערך ממי שבא ממדינות המערב. זה טמטום גמור לחשוב כך.
אשכנזים לא כאלה איומים ועדות המזרח לא כאלה מדהימים. כולם בני אדם עם חסרונות ועם מעלות. אני לא מחזיקה מכל הסיפור הזה של עדתיות. לכל אחד יש מורשת שיש בה חכמה ועומקים ותרבות. בשנות החמישים האשכנזים לא ממש ראו את זה במזרחיים, וחוץ מזה הם היו עסוקים בהשרדות בעצמם. רבים מהם באו בלי כלום מהשואה. יעני – היו מתחת לקו העוני.
אני לא יהירה, אני דעתנית. זה הבדל גדול.  לא רואה משמעות באשכנזיות הזו שנולדתי לתוכה, למעט נושא השואה שצרוב אצלי בגנים והפריע לי לא מעט במהלך חיי.  מעבר לכך,  לא עוסקת בזה, רק עכשיו – כי עשו מזה כזה עניין בבחירות. בני עדות המזרח נחשבו על ידי הרבה אשכנזים בשנות החמישים פרימיטיביים שזה נורא. כאמור:  לא הייתי בעולם בכלל בשנות החמישים ואני לא לוקחת אחריות על זה. ההורים שלי, שכן היו בעולם בשנות החמישים וגם השישים לא חשבו כך בכל מקרה. הם לא היו יהירים. אפילו לא קצת. אבא שלי היה עסוק בלבנות את עצמו מאפס ולפרנס אותנו ובנה קריירה. סה טו.
אשכנזים רבים אז  היו בעלי השכלה פורמאלית יותר מבני המזרח. אבל השכלה פורמאלית, מי כמוני יודע, שצברתי תעודות בלי סוף כדי לרצות את ההורים שלי – זה לא העיקר בחיים. החיים זה העיקר בחיים. מצד שני, בנוסף להשכלה –  האשכנזים הביאו איתם נויירוזות מטורפות מהשואה וזה גם עבר לדורות הבאים. גם אלי וגם לראש הממשלה המהולל והאשכנזי שלנו שהמון מבני עדות המזרח ה"מדוכאים" מתעקשים להצביע בשבילו. ממליצה לכולנו לעשות מה שמשה כחלון עושה: להתמקד בעיקר ולא בטפל. בהבראת החברה על חולייה שעקרם הפערים הבלתי נסבלים בין עשירים לעניים.

 

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.