דינה שילמה דינה- הרהורים על סיפור דינה בת יעקב ולאה

לא ייכבל האדם באיסורי וייסוריי כאב גוף ונפש אותם לא יוכל לשאת. מישהו בסוף יישלם את תג המחיר…
לא תשלם אישה דין אהוביה.

בחורה עם מחשב נייד

פרשת יעקב אבינו על כל פרשניה והפראפזות השונות שנכתבו לה,השיקה תמיד לסיפורי התנ"ך שאהבתי. שמא בשל סיפור גנבת הבכורה על ידי יעקב,במרמה, מתאומו עשיו, אשר בתאוות הבצע הקולינרית והכלכלית שלו, מכר לו את בכורתו תמורת נזיד עדשים. המועקה שקשה לשאתה מתוך סיפור זה היא, שהייתה זו  דווקא אמם רבקה אשר הגתה את תחבולת גנבת הבכורה ואני תוהה, אם האם שמרחמה האחד יצאו שניים, יוצרת חיץ אלמותי שכזה בין תאומיה שלה, איזה טובה ישיב להם העולם? מי עוד יושיט ידו אליהם? ובכך גזרה את דינם.

מאמרו של משה ציפור, "פרשת אונס דינה: ביקורת סמויה על יחס יעקב לנשיו", עוסק באנלוגיה העשויה להתבקש בין התוצאות הרות האסון בסיפור דינה בת יעקב ולאה, לבין הפריזמה על התנהגותו של יעקב ועל יחסו כלפי לאה- האישה הפגועה. האישה שלא נבחרה. היא אם ילדיו אך אינה רעייתו ורק ב "קומבינת לבן" אביה הוכנסה תחת חופתו. וויתורה של רחל ולו ללילה אחד על אישה יעקב למען אחותה והכרזתה של לאה מנהמת ליבה : "אליי תבוא! כי שכר שכרתיך בדודאי בני", חושפים את עליבות נפשה וגופה, כי הרי רק במעשה פתיינות, היא זוכה בבעלה ולזמן קצוב.

הכתובים מספרים כי יופייה של דינה היה פאר היצירה. כאילו מכל הבנים הרבים שנולדו לפניה, נשמר לה מאגר גנטי של יופי אשר לא נודע כמותו. לאה אימה שמרה עליה מכל וכל, בכפייתיות של אם אשר נסה מגורלה, מדינה שנחרץ זה מכבר. גם כאשר גדלה ויופי נשיותה גדל והתעצם עמה, שמרה לאה על גופה ונפשה בתוך אוהל יעקב ומכסה פניה היטב לבל ייחשף יופיה הממגנט את אחרוני נפילי הארץ.

כפי שאנו למדים גם מפרשיות כואבות וקשות במחוזותינו ובהדגשה, בקרב החברה הדתית חרדית (אך בפירוש לא רק בה), – במקום שבו נכפים איסורים קשים, גדלים כעשבי פרא מטומאים כל הרעות החולות: מעשי אינוס, גילוי עריות, משכבי זכר שלא נועדו ועוד ועוד. הסוציוביולוגיה, המעניקה פרשנות סוציולוגית לתופעות ביולוגיות, מנתחת את תופעת ה"דיבוק" בחברה היהודית חרדית ומסבירה את הפרשנות החברתית לתופעה זו.  האיסורים הבלתי ניתנים למימוש, הכללים הנוקשים גורמים ל"דיבוק",לאישיות אחרת שונה וקיצונית להיכנס בגוף האדם ודרכה מנסה האדם לממש את תשוקותיו ומאוויו אשר לא ניתנים לו למימוש בגופו ובאישיותו שלו. אך התשוקות הללו, הרצונות האלה הופכים מעוותים, מעוררים פלצות בנשמה ואז האדם הופך חיית פרא עד אשר ישתחרר מגופו ה"דיבוק".

וכה עשתה דינה. מתוך האיסורים הרבים ומשמרתה הכפויה של אמא, היא נאבקה על מנת להימלט. מידי יום כשלא הייתה תחת עיניה הרושפות של אמה, הייתה מסירה מעליה את כיסוי הפנים, מושחת גופה בשמן מבושם, מושכת עיניה בכחל על מנת להבליט עוד יותר את יופייה ויוצאת ל"ראות את בנות הארץ". שכם בן חמור, אשר חזה כשבוי ביופייה של דינה והפך אותה לשבויתו עת שכב ועינה את גופה, לא היה אחוז "דיבוק". הוא היה מ"בית טוב". ולראייה, לאחר המעשה,כנהוג בקדמת דנא, בא לאחייה ולאביה של דינה וביקש לשאתה מיד לאישה. זאת כמענה לדברי אחייה, שמעון ולוי, "הכזונה ייעשה אחותנו". אך בצע הכסף שבער בקרבם לא השית לבם לתת אחותם לאיש אשר לו ערלה ולכן דרשו עוד ממון וקניין ובאותו הליל הלכו ושחטו את שכם בן חמור על כל בני משפחתו ועירו.

הכתובים יודעים לספר כי יעקב לא ידע על מעשה בניו וכמובן שהנקמה תבעה מקומה ומי ששלמה על כך את הדין, את דינה, הייתה דינה. מה שאירע לדינה בת יעקב ולאה, כאשר יצאה לראות את בנות הארץ ואז בא אליה האיש ועינה גופה באונס, מעורר את זכר עליבותה של לאה מול אטימות לבו של יעקב,כנאמר במאמרו של משה ציפור. בשני הסיפורים "מככבים" יחסי אישות לא רצויים. זיכרון זה נחרט ככל הנראה גם בראשו של יעקב ולכן כאשר הוא בא מן השדה ומקבל את הבשורה המרה על גורל בתו, הוא מחריש כאבו וזעמת לבו כמשלים עם גורלו.

אינני יודעת מדוע קהו שיני דינה בשלמה על הבוסר שאכל אביה יעקב. אולי יופייה היה כה רב שהארץ ובניה לא יכלו לשאתו. אך יודעת אני זאת: לא ייכבל האדם באיסורי וייסוריי כאב גוף ונפש אותם לא יוכל לשאת. מישהו בסוף יישלם את תג המחיר. הנפש המעונה והגוף המשתוקק יתפרצו בחמת זעם עקובה ושטנית וייחרץ הדין.

ואלו הן מסקנותיי המתבקשות:

1. איסורים קשים מולידים תועבות קשות ועשבים שוטים הפושים ומרקיבים במשפחה ובחברה.

2. האדם צריך לשלם את הדין על חטאיו בלבד ולא על חטאי אחרים ובוודאי לא על חטאי הוריו מולידיו.

לא תשלם אישה דין אהוביה.