דיגיטליות בתהליך גירושין

"אני לא יכול יותר. נשבר לי ממך. אני רוצה להתגרש."

זהו מסרון ששלח בעל לאשתו אחרי תקופה ארוכה של מריבות בלתי פוסקות ביניהם. כאשר הוא החליט "להרים ידיים", הוא בחר להודיע לבת זוגו במסרון, כי די לו מהזוגיות שלהם.

אבל למה דווקא במסרון?

לפני כ-25 שנה, לא היינו מעלים על דעתנו לקבל הודעה על גירושין (או אחרת) במסרון או באימייל. דרך המלך היתה בדיבור "פנים מול פנים", הדרך המשתפנת הראשונה היתה באמצעות שיחת טלפון והדרך המשתפנת השניה היתה באמצעות כתיבת מכתב (כן, בכתב יד). היו גם מי שהסתפקו בשליח שבידו כתב תביעה בנושא גירושין המוגש לנתבע/ת.

לפעמים נדמה כי בעידן הדיגיטלי בו שיטת התקשורת הפופולרית בין בני אדם היא באמצעות טקסט, הפכנו לקלדנים מקצועיים, אנורקטיים במילים ומשפטים, בעלי רגשות כהים וחסרי רגישות לאחרים.

במהלך הפרידה ואף לאחריה נראה אצל מרבית "הזוגות לשעברים", מעבר משיחות פנים אל פנים ושיחות טלפון, אל תקשורת דיגיטלית. גם אם רק צד אחד שלט לפני הגירושין בתקשורת כזו, בעוד השני נמנע ממנה, הרי שעכשיו היא הופכת לתקשורת העיקרית ביניהם, כאשר הצד הנמנע צריך לפתח מיומנויות דיגיטליות כדי לתקשר עם בן/ת הזוג לשעבר.

למה זה קורה?

כי זה יותר נוח. להתגרש זה כואב, בד"כ לשני הצדדים, אך לא תמיד באותה רמת כאב. כאשר כואב לנו, כשאנחנו כועסים, כשאנחנו דיכאוניים, כשאנחנו מאוכזבים, או כשאנחנו בולעים את הדמעות, מה יותר קל מאשר להתכתב עם מושא צרתנו באמצעות תקשורת דיגיטלית? ככה אנחנו משדרים ענייניות, מראים שאנחנו בשליטה, שוקלים מילים, לא ספונטניים, ולא אומרים דברים עליהם אנחנו עלולים להצטער אחר כך.

הורים גרושים רבים מנהלים באופן שוטף את ענייני הילדים בלי להחליף מילה, רק באמצעות מסרונים ומיילים. במקרה הגרוע יותר הם גם מעבירים מסרים באמצעות הילדים.

מה מבינים מזה הילדים?

הילדים מבינים שגירושין הם לא רק קץ לאהבה אלא גם קץ לתקשורת בין ההורים. הילדים מפנימים שאי אפשר להתגרש ולהמשיך להיות בקשר פרונטלי, אפילו בענייני הילדים. הילדים מבינים שכנראה תקשורת יש רק באהבה, ואם לא ממש אוהבים לא חייבים לתקשר.

מה כדאי שהורים גרושים יבינו?

מחקרים מצאו כי ילדים להורים גרושים נוטים להתחתן פחות מילדים שהוריהם נשארו נשואים. כמו כן נמצא כי סיכויי הישרדות של זוגיות של ילדים להורים גרושים שהחליטו להתחתן היו נמוכים יותר בהשוואה לילדים שגדלו עם הורים שלא התגרשו.

מכאן, שעל הורים גרושים להבין שלמעבר חד צדדי מתקשורת מילולית לתקשורת דיגיטלית יש השפעה שלילית על עתידם של ילדיהם. תקשורת דיגיטלית מעיקרה אינה שלילית, ויש לה גם תרומה חשובה לארגון, סדר וזיכרון של עניינים. אבל, כאשר אנחנו מדברים על מודלינג של יחסים זוגיים והוריים לילדיהם, עליה להיות רק במקום השני לאחר התקשורת המילולית ורק בשילוב עימה.

מוסר השכל:

קל יותר להורים גרושים לברוח לתקשורת האנלוגית, כי בדרך זו לא צריך להתמודד באופן ישיר עם בן/ת הזוג לשעבר. לילדים זה הרבה יותר קשה ויש לכך השלכות חמורות על הזויות שלהם ובהתאם על עתידם.

כמגשרת גירושין, מעקב שלי אחר הורים "לא מתקשרים" מגלה כי לאורך זמן הם ישובו לדבר. זה יכול לקחת גם שנים, אך בסוף זה קורה. אז אם הסוף טוב, למה לא לצמצם נזקים ולשמור על תקשורת ישירה ועניינית כבר מההתחלה?

המאמר נכתב בהשפעת מיזם #דיגיטליות_בעסקים, המשותף ל#לאומי_בעסקים ו #saloonaschool

אורנה שפטר, עו"ד ועו"ס, מגשרת זוגית ומשפחתית. רחוב היצירה 3, בית ש.א.פ, ר"ג. ניד: 050-5794548, משרד 03-6962453

מאמרים נוספים בנושא גישור גירושין אפשר למצוא באתר הבית שלי: os-gishur.co.il/

אורנה שפטר
שמי אורנה שפטר, אני עו"ד ועובדת סוציאלית, עוסקת בגישור גירושין, גישור זוגי וגישור משפחתי, ומנחה קבוצות של נשים וגברים בתהליכי פרידה וגירושין. נשואה, אם לשני בנים ובת. משרדי נמצא בר"ג, מקבלת גם ברמת השרון. הבלוג משלב בין מידע משפטי, סיפורים מחדר הגישור, מקבוצות התמיכה ומחיי. מאמרים נוספים בנושא גישור גירושין ועוד אפשר למצוא באתר הבית שלי: os-gishur.co.il/