ברלין

בחורה עם מחשב נייד

כולם נוסעים לברלין. כולם היו בברלין. לכולם יש משהו להגיד על העיר הזאת.

אז השבוע לקחתי ארבע ימים של הפסקה ממרוץ החיים ונסעתי לברלין עם בן זוגי.

חזרתי בתחושות מעורבות מאוד לגביה.

דמיינתי עיר אירופאית מפוארת בסגנון של פאריז, רומא, ברצלונה או לונדון.

מדובר כאן במשהו שונה לגמרי.

ערבוב מוזר של ישן וחדש, יפה וממש מכוער, מזרח ומערב, גרמנים וזרים.

העיר הפתיעה אותי בגודל העצום שלה , בבניינים המרובעים והנמוכים שלה,  באדיבות של התושבים שלה, באוכל הלא טעים שלה, במלון המקסים שקיבלנו, בכמות הילדים הקטנים שראיתי.

אני דור שלישי לניצול שואה מאושוויץ, סבי, אהוב נפשי , חיים שורק ז"ל.

לא יכולתי שלא לחשוב עליו כל הביקור הזה.

הוא דיבר את השפה, הוא הוצא מאושוויץ והועבר למחנה  זקסנהאוזן שנמצא בסמוך לברלין בכדי שיוכל להדפיס כסף מזויף לגרמנים, הוא ראה את העיר הזאת נחרבת בהפצצות של – 1945

בכל מקום שהלכתי חשבתי עליו ולא הצלחתי לנתק את מה שאני רואה עם מה שקרה לו ועבר עליו.

כשנסעתי לעיר וונזה על גדות אגם שלו ופסטורלי הרגשתי זעם, פשוט זעם גואה.

 איך אפשר לבוא למקום כל כך יפה ובארוחת בוקר אחת שלא נמשכה יותר משעתיים לחרוץ גזר דין מוות למיליוני אנשים?

אותה השתוממות מילאה אותי ברציף 17, רציף רכבת שממנו שולחו יהודי ברלין את מותם. הרציף נמצא בתוך שכונת וילות ירוקה וגדולה ממש מול החצרות של האנשים.

כל העיר מצולקת בעשרות אנדרטות שמציינות כל דבר אפשרי שקרא לעיר במהלך ה-60 שנים האחרונות.

ויחד עם זאת יש פריחה ויש שגשוג ויש סובלנות ואמנות ועיצוב מכל העולם.

ויש מקומות קטנים ומקסימים שאתה יושב בהם ושומע ערבוב של אנגלית, איטלקית, צרפתית, גרמנית וגם טורקית.

ויש פתיחות ונכונות ורצון ללמוד על העבר ולנסות לכפר עליו או לנסות להפסיק להרגיש אשמים בגלל מה שהסבים עשו..

חזרתי עם תחושה עמוקה של שמחה על כל מה שיש לנו בחיים.

יש לנו המון וזה לא מובן מאליו.

באהבה,

מיכל

תמונה (4)

מיכל צרפתי

מאמנת אישית לנשים

www.living-max.com