הבטן מתכווצת למראות מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות המשתקפות דרך המסכים.
טראמפ, שלא מהסס לתקוף נשים סביבו, בין שהן נמצאות באינטראקציה מקצועית או אישית אתו ובין שהן נקלעות אתו במקרה לאותה בועת אוויר ברחוב, עולה כשחר חדש בשמי ארצות הברית.
מעמד האישה שראה את חשכת המעמקים עם התפשטות דאעש ברחבי העולם, מגיע לשיאי שפל חדשים.
נראה כי הבחירה בקלינטון שנתפסת בעיני הצבור האמריקאי כלא אמינה, קרה וחסרת כריזמה, כאלטרנטיבה לטראמפ, לא הייתה השיקול היחד בקלפי. הרי מנגד עמדה לה קריירה השופעת בניסיון הנכון כל הדרך חזרה לבית הלבן.
האם באמת אמריקה שונאת נשים, מיעוטים, מהגרים?
לפני 8 שנים האמריקאים התעלו מעל חשכת הדעות הקדומות ונתנו צ'אנס מטורף לעצמם כשבחרו את המנהיג שנראה נכון להנהיג את ארצות הברית.
עם כניסתו של אובמה לתפקיד, ארצות הברית הייתה שקועה בבוץ כלכלי עמוק.
בשעה שחלק ממדינות המערב עדיין מנסות לשקם את הריסות המשבר הכלכלי העולמי משנת 2008, בתקופתו של אובמה זינק מדד המניות המרכזי של ארצות הברית בעשרות אחוזים ובעקבותיו טיפס התוצר האמריקאי. שיעור האבטלה והעוני ירד, פערי השכר בין גברים ונשים הצטמצמו וניתנה דחיפה משמעותית למשק באמצעות השקעה מסיבית בתשתיות הפיזיות ובחינוך ובבריאות.
אבל נדמה שלמרות זאת הכוכבים לא זהרו לציבור האמריקאי.
ההתייחסות של אובמה לדאעש בתחילת דרכם כאל לא יותר מחבורת רחוב עמדה לו ולעולם החופשי לרועץ ואפשרה לטראמפ לפזר הבטחות ביטחוניות מבלי להעמיד מאחוריהן איזו שהיא תכנית ברורה.
הציבור האמריקאי שהעיז לתת צ'אנס לנשיא שחור, עדיין הלום 11/9 ומפוחד מכדי להשאיר את בטחון העולם החופשי בידי אשה, משכילה, מנוסה ולובשת חליפות מכנסיים ככל שתהיה ב 9/11.
יותר מכל דבר אחר, הבחירות בארצות הברית, מלמדות כי הפחד מטרור עולה על הפחד מעוני, גזענות ואונס.
ללא טיפת ציניות, כולי תקווה שכפי שטראמפ הפתיע את העולם בתוצאות הבחירות, כך הוא יפתיע גם בתפקודו כנשיא, עם היוודע התוצאות הסופיות ולא יחזיר את מעמד האשה לתקופת האבן.