כיתה א' שלי או איך הקדמתי את זמני

די נדנדתי לאמא שלי שגם אני רוצה ללכת לבית הספר. נשמע קצת הזוי, אבל כשאת היחידה שנשארת בחוץ – גם נמר יהפוך חברבורותיו וילדה קטנה תתחנן ללכת לבית ספר.

תגובות

היום הראשון שלי בכיתה א'

אני לא זוכרת את הילקוט של כיתה א’, גם לא את ההתרגשות של לפני…אני גם לא בטוחה שיש לי תמונה עם הילקוט ביום הראשון ללימודים

תגובות

ילקוט בית הספר

לא הייתי שם כשילדי כתה א’ הגיעו לראשונה בחגיגיות לבית הספר, מבויישים קמעה, מפוחדים משהו, מצפים לגדולות ונצורות. כתה א’ התחילה עבורי 10 ימים מאוחר יותר.

תגובות

תמר עולה לכתה א

הטראומה היחידה הזכורה לי בכל זאת מהשנה הראשונה היא שאבא שלי עליו השלום חזר מאחת ההפלגות לאיטליה ואיתו מתנה – ילקוט בית ספר בצבע ירקרק חיוור.

תגובות

Hello first grade

מה שאני זוכרת מהיום הראשון שלי בכיתה א’ הוא שכל הילדים בבית הספר שרו לכבודנו "הבה כולנו, כולנו ביחד פני כתה א’ נקבלה, פני כתה א’ נקבלה"

תגובות

ילקוטים ועוגות מתוקות

אני לצערי לא זוכרת את כיתה א’ ואת הילקוט הראשון שלי. אבל אני זוכרת את היום הראשון של הבנות שלי. את ההתלהבות של הלילה לפני, את מסע הדוגמנות בסלון ביתי. את הפרצופים ואת ההתרגשות.

תגובות

אימא, אני ובית ספר לא כל כך מסתדרים

לעומת זאת אני זוכרת מצוין את ימיו הראשונים של הבן יקיר לי בכיתה א’. הוא לא ממש אהב את בית הספר מהרגע הראשון, באתי לקחת אותו וקיבלתי פצצת אנרגיה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה.

תגובות

שלום כתה א'

"הגענו. תנשמי אוויר". אנחנו יוצאות מהמכונית. אני עומדת, לא נושמת, לא זזה. "נו בואי ריקי בואי. אני לא יכולה לאחר לעבודה... "נו עברה לך הבחילה נכון"? היא משכנעת את שתינו.

תגובות

יום ראשון בכיתה א

כל השבוע התרגשתי. מאד. זאת כנראה הסיבה שלאחר חופש גדול שלם ומורכב בו היו המון הכנות והמון ציפיות מהורי לגבי הילדה (הגאונה, אלא מה???) קדחתי מחום.

תגובות

ילקוט החיים של אחותי הגדולה

"אני מביטה בערגה ובגעגועים בתמונות ומנסה לחבר מילים ומשפטים לזכרונות. תמונה של ילדה קטנה קלועת צמות אוחזת בגאווה ילקוט אדום ואת תיק האוכל שאמא תפרה במיוחד בשבילה.

תגובות

תיק רפואי

והילקוט? אני חושבת שהוא היה חום עם פינות מברזל. מה היה בתוכו אני בוודאי לא זוכרת. את הממתקים שהיו בכובע הליצן, לעומת זאת, אני זוכרת אחד אחד…

תגובות

שניים סומו עם ילקוט קטן

את כיתה א התחלתי בשניים. עם תאום. לוק פח וכישורי התיידדות אפסיים. נקודת מוצא מצוינת לנידחות חברתית.

תגובות

הילקוט שלא נמצא

גם כשאני מנערת חזק, מאף אחד מהזיכרונות לא מגיח ילקוט צבעוני או חגיגי או בעל משמעות. כתה א’ שלי היא אפור של ירושלים, שחור לבן של תמונות ישנות משנות הששים המאוחרות ושמש חיוורת.

תגובות

ילקוט הכזבים.

ילקוטים אף פעם לא עשו לי את זה. על פניו זה די מוזר: הרי ילקוט ראשון הוא אחד הדברים הכי ישראליים שיש, במקום החמישי המכובד אחרי חומוס, במבה, קוטג' ושוקולד השחר.

תגובות

תיק בֶּצֶפר

בעוד כמה שניות אקח מהם את התיק ואת המתנה, אסתובב ואעבור מתחת לשער הקוביות שמאחוריי, שעליו כתוב "שלום לך", ואהפוך מילדת גן לתלמידה.

תגובות

כשסוף סוף הגעתי לכיתה א'

היום הראשון שלי בכתה א’ היה הפעם השלישית בה התחלתי לימודים בבית-ספר. הייתי בת שש וחצי, פחות משנה לאחר שמשפחתי ואני חזרנו לארץ משהות ממושכת

תגובות

כיתה א' שלי. שלנו.

ביום הראשון בכיתה א’ למעשה (בדיעבד) פגשתי לראשונה את האיש שהפך לבעלי, אהובי. למדנו יחד באותו בית ספר ברמת גן. בכיתה ז’, הפכנו "רשמית" לחברים. ומאז (טפו,טפו, בלי עיו הרע) אנחנו ביחד.

תגובות

תיק לכל תלמיד

לבטח היתה התרגשות את זה אינני זוכרת מה שכן זכור לי שהתחלתי את כיתה א’ בלי תיק. בשקית ניילון היו הקלמר ומחברות.

תגובות

אהבה ממבט ראשון

אין ספק שזו הייתה אהבה ממבט ראשון שהובילה לרומן ארוך עד אין קיץ. אני ובית הספר

תגובות

עם הילקוט ובתלבושת אחידה

הציפיה לעלות לבית הספר קסמה לנו, לא זכור לי בדל של דאגה או חשש. זכורה לי חבורה צחקנית של ילדות שחלומן הגדול ביותר עמד להתגשם- כניסה למעוז הבגרות- בית הספר, המגרש של הגדולים.

תגובות

חיה'לה עולה לכיתה א'

בבית הספר היסודי "יפה נוף" בירושלים, למדו ילדי א’ וב’ ב"סניף", אולי קראו לו אחרת אבל זה השם שאני זוכרת. זה היה מבנה נמוך בעל חלונות גדולים, נפרד משאר הכיתות ביסודי, ובו מעט כיתות והרבה ילדים נמוכים. לכיתה א’ נכנסתי כשאבא שלי מחזיק לי את היד. הוא הלך תיכף ומיד.

תגובות

כתה א בכפר קטן

בת 5.8 ילידת דצמבר וכבר עליתי לא’. באותם הזמנים, כולם עלו לא’. אף אחד לא נשאר כיתה. אף אחד לא היה "לא מבושל רגשית " כולם היו מבושלים וול דאן ואלה שהרוויחו שנה כמוני נסחפו עם הזרם והתאקלמו.

תגובות

ילקוט עם טוויסט

את הבוקר הראשון אני זוכר במעורפל. היה לחץ והייתה התרגשות לקראת הלא נודע. אמא תיקח אותי לבית הספר במכונית לבנה וגדולה, כנראה פיאט 500, הלב יפעם במהירות. ילקוט חום גדול על כתפיי, תיק האוכל קטן מקדימה.

תגובות

הילקוט הראשון שלי

למרות שעברו מאז 45 שנה, דבר כזה אי אפשר לשכוח. כי אצל ההורים שלי, חייבים להבין, זה היה מאורע מיוחד. הבת היחידה שלהם נכנסת לכיתה א׳.

תגובות

היום הראשון בכיתה א'

זכורה לי חצאית מקסי ארוכה. אינני זוכרת אם הייתה שייכת לאמא שלי או לדורית המורה

תגובות

בחזרה למעלה