יום רביעי למסע: קראקוב

המורדים נלחמו על מורשת. על עתיד. כדי שהדורות הבאים יוכלו להרים את הראש. כשהם הלכו אל מותם הם ידעו שלא יהיו להם ילדים ונכדים

תגובות

יום חמישי ואחרון למסע: אושוויץ, בירקנאו

לקחתי על עצמי לתעד את המסע הזה, בוידאו, בסטילס ובכתב, להיות מפוקסת ולהקשיב. אסופה. אבל בכל פעם שראיתי קבוצות של ׳עדים במדים׳ נשברתי

תגובות

דעו כי משרידים נבניתם

משפחת שריד מחולקת לדורות. הדור הראשון, זה ששרד בלי הורים ומשפחה, מתחיל את הספירה. אנחנו, הדור השלישי, יצאנו למסע שורשים יחד עם סבתא יוכבד

תגובות

לזכור ולא לשכוח - יומן מסע

לפני שנה טסתי לפולין במסגרת משלחת ייצוגית של חברת החשמל למען זכרון השואה. בפוסטים הבאים אביא את יומן המסע שתיעדתי במהלך חמשת ימי המסע

תגובות

יום ראשון למסע: ורשה

׳גבילים נשרפים, אותיות פורחות באוויר׳. איז׳ו אומר שאולי אין כאן יהודים, אבל רוח יהודית מרחפת על פני פולין. אפשר לשרוף את החומר אבל לא את הרוח

תגובות

יום שני למסע: טיקוצ׳ין, טרבלינקה

נכנסנו אל היער בדממה. נושאים דגלי ישראל ודגלי חברה, צועדים בגאווה לאומית אך עם תחושה כבדה, תחושה של אובדן לצד ריק גדול

תגובות

יום שלישי למסע: לובלין, מיידנק

במיידנק נאטמתי. לא בכיתי. חברה למשלחת אמרה לי שאני לא מאפשרת למוח לעכל את מה שהוא רואה. בסיום הטקס קיבלנו מכתבים מהבית ובבת אחת התחברתי

תגובות

A5417 רוזיקה כץ

"מאמאיה, מה יש לך על היד? זה לכלוך? בואי, תני לי את היד שלך, אני אנקה לך”. הייתי בת שש כשאמרתי לה והיא נפנפה אותי בכל פעם מחדש

תגובות

כל אדם צריך שתהיה לו שואה פרטית בלב

הזיכרון האישי, המשא הכבד הזה, לימד אותי המון על פרופורציות, על עוונה וגבורה, על יכולת האדם ורוחו. המשא הזה גם לימד אותי על שפלות האדם

תגובות

דור שני, זה אני

יום השואה שלי השנה שונה. עצוב יותר ומלא בחסרונו של הגיבור האישי שלי, אבי יצחק ז"ל שנפטר לפני כ-8 חודשים, אך הותיר לי את סיפור חייו והישרדותו

תגובות

סבתא גניה והסיפור שלא סופר

הסיפור שלי הוא על שלוש נשים. גניה שהייתה בהריון כשהיטלר כבר שלט בפולין, וורה, רווקה עקרה בת 35 ותינוקת שעוד רגע תיוולד למציאות כאוטית

תגובות

תיירת בדכאו

נסיעה אחרונה עם אמי לגרמניה, מולדתה, לפני שנפרדה מאיתנו, הובילה אותי לדכאו. קונסנטריישן קמפ, בבקשה!

תגובות

השואה בסטורי שלי

לסבתי, רוזיקה כץ, לא היה אינסטגרם. ברור, לאף אחד לא היה אז. אבל גם לא הייתה להם דרך לצעוק את הצעקה שלהם

תגובות

שמי אווה גרדנר. אווה דוט סטוריס

היום נתקלתי בכתבה על מיזם מדיה חדש. חשבון אינסטוש לאווה, ילדת שואה. מעלה הרבה שאלות. על פעם, על עכשיו, על הסודות שקבורים ולא נדע אותם לעולם

תגובות

הנער שהציל את משפחתו

זה סיפור ההישרדות של משפחה אחת ועל נער אחד שבתושייתו הציל את כל המשפחה במלחמת העולם השנייה מאימת הנאצים

תגובות

יום השואה שלי מאז ועד היום

למרות שהורי גדלו במרוקו ובסוריה, העניין שלי בשואה היה על גבול האובססיבי. בגיל 16.5 התעקשתי לנסוע לפולין ולצ'כיה, לנסיעה ששינתה את חיי

תגובות

ביקור במוזיאון בית טרזין-הצצה קטנה לחיים שהיו

מוזיאון קטן שהוקם ע”י ניצולי הגטו תושבי קיבוץ גבעת חיים כדי לשמר את סיפורו של גטו מאד מיוחד שהוא גם הסיפור של המשפחה שלנו

תגובות

יום הזכרון לשואה ולגבורה - ספרים לגילאי גן וכיתות יסוד

בעידן שבו ילדים חשופים לכל כך הרבה מידע, חשוב להנגיש להם את השואה בדרך מבוקרת ובתיווך המבוגרים. הנה כמה המלצות לספרים שמתאימים לילדים צעירים

תגובות

סיפור השואה של משפחת וולף מטרנוב שבגליציה

השואה היא הסיפור של כולנו. חלק מכונן בסיפור הישראלי. השואה היא גם הסיפור שלי דרך סיפורה של משפחת המוצא שלי, משפחת וולף מטרנוב שבגליציה

תגובות

הסתרה או הסברה - איך מספרים להם על השואה?

החלטת משרד החינוך להתחיל את לימודי השואה כבר בגילאי הגן יצרה התנגדות ומהומה. אך האם זו באמת זו טעות לחשוף אותם בגיל מוקדם?

תגובות

אז למה בעצם לנסוע לפולין?

החוק הפולני החדש החזיר לסדר היום הציבורי ולשולחן מקבלי ההחלטות את שאלת המשלחות לפולין

תגובות

סיפורה של פייני סוקניק המקורית

זו פייני סוקניק, המקורית. היא גרה בעיירה קטנה בשם סטוק שבפולין. אני קרויה על שמה. סבא שלי תמיד חבק אותי עם דמעות בעיניים וקרא לי “אחותי”

תגובות

הבושה מתהפכת בקבר האחים

מופע האימים של הממשלה מול ההורים השכולים לא הפתיע אותי, הרי כבר שנים הם מתנהגים בבוז הזה כלפי ניצולי השואה

תגובות

סיפורה של בייבי ג'ודית

בייבי ג'ודית נולדה באמצע המלחמה הכי נוראה שהייתה. רק שנים רבות אחר כך היא מצאה את הכוחות לגעת בפצע ולספר את הסיפור המלא

תגובות

כשהרוע מגיע לגרנזי

גרנזי הוא אי קסום ושליו אולם אם חופרים בתוך ההיסטוריה שלו מגלים מעשי זוועה (וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הכיבוש הגרמני)

תגובות

מה לחנות גלידה וליום השואה?

לגור בחנות גלידה נשמע כמו חלום לילדים, אבל לילדים שהתחבאו בחנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי החנות הפכה לבית ולמקלט מאימי השואה בהונגריה - ספר נפלא לילדים

תגובות

שנים וכלום עוד לא נמחק - מכתב אחרון לסבתא

לו היו נותנים לי משאלה אחת, הייתי בוחרת לבקש לחזור בזמן לכמה שעות, להפגש עם סבתא לעוד פגישה, בעודה צלולה. לשאול ולהקשיב, לבכות, לחבק ולשמוח

תגובות

מי דואג לשורדות ברטה, רות, פולה ודורה?

כאן קרוב, לא שם, בעיר ליד, בבניין ממול, בדלת שלא נפתחה כבר חודשים, חיות נשים ניצולות, שורדות, גיבורות אמיתיות. בחרדה, בבדידות, בהשפלה

תגובות

מה מספרים לילדים קטנים על השואה?

מספרים? לא מספרים? מה מספרים? כמה, איך מספרים? ולמה? סיפור שואה לגיל הרך וזה לא מה שאתם חושבים

תגובות

ארכיון פרטי: הימים היפים וחסרי הדאגות של 1938

״כאן אנחנו צעירים, והדאגות המרות של החיים היומיומיים לא נוגעות בנו. כאן אנו בונים בשלווה מוחלטת עולם שיהיה מסוגל בעתיד לשאת את קיומינו״

תגובות

יום השואה - סגירת מעגל

תמצית סיפור ילדותה של אמי בצל מלחמת העולם השנייה, ומסע שורשים מרגש

תגובות

לזכר המסע ההוא לפולין

אין רגע מתאים יותר מערב יום השואה להיזכר במסע לפולין. הכול היה מוכר מסרטים שראיתי ולמרות הכול ההלם היה בלתי נמנע. זה לא רק בסרטים, זה ממש כאן

תגובות

ביום השואה אני חושבת עליך

היו מובילים אותנו ברכבת ומפרידים בינינו. ואיך היית יודע בין ימינך לשמאלך? ומי היה מסביר לך? מרגיע? מנחם? אולי במקום ההוא עדיף היה לא לדעת

תגובות

ליום השואה - געגועים לסבתא

יום השואה הגיע, הדמעות מציפות את העיניים וכבר אין למי להתקשר

תגובות

הרגע הוא תמיד בלתי נתפס - עד שהוא קורה

פתאום זה נראה לו הגיוני לחבוט באישה שיכולה להיות אימו או אחותו, כי היא לא אימו או אחותו: היא אחרת, לא בת אנוש. אחת “מהם”

תגובות

ניצולי השואה מקלקלים את הנוף

מה באמת יוצא לניצולי השואה מקרנבל ההבטחות והכותרות סביב יום השואה? כלום. את מה שקלקלנו כבר לא נוכל לתקן עבורם

תגובות

יחזקאל- הצגה בתאטרון החאן על פי רומן בתמונות של מיכאל קובנר

יחזקאל, דמות המבוססת על דמותו של אבא קובנר, המוצגת באמצעות שילוב אומנותי של קטעי פואמות ומומחשת על ידי ציוריו של בנו, מיכאל קובנר.

תגובות

ערב זכרון בסלון בשטוקהולם

באלפי סלונים ברחבי הארץ והעולם התקיימו אמש ערבי "זכרון בסלון". זה סיפורו של ערב כזה שהתקיים אמש בשטוקהולם

תגובות

השקט של הדור השני: לא ליד הילדים

לחיות במשפחה בה הייתי בת הדור או נכון יותר “בת האור” הראשון שלאחר השואה, זה סוג של משא כבד שאתה לומד לחיות אתו בשלום וב…שקט

תגובות

ילדותו חסרת הדאגות של הייני

"כאן אנחנו צעירים, והדאגות המרות של החיים היומיומיים לא נוגעות בנו. כאן אנו בונים בשלווה מוחלטת עולם שיהיה מסוגל בעתיד לשאת את קיומינו."

תגובות

משא המסע של בני הדור השלישי לשואה

מהן השפעות טראומת השואה (אם בכלל) על הדורות הבאים, הזהות הלאומית, היהודית, הישראלית, זיכרון, הנצחה והנחלתם?

תגובות

השקר הגדול של חווית השואה במסעות הנוער לפולין

עינת שמשוני, מדריכה לשעבר במכון 'אות ועד', מסבירה מה שגוי באופן שבו החברה הישראלית עוסקת בשואה ולמה צריך לבטל את המסעות לפולין

תגובות

מאושוויץ לשטוקהולם ואולימפיה סטאדיום

סבתא שיקרה באושוויץ, זה הציל את חייה. נכדה סוגר מעגל ומנצח במשחקי המכביה בברלין

תגובות

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

“הם יעשו הכל על מנת לבזות אותך, אתכן, את כולנו. החלטתי -אני את כבודי לא מאבדת עד הרגע האחרון״

תגובות

איך מספרים לילדים על השואה?

לאבא של נ’, שהייתה איתי באותו החדר בפעוטון, היה מספר על היד. ידענו ולא שאלנו למה

תגובות

יום השועל והדבורה

כך כינה אבא של מיה את ים השואה. ועכשיו היא מתחבטת כיצד לחשוף את ילדיה לסיפורי השואה

תגובות

כשצ'צ'קס ניצח את היטלר

ציוויתי על עצמי לספר לכם את הסיפור שלי כדי שתדעו שהכל אפשרי. ניצחתי את היטלר

תגובות

לכבוד עורכי השירים היום

שמעתי היום רדיו ושוב לא הבנתי את הבחירות שנעשו בבחירת השירים

תגובות

קבלת שבת במעון לניצולי שואה, ערב של רגעים

ילדה אוחזת בידי קשישה, יד קטנה ורכה ביד קמוטה ומוכתמת גיל, יחד הן רוקדות לצלילי האקורדיון, מביטות זו בעיני זו ומחייכות. רגעים קטנים של חסד

תגובות

ניצולה

היא בין האחרונים שנשארו לנו, ניצולי השואה, מקועקעי המספר, שקועי העיניים, שבורי הלב. ועכשיו היא איננה.

תגובות

על עגילים, שואה ותקומה

לאמה של מיכל לא היו עגילים מעולם, כאילו כדי לומר שהיא לא משם

תגובות

לא רוצה מילים גבוהות

הפשטות של הקיום

תגובות

ילדותו הנאצית של אבי היהודי

סיפור חייו של אדם שאינו יודע מי הוא באמת. הוא רק יודע שהוא שרד את הזוועה

תגובות

יום של חיים על פני המוות

ואני -רק עיניים של ילדה שמביטות בכאב במספר החרוט על היד של סבא. אני החיים

תגובות

המשפחה הגדולה

איך היתה נראית משפחתה של תמי אילולא הושמדו דודיה בשואה?

תגובות

ניצחון הרוח והאמונה

הנכדים של דור ניצולי השואה, מסמלים עבור הסבים והסבתות וגם עבור העולם כולו את ניצחון הרוח והאמונה

תגובות

מה הם היו עושים?

אין לי שום קשר ליום השואה פרט לקשר האקראי הזה, שאני חיה במדינת ישראל, כבת לעם היהודי

תגובות

לכבוד אבא שלי, דושק

לפני כ-20 שנה כתבתי יחד עם אבא שלי ספר עם קורות חייו עד שהגיע לארץ, בעצם עד שנולדתי. בעמוד 191 מסופר על 45 השנים ה "נורמליות" למרות שלא הייתה ולו אחת כזו

תגובות

ביקורת על הספר "לשכוח"

קשה להאמין שאת "לשכוח" כתבה בחורה בשנות העשרים שלה. זהו ספר שמאגד את מחשבותיה של הגיבורה, אלמה, שמתגוררת בפריז כנראה בבדדידות

תגובות

ההיסטוריה של ההיסטוריה

סיפורה של מרגרט, מציג את ההיסטוריה הפרטית שלה ושל משפחתה בתוך העולם שבו ברלין המודרנית מתמודדת.

תגובות

סבתא פלה שלי

תמיד תהיי בלבי, סיפורך יישאר לנצח וגבורתך לעד. עדותה של ציפורה צפלינסקי לבית קונינסקי, סבתה של אלונה זוהר

תגובות

היום ילדים נלמד על השואה

אם נחסוך מהילדים מידע על השואה זה לא יהפוך אותם לאנשים רגועים יותר. הם לא באמת יסחבו צלקת נפשית אם הגננת תספר על ארץ הרחוקה ההיא והיהודים שמתו

תגובות

ספר על בריחה מאושוויץ

קריאת ספרי שואה לעולם לא תהיה דומה לקריאת טקסט אחר ולעולם לא נוכל באמת להבין למה התכוון המשורר. מחשבותיי על כמה ספרי שואה

תגובות

תורת הגזע

לצד השיעור המתמשך והבלתי נשכח בהיסטוריה והעשרת אוצר המילים שלי בלטינית, הארי פוטר וחבריו - וגם אויביו בדרכם שלהם, מלמדים על סובלנות לאחרים

תגובות

ספרי שואה שכדאי לקרוא

ספר המביא את סיפור המלחמה דווקא מגיבור שאינו יהודי, אלא אזרח צרפתי המתמודד עם המלחמה וכניסת הגרמנים לארצו

תגובות

מה שלא זכה להתקיים

השואה של סבתי נמשכה שעות וימים ושבועות וחודשים ושנים. את האיש שלעולם לא יהיה סבי אני מכירה מתמונה אחת דהויה. אני מחפשת אותו בפניהם של ילדיי

תגובות

נזכור את הניה ואברהם

תעצמו את העיניים ותנסו לדמיין: אישה צעירה, בת 20 וקצת, לא גבוהה במיוחד, לא יפה במיוחד. אישה צעירה. היא במנוסה, היא בורחת, לבדה! לפני זמן מה נפרדה ממשפחתה ויותר לא תראה אותם לעולם

תגובות

שואה, סיפור ילדים

אבא שלי לא דיבר על הילדות שלו, על החיים בהונגריה, על השואה. אבל הוא חי אותם עד יום מותו. את המעט שכן סיפר בחרנו לספר כסיפור ילדים. הסיפור נכתב על ידי שלוש בנותיו ואוייר על ידי נכדו

תגובות

בחזרה למעלה