ביקורת הסרט: "סקין"

העוצמות בסרט הן כפולות כי הן מעניקות הבזק פלאשבק היסטורי, למה שלא חשבנו שנוכל לפגוש במציאות בת זמננו ביבשת האמריקאית. הידיעה שבמאי יהודי וישראלי, גיא נתיב, עומד מאחוריו, מעניקה ליצירה מעמד רב משמעות בזירה הבינלאומית

23/10/2019
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

סקין (Skin), סרטו האמריקאי הארוך של הבמאי הישראלי גיא נתיב (מבול) מתבסס על סיפורו האמיתי של בריאן ווידנר, שהיה חבר בכתות ניאו נאציות ובחר להתנתק מהן ולהשתנות, על אף המחירים הכבדים. ככזה, הסרט נוצר בהשראת אירועים אמיתיים ולכן האכזריות הרבה שנחשפת בו מטלטלת אף יותר. זהו אינו מרחב בדיוני או היסטורי, אלא מרחב בין ימינו, בו צעירים מגולחי ראש קוראים ״הייל״, ויוצאים להפגנות ״דם-אדמה״- מפגינים אלימות פאשיסטית כלפי מי שאינו בן הגזע הלבן. העוצמות בסרט הן כפולות, כי הן מעניקות הבזק פלאשבק היסטורי, למה שלא חשבנו שנוכל לפגוש במציאות בת זמננו ביבשת האמריקאית. הידיעה שבמאי יהודי וישראלי  עומד מאחורי היצירה הזאת, שבמרכזה שנאה ל״אחר״, מעניקה ליצירה מעמד רב משמעות בזירה הבינלאומית.

 גיא נתיב וג'יימי ריי ניומן (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

סקין הד, הוא סיפורו של כת ניאו נאצית של מגולחי ראש מקועקעים שמכנים את עצמם ויקינגים, על שמם של יורדי הים הצפון גרמניים שדברו את השפה הנורדית העתיקה שמקורה בסקנדינביה.  הכת שפועלת בשולי החברה, ניזונה מהמקומות הנמוכים ביותר שניתן לעלות על הדעת ומתגוררת כמשפחה אחת בבית רחב בלב יער. הקבוצה מורכבת מאסופים, לרוב נוער מבתים הרוסים, שמחפשים קורת גג ואוכל ואין להם מה להפסיד (כך אנו מבינים כי במהלך הסרט נלווה באופן מינורי את גאווין, נער אסופי, שסיפורו משמש כתת סיפור להברגת הרקע והנרטיב של הגיבור). מנהיגי הכת רואים את עצמם כאב ואם של קבוצת הלכודים-אסופים ומאלפת אותם לחייתיות הרסנית ואלימה.

 (צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

חברי הכת מקועקעים על גופם ופניהם בשלל סמלים וקידודים. הקעקועים באופן סימבולי הם אלו שמקעקעים אותם סטריאוטיפית לאותם דפוסים אלימים. האלימות על גווניה מוצגת לנו בסקין באופן שמעורר אי שקט. האלימות היא פיזית, מילולית ומינית. חברי הכת צורכים סמים ואלכוהול על בסיס קבוע. הפעילות הפיזית שלהם אגרסיבית ופעלתנית. בתוך הסביבה אליה מכניס אותנו נתיב, בלי להתנצל ובאופן הכי נוכח שאפשר, הוא מאפשר לנו לעקוב אחרי בריאן שמכונה בפי הכת באבס, בגילומו המדויק להכאיב והמופלא ממש של ג׳יימי בל. בריאן הוא סמל ומופת לכל מה שהכת מכוונת אליו. חסר מעצורים, חד בתגובותיו. הוא בעל חנות קעקועים שמפרנסת את הכת ובלילות תחת השפעת סמים קשים ואלכוהול, וביחד עם הכלב שלו בוס, הוא נוהג באלימות אימפולסיבית רצחנית. כל מה שנאמר ותואר עד כה, זה הרקע לסיפור. רקע אלים וקשה, שנבנה בהדרגתיות שסוגרת על הצופה, מעוררת בו רתיעה. אבל במרכז הסיפור, לא הכת אלא השינוי שבריאן חווה, בעקבות מפגש עם משפחה של נשים קטנות. בחגיגה נורדית של הכת, מגיעה ג׳ולי עם שלושת בנותיה הקטנות, להופיע בפני חברי הכת. ההופעה אמנם כושלת אך הסרט מדגים לנו, במפגש בין בריאן לג׳ולי את האקסיומה הקולנועית הידועה, האהבה משנה גורל.

 (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

ג׳ולי בגילומה של דניאל מקדונלד, היא יותר מהברקה ליהוקית- היא דמות עוצמתית בפני עצמה ומפתיעה בכל פרמטר. לאורך כל האקספוזיציה, מנהל בריאן-באבס קשר מיני אלים עם אפריל, בחורה צעירה וחטובת גזרה מהכת אבל כשהוא פוגש את ג׳ולי, אישה שמנה ואם חד הורית, שורדת, שפרשה מהדרך הנאצית, משהו בו מתהפך עליו ומתגלה בו, מדליק את  הרוך האנושי הכבוי. הבחירה של בריאן כגבר, באישה האמיתית, יש בו כדי לנמק את השינויים הרציפים והקשים איתם ייאלץ להתמודד מנקודה זו והילך. הבחירה בפנימיות, היא הבחירה באדם. זהו מסר עצום וזהו ליהוק משובח. ג׳ולי היא זו שפותחת בפניו את האלטרנטיבה שמעולם לא הכיר: ״משפחה אמתית לא גורמת לך להרגיש חייב״.

 (צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג)

נקודת השינוי והבחירה בטוב, פותחת למעשה את הסרט שהמסגרת שלו הוא הרצף הכרונולוגי של ספירת הימים להסרת הקעקועים מהפנים והגוף של בריאן, תהליך שארוג לצד התחנות הגאוגרפיות של הסיפור. כשהספוט נדלק ובריאן על שולחן הניתוחים, אנחנו לא יודעים למה לצפות אבל מצומררים מהמחט, ניגשים למלאכת הניתוח המורכבת יותר, הניתוח הפסיכולוגי לדמות דרך הסיפור, מה שמעורר שאלות כמו – האם אנשים באמת משתנים? או האם לרשע ולאכזריות יכולים להיות כמה צדדים? האם ניתן להיגמל מהרוע? או שהוא תמיד לפתח חטאת רובץ?

השינוי של בריאן מתאפשר בעקבות ג׳ולי ובעקבות הפעילות של דריל מהארגון נגד שנאה אבל במרכזו, החוויה העמוקה של הבחילה מהעצמי והרצון להשתנות, חרף התחושה שאי אפשר לצאת מזה. הסכנה היא שעון מתקתק אבל תמיד אפשר להחליט לכבות אותו.

עבודת הכתיבה של נתיב אינטנסיבית ומאפשרת לצופה להיכנס לדיאלקטיקה צפופה כמבוך, תוך הפעלת סך כל הרגשות והרגישויות במתאר הפנימי שלהם. עבודת הבימוי שלו נקייה ושופעת דימויים, כשהקונטרס השחור-לבן מלווה מטאפורית תמונות רבות. השחקנים המיומנים מתלבשים על הסיטואציות ומצליחים להפוך את הסצנות למרגשות ומחרידות בו זמנית. לצד זה שהבמאי יהודי וישראלי, סקין מצליח להיות סרט אמריקאי, נטול ישראליות ויהודיות. הוא עוסק בגזענות בכפפות מנתחים, בלי להסתיר מאתנו הצופים את חוויית הניתוח. מכיוון שהסיפור מתמקד בקבוצה אכזרית מאוד, כת ניאו נאצית, התחושה העולה פעמים רבות במהלך הצפייה, שהבמאי משתמש בסף הסבל או היכולת שלנו כצופים.

לסיכום, סקין הוא סרט אמריקאי שעוסק בגזענות ויכל בקלות להיות עוד סרט אמריקאי חדש שיוצא כאן אבל כשישראלי יהודי, נכד לניצול שואה, חי כיום באמריקה, ועושה סרט על ניאו נאצי שחוזר למוטב- תסריט שהיה יכול להישמע מופרך למדי לפני כמה עשורים- זה הופך את הסרט בשילוב הידיעה הזאת, למורכב ומעניין יותר. גיא נתיב, שסרטו הקצר בנושא, גם עם אותו שם סקין, קטף את האוסקר האמריקאי, מוציא כעת את סקין, הארוך, שהבכורה שלו בישראל הייתה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ובסינמטק ירושלים, ובקרוב ממש, יצא לאקרנים ברחבי הארץ.

כוכבים- 4.5 אמנם מאוד אמריקאי אבל רחוק מקלישאה ועשוי היטב

מרלנה- עובר בענק הרבה בזכות דמויותיהן של ג׳ולי ובנותיה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה