להיות הילדה השמנמנה

"תספרו לילדים הקטנים שלכם שכולנו שונים וזה ממש בסדר ותגידו להם בעיקר כל יום מחדש שהם הכי טובים ונהדרים כפי שהם". סיוון לוי, מחברת "הארנב עם חד הקרן מזהב" חושפת את ילדותה כילדה שמנמנה

21/08/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: סיוון לוי

כשהייתי בת 8 הייתי שמנמנה, לא משהו קיצוני אבל כשמוסיפים לזה גם את היותי רגישה, ילדי הכיתה זיהו בי פוטנציאל לשק חבטות. ירדו לחיי, התעמרו בי, היה אפילו ילד אחד שהגדיל לעשות: סחט אותי ואיים, למרות שהתלוננתי עליו העלימו עין.

בימים ההם נטו להניח שזה יעבור מעצמו, נתנו לנו להסתדר לבד. בית הספר לא התערב, אז התחננתי להורי שיעבירו אותי לבית ספר אחר. ככה באמצע השנה הגעתי במהלך דרמטי לבית ספר חדש, זה לא היה פשוט אבל הייתי אופטימית.

בחלוף הזמן גם שם זיהו שהילדה השמנמנה היא מטרה נוחה לנגוח. לא עבר זמן רב וגם בבית הספר החדש החלו לרמוס אותי, בנות שקראתי להן חברות נהגו להעליב ולהקניט אותי הן כנראה ככה הרגישו חזקות, אני התכווצתי ונאלמתי. הייתי מקנאה במי שיש לו סתם ככה ילדות רגילה. ההפסקות היו גהינום, כל יום היה הישרדות, הייתי כבר בת 12, עצובה מאוד, חסרת ביטחון עצמי ועם הפרעות אכילה.

סיוון לוי בילדות (צילום: אלבום פרטי)

המפלט שלי היתה הכתיבה וחוג משחק שם יצרתי עולם אחר, יכולתי להרגיש שייכת, שם החל מסע תרפויטי. לצד זה הייתי בטיפול פסיכולוגי רק כדי למצוא את הבית שבתוכי. במבט לאחור היתה לי ילדות בודדה, הרבה כאב וניכור.

היום אני בת 31, עברתי קברת דרך, יש לי היום חברים וחיים מלאים אבל אני מצולקת מפצעי העבר, אני מסתכלת על הילדות שלי בעצב. אז כשפניתי לעזרה אמרו שאני רגישה מידי, לא ידעו לעזור ולהכיל. ומה השתנה? היום יש מודעות, למורים ולהורים יש יותר כלים, מדברים על אלימות מילולית, שימינג וחרמות, אבל לא מדברים על הסימפטומים.

מטפלים רק כאשר האלימות נוכחת, ההורים נרתמים, מערכת החינוך מתערבת, אבל אין טיפול מונע. צריך לחנך מגיל רך לשינוי תפיסתי של השונה, כל אחד יכול ליפול למשבצת הזאת בגלל רווח בשיניים, עודף משקל או התפתחות מינית מוקדמת.

סיון לוי היום (צילום: מלינה רומנו)

יש נטייה לזהות את החלש ולהתנכל לו, זה קורה כל הזמן בכל גיל: הבחורה חדשה בעבודה, הטירון בצבא, זה די ברור שהם "יחטפו"  אצל ילדים זה מגיע הכי גולמי, האישיות הלא מגובשת נוטה לחלק את העולם החברתי לחזק וחלש בצורה גסה וקיצונית, יש תפיסה רווחת בקרב ילדים שמותר להתעמר בחלשים או במי ששונה.

חייב להיות שינוי תפיסתי מהותי שמתחיל בחינוך כבר בגיל הרך, להעביר מסר שאנחנו שונים זה מזה מעצם הבריאה, ההבדלים ביננו הם תמצית האנושות, לא נועדנו להיות דומים, לכל אחד יש את חד הקרן שלו. לאחד צבע עור כהה ולשני נטייה מינית אחרת, הוא לא מצליח להבין כלום ממה שהמורה אומרת ולה חזה גדול.

תספרו לילדים הקטנים שלכם שכולנו שונים וזה ממש בסדר, תראו להם שיש לכם חברי אמת מכל הסוגים ותגידו להם בעיקר כל יום מחדש שהם הכי טובים ונהדרים כפי שהם ושלא יאמינו אף פעם אם מישהו אומר להם אחרת.

 ספרה של סיוון לוי (צילום: כריכה)

**הכותבת היא שחקנית וסופרת, מחברת הספר "הארנב עם חד הקרן מזהב"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה