להוקעה של הצל אין קשר לפוליטיקה

הוקעה של הצל אינה מבטאת שנאה, להפך: היא התנגדות לשנאה. היא אינה מבטאת פגיעה בקבוצות בחברה הישראלית, להפך: היא מוכיחה שיש מחיר שמשלם מי שבוחר לפגוע ולהשמיץ

13/11/2019
שלומית ראונר קבלו עדכונים משלומית
  • RSS

לפני מספר ימים שבו הצל כתב פוסט שבו הוא מתלונן על כך שאמנית לא הסכימה להכין בובה בדמותו. הפוסט החזיר אותי אחורה לאירוע אחר, ובו הוזמן הצל ביום העצמאות לשכונה שלי. בזמנו, ניסיתי לפעול כדי לבטל את ההזמנה. כתבתי עצומה והחתמתי מורים מהתיכון השכונתי, בו אני מלמדת, על התנגדות לבואו.

הצל עושה שיימינע לאמנית (צילום מסך מפייסבוק)

להלן חלק מהטקסט שכתבתי אז:

"בחרנו להיות מורים, בחרנו לנסות ולהשפיע בכיוונים רצויים יותר. אנחנו מכבדים את העמדות של תלמידנו באשר הן ומעודדים אותם לומר אותן, ולצד זאת מנסים לסייע להם להבחין בין הבעת עמדה לבין גילויי שנאה, בין ויכוח לבין השתלחות, בין שיח מכבד לשיח אלים. זה תפקידנו...

כיצד נוכל לעמוד מול תלמידנו ולבקש מהם להקפיד על שפה מכבדת לאחר שעמד מולם, על במה רשמית- שכונתית של יום העצמאות, אמן שכל שמו יצא לו בזכות התבטאויותיו הקיצוניות?"

קיום העצומה פורסם בעיתונות המקומית ואני זכיתי לקיטונות ביקורת, שדומה בתוכנה לביקורת שנשמעת עכשיו: למה את פוסלת אדם על בסיס עמדותיו הפוליטיות?

יואב אליאסי, "הצל": פסלתו לא קשורה לפוליטיקה (צילום מסך)

התשובה שהשבתי אז דומה לזו שאני משיבה גם היום: אין קשר לפוליטיקה, ותעיד העובדה שעל העצומה חתמו מורים מימין ומשמאל. "הצל" מייצג עמדות ימניות, זה נכון, אך לא על זה הרעש: הצל מייצג גם בריונות, שיימינג וגסות רוח. כינויי הגנאי של הצל כלפי אנשים שחושבים אחרת ממנו הם הרבה מעבר לביקורת עניינית וחילוקי דעות סביב עמדות כאלו ואחרות. מדובר על גילויי שנאה של ממש, על פגיעה אישית. ההשלכות של ההתבטאויות שלו פוגעות בכולנו: השנאה הזו מכה גלים, משפיעה על בני נוער ועל מבוגרים, מפצלת אותנו למחנות מחנות.

לשון החוק היא כזו: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם."

האמנית מגיבה לדברי הצל (צילום מסך מפייסבוק)

אני כאמור עוסקת בחינוך ולא במשפטים, ואיני באה לדון בשאלה האם מכירת בובות באינטרנט נחשבת "ציבורית", דיון מעניין כשלעצמו. אך איני רואה כיצד אפליה שבאה על בסיס של גסות רוח והפצת שנאה נכנסת בקריטריונים הנמנים בחוק: בעוד השקפה או השתייכות מפלגתית מעידות על עמדות, הקושי שלי ושל האמנית עם הצל הוא מול התנהגות. האם מוכר חייב לתת שירות למי שמקלל אותו? האם הוא חייב לתת שירות למי שמסתובב ופוגע בקונים אחרים? במקרה של מוצר אישי, כמו הבובה המדוברת, האבסורד שבדרישה לתת שירות ברור עוד יותר: האם אמנית צריכה להשקיע זמן, חשיבה ונשמה בדמותו של אדם שמשתלח בה או בחבריה?

הוקעה של הצל אינה מבטאת שנאה, להפך: היא התנגדות לשנאה. היא אינה מבטאת מידור או פגיעה בקבוצות בחברה הישראלית, להפך: היא מוכיחה שיש מחיר שמשלם מי שבוחר למדר, לפגוע ולהשמיץ.

מהתרשמותי, השיימינג שעשה הצל לאמנית בעיקר עורר גלים של אהדה כלפיה, והגלים האלו אופטימיים בעיני: זו ההוכחה שרובינו מאסנו בשיח המפלג, הפוגע והשונא. רובינו, מכל קצבי הקשת הפוליטית, מבקשים לנהל שיח של נועם, שמכבד כל אדם ולא מכבד פגיעה באף אדם.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה