מעצבים ומעצבות, איך אני אמורה להיכנס ולצאת מהשמלה?!

מישהי צריכה להגיד את זה בקול רם: יותר מדי מעצבים ומעצבות לא חושבות על האשה שצריכה להיכנס ולצאת מהשמלה שעיצבו והתוצאה? מאבק עיקש ומורט עצבים, בו אנחנו מתפללות לחילוץ דחוף

אתמול קולגה יקרה, שהיא גם חברה טובה, הביאה לי שמלה שאינה רוצה. "יש לי מספיק בגדים", "היא חדשה עם הטיקט", אמרה והביאה לי את אחת השמלות היפות, הצבעוניות והמחטבות שראיתי. לקחתי, בטח שלקחתי ורצתי בהתלהבות למדוד אותה בחדר השירותים בעבודה. הצלחתי להשתחל לתוכה באופן קל יחסית אבל לצאת ממנה היה כבר סיפור אחר ולפני שתחשבו שהיא הייתה קטנה עלי, היא לא. היא בדיוק המידה שלי, פשוט מאחר ואין ריצ'רץ' או כפתורים, נאלצתי להיאבק איתה כדי לצאת ממנה, חסרת נשימה ובלי אוויר, כאילו הייתה קונדום הפוך.
לאחר שתי דקות מאתגרות, ראיתי את האור והרמתי את הבד האלסטי מעלי, כולי אסירת תודה שלא מתתי בדרך ושלא מצאו את גופתי חצי עירומה ליד האסלה. לצערי, קצת מהמייקאפ נמרח על צווארון השמלה מקדימה אך זה היה מחיר קטן לשלם בשביל החירות שלי. על הדרך האיפור והשיער נמרח והתבלגן מהמאבק שניהלתי, כאילו יצאתי משיעור אגרוף. בדרך החוצה כל מה שיכולתי לחשוב היה מה נסגר עם מעצבים ומעצבות בימינו? אני אשה מודרנית והדבר האחרון שבא לי לעשות בחיים, זה להתעמת עם פיסת בד ולנסות לפצח אסטרטגיה שלא תקרע אותה בטעות.

ג'ניפר לופז בכחול צילום  Neilson Barnard/Getty Images

ב-2019 אני מצפה, ממי שפנה לתחום העיצוב לחשוב עלי, כאדם וכאישה, שאמורה להיכנס ולצאת מהשמלה שעיצבו ולא לחשוב "אני את שלי עשיתי, תסתדרו ואם תצטרכו לקרוא לסיירת מטכ"ל שתסייע לכם, תסתדרו". נשים בימינו לא לובשות שמלה רק לאירוע חד פעמי (וגם אז אין הצדקה לאיוולת הזו), אלא זורקות על עצמן שמלות ביום יום ולפעמים מחליפות מספר סטים ביומן העמוס ולא רוצות להתהלך בפאניקה ממה שעלול להפוך למבצע אנטבה-גרסת הבד, בו נצטרך לקרוא לחילוץ.

אנג'לינה ג'ולי בצהוב צילום George Pimentel/WireImage

זה לא כל כך קשה לדאוג לכך שהעניין יהיה פשוט. זה לא הוגן ואפילו מקומם, לעצב שמלה מדהימה ביופיה, רק כדי שארים ידיים מראש ואתרחק ממנה, כי אבין שאחרי שאמדוד אותה פעם אחת יהיה לי כתם אודם על הקולר. שלא לדבר על השמלות הללו עם כפתור זעיר בגב, שלא ניתן לסגור עצמאית ואם אין לך בן זוג, שכן נאמן או תוכי צייתן עם טפרים וסבלנות, הסיכוי שלך להסתדר שואף לאפס. במילים אחרות: לא שמלה המיועדת לרווקות שגרות לבד.
עיצוב בעידן הנוכחי לא יכול להתעלם מהעובדה הפשוטה שנשים מנהלות אורח חיים תזזיתי, קופצות ממקום למקום ויהיו שמחות שהבגדים יקלו עליהן ולא יעמיסו עוד צרה בחייהן. התפישה ש"בשביל יופי צריך לסבול", כבר פאסה, לגבי נעליים לא נוחות כמו עם שמלות לא מתחשבות. ואם אנחנו כבר דנות בענייני עיצוב, תיפטרו כבר מלתקוע גם טיקט ארוך כאורך הגלות במקום הכי מגרד בגוף, תודה.