הדרך של סאמיה, המהנדסת הדרוזית הראשונה

"הסטיגמה שמקצוע ההנדסה לא מתאים לנשים מרתיעה ומשפיעה על נשים צעירות בתהליך קבלת ההחלטה הגורלית ובחירת מקצוע לעתיד", סאמיה עבאס מספרת על הדרך שעברה

מאת: סאמיה עבאס, מהנדסת ממרכז הפיתוח של ווסטרן דיגיטל בתפן

סאמיה עבאס (צילום: ווסטרן דיגיטל)

סאמיה עבאס (35), מהנדסת דרוזית מהכפר אבו סנאן שבגליל המערבי, נשואה ואם ל – 3 ילדים , מספרת על הדרך המתאתגרת שעברה עד שילובה בתפקיד מפתח בעולם ההייטק במרכז הפיתוח של ווסטרן דיגיטל בתפן

 כבר בגיל 18, לאחר שסיימתי תיכון, היה לי ברור שאשתלב באקדמיה. זו הייתה השאיפה של הוריי מאז שאני ואחיותיי היינו קטנות. דווקא משום שהורי לא אקדמיים, הם תמיד עודדו אותנו ללמוד וחזרו על כך שידע זה כוח במיוחד כאשה. תמיד הדהדה בראשי הידיעה שתעודה ומקצוע יפתחו בפניי דלתות ומשרות נחשקות וחשובות. מקצוע מהווה פרנסה ועצמאות ועצמאות מהווה כוח – אמירות אשר ליוו אותי עד לרגע קבלת החלטה ללכת וללמוד לימודי הנדסה.

בתיכון התחברתי מאוד למקצועות המתמטיקה והפיסיקה, אבל במגזר שלי המודעות לתחום ההייטק הייתה מועטה. המושג הנדסה התפרש כהנדסת בניין ולאור זאת המורים וההורים שלי עודדו אותי ללכת לתחום הרפואה. הציונים שלי בבגרויות ובמבחן הפסיכומטרי היו גבוהים ולכן בשלב הראשון העדפתי הראשונה הייתה לימודי רפואה בטכניון. בטופס הייתי צריכה לציין העדפה שניה, וכך לגמרי במקרה רשמתי מדעי המחשב, התחום עם תנאי הקבלה הכי גבוהים אחרי רפואה.

זומנתי לראיון בפקולטה לרפואה, אך ברגע האמת ולאחר שהגעתי לסיור בבית החולים, הבנתי כי המקצוע הזה פחות מתאים לי. וכך נשארתי עם הבחירה השנייה שלי, מדעי המחשב. נרשמתי לקורס קיץ, הכרתי שפות תכנות חדשות והוקסמתי. זו הייתה החשיפה הראשונה שלי לתחום מדעי המחשב. התאהבתי במקצוע והבנתי מיד שזה בדיוק מה שאני מחפשת ומה שמתאים לאישיותי והחלטתי להמשיך בלימודים.

הוריי (וגם אני בהתחלה) לא הבינו מה אוכל לעשות עם המקצוע הזה בסיום התואר. המחשבה הראשונה הייתה שמי שלומדת הנדסה תעסוק בסופו של דבר בבניין. אך לא כך היו הדברים. יחד עם זאת, הורי תמכו בי ועודדו אותי מהרגע הראשון.

עד גיל ההתבגרות נחשפתי מעט מאוד לעולם שמחוץ לגבולות המגזר הדרוזי. לכן, במהלך הלימודים עמדו בדרכי מחסומים וקשיים רבים. עצם העובדה שגדלתי בסביבה סגורה, הוסיפה רובד נוסף לקשיים שכבר היו קיימים. מעולם לא נסעתי לבד בתחבורה ציבורית, לא ישנתי מחוץ לבית , כל אלו יצרו קושי להשתלב עם אנשים זרים, ופתאום יחד עם הלחץ של הלימודים, הייתי צריכה להתמודד עם האתגרים החברתיים.

אחד האתגרים הגדולים עבורי היה מציאת עבודה בתחום. כבר בסמסטר האחרון שלי בלימודי הנדסה, לפני 10 שנים, המחשבה והחשש ליוו אותי. מה יקרה כשאסיים? האם אצליח להשתלב בתחום? מי יקבל אותי?

כסטודנטית בוגרת הגעתי ליריד תעסוקה שבעקבותיו זימנו אותי לראיון בחברת סנדיסק בתפן (היום "ווסטרן דיגיטל"). בראיון התרגשתי מאוד, אבל לשמחתי הם ראו את הפוטנציאל והעריכו את קו המחשבה שלי והתקבלתי לחברה בתפקיד מפתחת תוכנה, התקדמתי והשתדרגתי לאורך השנים וכיום אני עומדת בראש צוות תוכנה עם אחריות גדולה.

הצלחתי בלימודים ומקומי כמהנדסת הדרוזית הראשונה מאפשרים לי להוות דוגמה ולסלול דרך לעוד נשים וגברים מהחברה הדרוזית אשר רוצים להשתלב, להתקדם ולהתפתח בתחום הזה.

העבודה כמהנדסת בחברת ווסטרן דיגיטל היא פרק חדש ושלם יותר בחיי. עבורי, מרכז הפיתוח של החברה בתפן הוא לא רק מקום עבודה, אלא משפחה גדולה המשלבת תרבות גלילית, נוף פסטורלי, אוויר צח והרמוניה של מגזרים ואוכלוסייה מרתקת. בעבודה למדתי המון, על האישיות ועל הצרכים והיכולות שלי, זה אפשר לי לעצב את עצמי, להתחזק ולהעצים את הביטחון העצמי שלי. למדתי להאמין בעצמי. פתחתי את עיניי לעולם חדש, וכך גם החל מימוש הפוטנציאל האישי והמקצועי שלי. אתגרתי את עצמי ונחשפתי לתהליכי עבודה ולטכנולוגיות מהמתקדמות ביותר בעולם. האפשרות לקחת חלק בפיתוח מוצרי העתיד נתן לי תחושת גאווה וסיפוק עצמי רב. הרגשתי שהמאמצים וההשקעה שלי בלימודים מניבים פרי ובאים לידי ביטוי בעשייה היומיומית שלי. היום, אני חוזרת הביתה בסיום יום עבודה עם חיוך רחב על הפנים ותחושת סיפוק שמילים לא מספיקות בכדי להמחיש.

משתתפות בתכנית מהנדסות העתיד (צילום: ווסטרן דיגיטל)

פרויקט 'מובילות – מהנדסות הדור הבא' של ווסטרן דיגיטל בשיתוף עמותת 'עתידים' הינו פרויקט משמעותי שאני גאה להיות חלק ממנו. מטרת הפרוייקט לקדם ולהגדיל את ייצוג הנשים בתעשיית ההייטק בישראל, באמצעות מתן מלגות וליווי אישי לסטודנטיות בתחומי הנדסה המעונינות להשתלב ולהתפתח בתעשייה. בתכנית משתתפות כיום 20 סטודנטיות נבחרות, תוך התמקדות באוכלוסיות הנמצאות בייצוג חסר בתעשייה – כדוגמת נשים מהמגזר הערבי (מוסלמי, דרוזי, צ'רקסי, בדואי, נוצרי), המגזר החרדי ואוכלוסיית הפריפריה הגאוגרפית והחברתית.

אני מתנדבת כמנטורית לסטודנטיות, מיעצת ומשתפת מניסיוני. הסטודנטית שלי יודעת שאני שם בשבילה ויש לה עם מי להתיעץ.

התנדבתי לתוכנית בעיקר כי התחברתי לצורך של שילוב נשים בתחום, לאור היותי מיעוט בסביבת העבודה שלי יש בי את הרצון לעורר שינוי. מצאתי בתוכנית הזדמנות לתרום ולו קצת למאמץ להגדלת כמות הנשים בתחום, במיוחד במגזרים הערבי והחרדי, ששם המודעות והחשיפה למקצועות הטכנולוגיים נמוכה יחסית ואין עידוד מצד החברה. הסטיגמה שמקצוע ההנדסה לא מתאים לנשים מרתיעה ומשפיעה על נשים צעירות בתהליך קבלת ההחלטה הגורלית ובחירת מקצוע מאתגר ומתגמל לעתיד, שמציע יותר הזדמנויות להתפתחות לעומת מקצועות אחרים.

באופן אישי, כאשה דרוזית, אמא לשלושה ילדים ומהנדסת במסלול ניהולי חשוב לי לציין כי עברתי כברת דרך לא פשוטה בכלל, אך כשיש רצון אמיתי אין דבר העומד בפניו וחשוב לזכור זאת. לכל אדם יש שאיפות וחלומות להגשים – אל תחששו לצאת ממסגרת הנורמה החברתית ולפרוץ גבולות. על ערכים אלו אני מגדלת את ילדי.

רונית רונן קרפול, סמנכ"לית משאבי אנוש ומשנה למנכ"ל ווסטרן דיגיטל ישראל ציינה כי "חברת ווסטרן דיגיטל בעלת עשייה חברתית רבת שנים ומגוונת . לחברה 3 מרכזי פיתוח ברחבי הארץ – כפר סבא, עומר ותפן והיא משקיעה בפרויקטים קהילתיים בכל אחד מהם. בשנים האחרונות החברה יוזמת ומובילה בשיתוף ארגונים נוספים, מהלכים 'לאומיים' שנועדו לעודד את החינוך הטכנולוגי והחשיפה לטכנולוגיה בכל הארץ. אנו גאים מאוד בפרויקט החשוב הזה. התכנית הייחודית מאפשרת ליווי לאורך כל שנות האקדמיה ועד לשלב החשוב בו הסטודנטיות משתלבות בשוק העבודה. מרגש מאוד לפגוש את המלגאיות שלנו ולהכיר מקרוב את הנשים הצעירות והמוכשרות המשתתפות בתכנית – הן הסטודנטיות והן המהנדסות שנהנות מההזדמנות לתרום מניסיונן, התרומה היא רבה ומשמעותית וסאמיה המהנדסת המקצועית שלנו היא דוגמה לכך שההצלחה איננה תלויה בגיל, דת, גזע ומין" .