ריטלין: לא נשק, תרופה

כדי לבנות אמון בין המערכת להורים, על המערכת לעשות מאמץ עליון, ולתת תחושה שרוצים בילד ושהוא שייך לבית הספר ולא למהר להיאחז בפתרונות שלא תמיד הם הפתרונות הנכונים

19/02/2019
יערה שילה קבלו עדכונים מיערה
  • RSS

מ' פנתה אליי בקול מלא דמעות וסיפרה את סיפורה שהותיר אותי בהלם:

בנה, הלומד במערכת חינוך מיוחד, מושעה כבר זמן רב, כשמותר לו לבוא רק לחלק מהיום, ובתנאי שייקח את הכדורים.

לצערי, היא לא הראשונה שמתמודדת עם אותה בעיה. פעמים רבות, המערכת, שאינה יודעת להתמודד עם קשיי הילדים, מפעילה לחץ בלתי סביר על ההורים.

גם אנחנו, כהורים, חווינו זאת במסגרת רגילה בקיץ האחרון, עד כדי החלטה להוציא את הילד שלנו מבית ספר יוקרתי בירושלים, שהציע לנו אבחון אצל פסיכיאטר למרות שאין צורך (ואין לנו שום בושה בעניין). בננו הוגדר בעבר כמחונן ואף טופל אצל נוירולוגית בשערי צדק שהסכימה עם דעתנו.

כאשר סיפרתי לחברה על כך היא ממש גיחכה ואמרה לי: "את חיה בחלום, בכל הערים זה אותו הדבר".

מותר לילד לבוא, בתנאי שייקח את הכדור (שאטרסטוק / Aleksandra Berzhets)

כאימא, כמרצה, כמחנכת, כגננת 13 שנים, אני חושבת שחובה על המסגרות החינוכיות למצות תחילה את כל האפשרויות לפני החלטה על מתן תרופות. התחושה היא שלעיתים היד קלה על ההדק. העובדה שכיום רופא ילדים יכול לתת מרשם לריטלין והמהירות שבה נירולוגיים מסוימים רצים לתת מרשם לפני אבחון מקיף של הילדים, מעציבה. חשוב להבהיר, יש ילדים שבאמת זקוקים לריטלין, שעבורם, התרופה היא חבל ההצלה שעושה את כל ההבדל, אבל לא כולם צריכים את התרופה ולא לכולם היא מועילה.

אם לפני שנה וחצי פורסם כי חלה עליה של שלושים אחוז בארבע השנים האחרונות בנתינת ריטלין לילדים, מעניין מה נגלה היום.

כואב שהמרשם זה נהפך לנשק של המערכת מול ההורים. הורה שאינו מעוניין לתת תרופה נחשב לסרבן טיפול, והמערכת שאיננה ערוכה לילדים מאתגרים, מפעילה לחץ בלתי סביר על הילד ועל הוריו.

הורים חלשים נכנעים מיד. הורים חזקים ובעלי יכולת למיצוי זכויותיהם וזכויות הילד מצליחים לאתגר את המערכת, המשתמשת בנשק ההשעיה, למרות שבחוזר מנכ"ל, אי לקיחת ריטלין איננה נחשבת סיבה להשעיה. לצערי, הנשק הזה מופעל פעמים רבות גם בחינוך הרגיל. תמוה שגם במסגרות חינוך מיוחד האמונות על וויסות הילד, משתמשים בנשק זה על מנת להפעיל לחץ על ההורים.

מנחם גולדין, עורך דין מארגון "קשר" - הבית של המשפחות המיוחדות, שעזר במקרה של מ' מעיד בשיחתו עמי: "משרד החינוך אינו מקיים את החוזרים שלו, ומשעה את ילדים והמשפחה לתקופות ארוכות על מנת להכריח אותם לעשות את רצון המסגרת, בניגוד לחוק ובניגוד להוראות רופאים מטפלים".

התנהגויות רבות דומות לבעיות קשב, אך הן אינן כאלה (שאטרסטוק / Oksana Mizina)

מחקרים מראים שהתנהגויות רבות דומות לבעיות קשב, אך הן אינן כאלה כגון: קושי בוויסות חושי על רקע רגשי, קושי בשינה  (קיים אצל 15 אחוז מהילדים) ועצבנות יתר בעקבות כך. להתנהגויות אלה, תרופות אינן המענה הנכון, אלא טיפול רגשי הוליסטי ואולי בכלל מעבדת שינה.

ריטלין צריך להיות המוצא האחרון, בין השאר בגלל תופעות לוואי של חוסר תאבון המשפיע על הצמיחה, והחיוניות הנפשית.

גם אני הייתי גננת, ואני מבינה לגמרי את הצורך לשמור על 35 ילדים ולהגן עליהם. אך אני תוהה האם זו הדרך? ואם כן, מה התדירות שדבר כזה צריך להיעשות? כיצד בונים זאת כחלק ממערך טיפולי עבור הילד?

בכל שנותיי במקצוע, נאלצתי להשעות ילד שסיכן את עצמו ואת הגן רק פעם אחת, כשהדבר נעשה בהסכמה ותיאום עם ההורים תוך טיפול הולם והוליסטי.

כדי לבנות אמון בין המערכת להורים, על המערכת לעשות מאמץ עליון, ולתת תחושה שרוצים בילד והוא שייך לבית הספר. ילדים והוריהם מרגישים שבית הספר אינו מעונין בילד, מאבדים את האמון במערכת ולעיתים גם בעצמם ובילדם.

 יערה שילה (התעוררות ירושלים)

** הכותבת היא מנהלת תוכנית לתואר ראשון למנהלות מעון במכללת אפרתה, וחברה בארגון "אנו".




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה