בעיית הפליטים ואנחנו ומילה על פרשת השבוע

מה קרה לנו מאז שישראל אישררה את אמנת הפליטים הבינלאומית ומה יכולים אנחנו, האזרחים הקטנים, לעשות כדי להקל ולו במעט על הבעיה?

26/01/2018
יערה שילה קבלו עדכונים מיערה
  • RSS

השבת נקרא בבית הכנסת את פרשת "בשלח" שבה המצרים רודפים אחרי בני ישראל להחזירם לעבדות והים נסגר עליהם והם טובעים.

בחז"ל מסכת מגילה (דף י' עב) נכתב "ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקדוש ברוך הוא: מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

התייחסות זו אינה סתמית, היא מתייחסת לכך שכולנו יצירי אלוקים.

בימים אלו עומדים כארבעים אלף מבקשי מקלט, להיות מגורשים ממדינת ישראל, מדינה יהודית. מדינה שהוקמה בעכבות טרגדיה יהודית נוראית, מדינה שהוקמה על קדושתם של 6 מיליון נרצחים.

ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שאישררו את אמנת הפליטים הבינלאומית. נשאלת השאלה: מה קרה לנו מאז?

שאלה נוספת חייבת להישאל: מה עם כל הילדים (אשר בסכנת גירוש)?  ילדים שנולדו במדינת ישראל ולא מכירים מציאות אחרת, מה יעלה בגורלם, איך יראו המשך חייהם איך יראה עתידם?

כל אחד מאיתנו, בשתיקתו מסכים למהלך. האם אנחנו מבינים את ההיבט הכללי של המהלך?

האם אנחנו מבינים את ההשלכות רק באמצעות התקשורת, ולא יודעים את העובדות? האם מותר לנו להישאר אדישים? האם זה ישראלי - יהודי – אנושי  מצידנו?

מה עם ילדי הפליטים? (צילום: נירי שאול)

נתונים על מבקשי המקלט והילדים

לפי פרסומים, כ-5,000 ילדים של מבקשי מקלט נולדו וחיים בישראל.

לפי נתונים שמסרה אתמול (24.1.18) רשות האוכלוסין, כ – 15,400 אריתראים וסודאנים הגישו בקשות מקלט בישראל. הרשות דחתה או סגרה כ–6,600 מהן.

8,800 עדיין ממתינות למענה, ורק 11 איש — 10 אריתראים וסודאני אחד — הוכרו כפליטים.

אריתראים וסודאנים רבים, העידו כי במשך זמן רב כלל לא ידעו על האפשרות להגיש בקשת מקלט, שכן הרשות לא פרסמה את שינוי המדיניות. אחרים לא ראו טעם בהגשת בקשה, בשל שיעורי ההכרה האפסיים בפליטים.

בהחלטה ראשונה שלו כראש ממשלה, 3 ימים אחרי השבעת ממשלתו, הודיע מנחם בגין על קליטת 64 פליטים וייאטנמים:

"היום קיימת מדינת היהודים. לא שכחנו. אנחנו ננהג באנושיות. נביא את האנשים האומללים האלה, וניתן להם מחסה ומקלט."

 אז אם תשאלו אותי מה אני, יכול לעשות, אני רק אזרח "קטן". כל אחד מאיתנו יכול ללכת לראש הראשות שלו לבקש ממנו לקבל כ 1,000 מבקשי מקלט הנטל על העיר יהיה מזערי, אך מציל חיים. לבקש מהמנהיגים, לפזר את מבקשי המקלט וככה כולנו נתחלק בנטל וזאת תהיה ערבות הדדית ועזרה אמתית.

אל תגידו אחר כך לא שמענו' זו ההזדמנות שלכם לפעול. פנו לראש הרשות שלכם, ותשאלו אותו מה אתה עשית היום למען אהבת האחר?

שאלו אותו: ומה היה קורה אם המגורש הוא המטפל הבא למשפחה שלך?

נחזור עתה למה שפתחנו בו, מקרי המוות של ילדי עובדים זרים. גם כאן, צריך "להחליף דיסקט".

הגדר על גבול מצרים הוקמה, הסכנה של "הצפת" ישראל בפליטים עברה, ועתה עלינו לקחת אחריות, לפחות על התינוקות והילדים שנולדו בישראל. חוץ מהחובה המוסרית הבסיסית של "לא תעמוד על דם רעך", המשך ההזנחה יחזור אלינו "כבומרנג", לאחר שילדים אלו יגדלו. לעומת זאת, לקיחת אחריות, וטיפול נכון ומערכתי של ראשי המדינה, יכול לסייע לילדים להיות אזרחים נאמנים ותורמים למדינה לכשיגדלו.

ואסיים, בפרשה הקודמת  קראנו ציווי אלוקים - "תורה אחת תהיה לאזרח, לגר הגר בתוככם" מי ייתן ותורה אחת תהיה לנו, לאזרח ולגר.

יערה שילה (אלבום פרטי)

** הכותבת היא מרצה במכללת אפרתהוחברת היגוי חינוך מלידה - אנו




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה