מה באמת עומד מאחורי המחאה האתיופית

המחאה של העדה שלי היא מחאה על דמותה של ישראל כמדינת חוק. לא על הנייר, בחיים, ברחוב. על מה קורה כשהאמונים על הביטחון הציבורי לוקחים את החוק לידיים, בשכונות, בחיפושים ללא צווים, באחד על אחד בחדרי חקירות

03/07/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת טובה אבבה

לפני חמש עשרה שנים אחי הבכור חן אבבה ז"ל שלח יד בנפשו אחרי חקירה משטרתית ממושכת. הוא השאיר אחריו מכתב, שני הורים וחמישה אחים המומים ואני בניהם. לפני החקירה האחרונה שאליה זומן על לא עוול בכפו. הוא הוכה קשות ע"י שוטרים. אחרי ששברו לו את האף הוא לא התייאש, השיג תיעוד וצילומים והגיש תלונה במח"ש שאלו יעשו את עבודתם והיא, מעולם לא נעשתה.

בשבעה שהייתה בסוכות 2004, התפרסם ראיון בשבעה ימים עם הדוגמנית אסתי ממו שאחיה ז"ל התאבד גם הוא. הסיפור היה נשמע לי דומה מידי וכבר אז חשדתי שלא מדובר במקרה חריג. אבל לך תוכיח שיש מגמה כזו, והיומיום גם ככה קשוח ואח שלי איך לומר? כבר לא יחזור.. גם כשפנינו למשטרה, בניסיון לברר את מהלך החקירה ולהבין מה הוביל אותו לביצוע המעשה – לא היה כל תיעוד מלבד זמני המעצר. לא עילת המעצר, לא מהלך החקירה. כלום. והוא הובא בפני שופט. ועל אף שהוא ישב לילות במעצר (באחד מהם גם ביום הולדת שלו). ניסו לתפור לו תיק.
אבל למה?

טובה אבבה צילום מסך

פעם הכניסו אתכם לחדר חקירות ואמרו לכם שאתם מואשמים אבל אתם לא יודעים על מה? מאיימים עליכם בשנים ארוכות בכלא וחוקרים שמזדהים כאלוהים מכים אותך כדי שתספר להם הכל, אבל מה יש לספר אם לא עשית כלום?

***
קל לומר שהמשטרה היא גזענית ולסגור את הסיפור עם הססמאות לפני שבכלל התחלנו לדבר. אבל לא זו האמת, לפחות בעיניי. אני אחדד - המחאה של העדה שלי היא מחאה על דמותה של ישראל כמדינת חוק. לא על הנייר, בחיים, ברחוב. על מה קורה כשהאמונים על הביטחון הציבורי לוקחים את החוק לידיים, בשכונות, בחיפושים ללא צווים, באחד על אחד בחדרי חקירות. ועל כך שהממונים עליהם מעניקים להתנהלות החולה הזו גיבוי. זו מחאה שמבקשת לוודא כי במדינה שלנו לא יהיה משוא פנים, שחיתות וטיוח בחסות שומרי החוק, לובשי המדים והשררה באשר הם. איש חכם אמר לי פעם ש​​כשהגוף חולה – החלקים הרחוקים הם הראשונים שנפגעים. הרי העניים אף פעם לא מקבלים הנחות נכון? הם תמיד משלמים מחיר מלא.

וזו לא בורות של שוטר אחד או שניים ואל לנו להקל בכך ראש. זו מדיניות מכוונת שהוכשרה גם בקדנציה הקודמת ע"י שרת המשפטים ומפכ"ל המשטרה היוצא שטען "שטבעי יותר לחשוד בשחורים". ואף אחד לא פצה פיו. כשלמדתי משפטים וקרימינולוגיה הבנתי שהפשיעה היא לא נחלתם שלי ושל דומים לי אלא הם פשוט קוראים לעבירות הללו בשמות מכובסים "צווארון לבן" והן הרסניות הרבה יותר. העבריינות לא נקבעת על פי מיקום גיאוגרפי, רחוק ככל שיהיה.

טובה אבבה ומשפחתה צילום אלבום פרטי

והשחיתות הזו הרי לא החלה במשטרה, נכון? היא קודם אווירה כללית אותה יוצרים השליטים והמערכות הסובבות אותם. ראשי המדינה והפוליטיקאים שעסוקים בהישרדות ופופוליזם ולא במשימה הלאומית שהיא שלום הציבור. כולו. השנה, כמחווה של רצון טוב החליטו כבוד נשיא המדינה ושרת המשפטים לצאת "במבצע" מיוחד למחיקת רישום פלילי לבני העדה האתיופית (ספציפית).חשבתי על זה, כשמציעים מחיקת רישום פלילי, האחריות היא על גבו של הסו קולד עבריין ולא על המשטרה שהיא זו שמלכתחילה ביצעה את העבירה. כאילו אומרים סלחנו לך, שבכלל אתה לא זה שטעה. מי צריך לבקש סליחה ממי? במקום לטפל בארגון כפי שראוי, ליישר את העץ ולנכש את העשבים. שוב, מאשימים את החף מפשע.

ותרשו לי עוד מילה על טוהר הנשק- מושג רפאי, הרי איפה הוא מתקיים אם לא אצל נושא הנשק גם בטירונות 01. ואחרי המטווח הראשון גם ממש אבל ממש מבינים את זה. חובת הזהירות על השימוש בנשק חלה על השוטר בתחום תפקידו ומעצם היותו בתפקיד. אחרת זו רשלנות והיא כמו שלמדתי, גם עבירה.

טובה אבבה צילום אלבום פרטי

עייפתי ממשחקי האשמות כל מה שאני רוצה שנהיה גדולים מזה. שאחים שלי, בני דודים שלי וכל אדם באשר הוא ירגיש בנוח לפנות לרשויות החוק וגם להתגונן מפניהם מבלי לחשוש לחייו, שאף אמא לא תדאג לחיי הבן שלה כל פעם שהוא בא במגע איתם, הרי אלו אמורים לשרת את כולם. אבל עד אז, ברוך בורא האינטרנט והמצלמה שהשוטרים יבינו ויראו שמעשיהם נראים ואם נציגי החוק אינם פועלים מתוך ערכים פנימיים ומוסר חזק, אז גם הרתעה היא שיטה, לפחות התחלתית.

"עיקר ההנהגה היא ברחמנות" אמר לי פעם יובל, היום מי שמביא יותר קורבנות הוא הגיבור. "המנהיגות היא לא נגזרת של של הסמכות או הכסף" הוא המשיך. "אנחנו רוצים ללכת אחרי אנשים שיעשו הכל בשבילנו כמו שאנחנו נעשה בשבילם". אנחנו בוחרים באנשים שלא ראויים להנהיג אותנו, מתלוננים על כך ומצביעים להם שוב. הם מוכנים להקריב אותנו אבל לא שום דבר מעצמם.

***
שולחת תנחומים למשפחה על מות בנם סולומון טקה ז"ל. שלא תדעו עוד צער.

** הפוסט עלה במקור בדף הפייסבוק של טובה אבבה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה