איך נשמור על הילדים שלנו מפגיעה?

מדינה שלמה הזדעזעה ממקרה האונס המחריד של ילדה צעירה, בת 7 בלבד. למרבה הצער, ילדינו הצעירים חשופים לפגיעה ויש מספר דברים שאנחנו, ההורים, יכולים לעשות כדי לגונן עליהם

אי אפשר למנוע את כל הפגיעות, אבל אפשר למנוע חלק (צילום: שאטרסטוק / HTWE)

לילה קשה עבר אתמול על בית ישראל בכלל, ועלי, יחד עם כולם.

כמובילת דעה, כמחנכת ומעל הכל כאמא, התקשיתי מאוד להירדם. הסיפור של הילדה בת ה- 7 שנאנסה באכזריות לא נותן מנוח. המחשבה על חוסר האונים, על האופן שבו במקום הכי מוגן לכאורה נמצאות הפגיעות הקשות ביותר בילדים/ות, לא מרפה.

החבל הדק שעובר בין לאפשר לילדים/ות צמיחה לבין להגן עליהם אתמול נמתח עוד יותר ונמצא על סף קריעה.

האחריות להגנה על הילדים מוטלת קודם כל עלינו, ההורים. אמנם לא ניתן למנוע באופן מלא פגיעות, אבל ניתן לעשות דברים שיכולים להקטין את מקרי הפגיעה. ככל שהילד ירגיש יותר בטחון עם הוריו וככל שהתקשורת בין הורה וילד תהיה פתוחה, כך הוא ישתף יותר וכך יוכלו ההורים לטפל בפגיעה ולמנוע פגיעה נוספת.

אי אפשר למנוע את כל הפגיעות, אבל אפשר למנוע חלק (צילום: שאטרסטוק / HTWE)

מה אנחנו ההורים יכולים לעשות על מנת להדק את השמירה על ילדינו? נתחיל משיח מגיל צעיר מאוד, על המרחב האישי. היום השיח יותר פתוח ועדין מבויש, סגור ובורח מהמציאות הקשה. יש נטיה לדבר עם הילדים בערך ליד ומסביב וברמזים.

עם ילדים בגילאים צעירים עדיין אין מקום לעיסוק במיניות בהקשרה האירוטי, אבל כן על מין בהקשר של תכונה טבעית וחלק מהלימוד על גוף האדם. יש לדבר על כך לא באופן חד פעמי כדי "לצאת ידי חובה", אלא כחלק מהחיים, קוראים לזה מיניות בריאה. טוב לוּ נקפיד לשוחח איתם על הסיכון וכן גם על המוגנות שלהם.

נלמד אותם על הפרטיות של גופם. גופם הוא ברשותם, ולאף אחד אין זכות לגעת בו ללא רצונם. ללמד אותם להגיד "לא" למגע שאין הם מעוניינים בו. במידה ויש קרוב משפחה שהם אינם מעוניינים במגע עמו, אל תכריחו אותם. במקום מגע למדו אותם לנהוג בנימוס, להחליף מגע בדיבור ולהגיד שלום. התנהגות מסוג זה תטמיע בילדים את המודעות לכך שמגע הוא איננו דבר שהם חייבים להיות בו עם אדם קרוב או רחוק, אלא משהו שנתון לבחירתם ולרצונם. את ההעצמה של יכולת הבחירה ניתן להעתיק גם לתחומים אחרים, כמו בחירה בין בגדים שונים שהם מעוניינים ללבוש. במקביל, חשוב מאוד גם לברר מה מקור הרתיעה מאותו אדם ואם ישנה בעיה, לטפל בה.

לבד, לבנות אמון, להיות קשובים (שאטרסטוק / altanaka)

יש ספרים טובים והצגות מעולות שיכולות לתת לנו קרש קפיצה לשיח, ואם ממש קשה לנו, יש אנשי מקצוע רבים סביבנו. נשוחח עם בנים ובנות, פגיעה אינה לבנות בלבד! הנתונים מראים שעד גיל 12 אחוזי הפגיעה דומים מאוד אצל בנים ובנות.

השיח אינו חשוב רק בקרב הילדים. יש צורך שגם אנשי מקצוע ואנשי חינוך יתמקצעו בתחום. יש לצאת להכשרות בתחום הטראומה והפגיעות, לדעת למי לדווח מתי וכיצד. עלינו להקפיד ולבדוק כל הזמן מי המבוגר המשמעותי שנמצא במרחב של הילד, למרות שמחקרים מראים ש 60% מהפוגעים מוכרים לילד/ה ויתכן שהוא בן משפחה.

כהורים עלינו להיות ערניים לכל שינוי המתרחש אצל ילדנו ולבדוק, מה קרה לעומק, להקפיד כל הזמן על שיח, שיח ועוד שיח עם הילדים.

יערה שילה (התעוררות)

** הכותבת היא מומחית בגיל הרך – החוג לגיל הרך מכללת אפרתה. ממייסדי חינוך מלידה