מי דואג לנשים אחרי לידה?

נשים רבות נאלצות להתמודד אחרי לידה עם בדידות, דיכאון, עייפות, חרדה, בעיות בזוגיות וקושי בהתקשרות לתינוק. אולם, לשיח על קשיים אלו אין מקום או אוזן קשבת אמיתית

זו האמת על חופשת הלידה הראשונה שלי: סבלתי. מאוד. התינוקת הקטנה שלי הייתה נוחה להפליא ונדמה היה שהיא קראה את כל הספרים על התפתחות הילד ופעלה בדיוק על פי ההוראות. אבל אני סבלתי משעמום, מבדידות, מעייפות ובעיקר מגעגועים. התגעגעתי לעבודה שלי, לשינה רצופה, לג'ינס שלי (מידה 36) ולחיים הקודמים שלי שאופיינו בעצמאות: עשיתי מה שרציתי מתי שרציתי. לפני הלידה עבדתי במשרה ורבע בשני מקומות עבודה שונים שאהבתי, סיימתי את התזה שלי והרגשתי שאני עושה דברים חשובים ומשמעותיים. בחופשת הלידה, האטרקציה היומית הייתה לקנות קוטג' בסופר וסופגניות במאפייה (מודה שלקח לי זמן להבין שכנראה בגלל הסופגניות אני לא חוזרת לג'ינס שלי). אז התגעגעתי למה שהיה לפני. באותה תקופה לא הבנתי איך כל האימהות מאושרות ורק אני לא.

איך כל האמהות מאושרות ורק אני לא? (צילום: שאטרסטוק / Africa Studio)

כשהייתי בהיריון, חברה לעבודה, אמא מקסימה לארבעה ילדים, סיפרה לי שבחופשת הלידה הראשונה שלה, אחרי חודש היא התקשרה למנהלת שלנו ובקשה לחזור לעבודה. כשהיא סיפרה לי על כך כמובן לא הבנתי על מה היא מדברת ואיך זה קשור אלי. אני תכננתי שנה של חופש, טיולים וזמן פנוי ואיכותי עם התינוקת החמודה שתיוולד לי. אבל במהלך חופשת הלידה לא רק שהבנתי על מה היא דברה, אלא בעיקר הודיתי לה על הסיפור שגרם לי להבין שלא רק אני לא מאושרת.

מדינת ישראל משחר הקמתה מעודדת ילודה. כבר בשנת 1953, עם חקיקת חוק ביטוח לאומי, התוכנית לביטוח אימהות נכללה בין ארבעה תחומי הביטוח הראשונים של המוסד לביטוח לאומי. המטרה הייתה לעודד ילודה. לאורך השנים המשיכה ישראל לעודד ילודה באמצעות מתן שירותים רפואיים מקיפים ואיכותיים לנשים המבקשות להיכנס להריון ולנשים הרות. לא זו בלבד, כולנו מחונכים, ובעיקר מחונכות, על התפיסה שנשים צריכות להרות וללדת ולהפוך לאימהות על מנת לממש את עצמן. כולנו למדנו על רצונן העז של אימותינו שרה, רבקה ורחל להפוך לאימהות ועל צערן הרב לאורך השנים בהן לא הצליחו להרות. אף אחד לא סיפר לנו איך הן הרגישו אחרי הלידה.

נשים צריכות ללדת כדי לממש את עצמן? (שאטרסטוק / Kzenon)

בדידות, דיכאון, עייפות, חרדה, בעיות בזוגיות, קושי בהתקשרות לתינוק, שילוב בין עבודה להורות הנם קשיים איתם נאלצות להתמודד נשים אחרי לידה. אולם, השיח בישראל על קשיים אלו אינו קיים ואף נראה שאין לו מקום ואוזן קשבת אמיתית. נשים שמדברות על המחירים, הקשים והאכזבות שלהן מהאימהות סביר שיתקלו בביטול הרגשות שלהן, בביקורת (סמויה או גלויה) כלפיהן וכלפי המסוגלות ההורית שלהן. כך נוצר מנגנון השתקה שראוי לשאול את מי הוא משרת ומדוע? הוא ודאי לא משרת אותנו הנשים והאימהות.

בריאותן הנפשית של אימהות חשובה. ואני לא פוחדת להגיד את זה. במילים האלו. אני לא פוחדת מהסטיגמה ולא פוחדת להרתיע נשים מלדבר על המצב הנפשי שלהן. להפך, אני יודעת שנשים רבות יזדהו ויבינו את האמירה הזו. יחד, לאט לאט, נתחיל לדבר יותר על רגשות וחוויות שליליות לאחר הלידה. נתחיל לדבר על מה שמושתק. היום הבינלאומי לבריאות הנפש של אימהות המצוין בעולם ובישראל ב2.5.18 הוא הזדמנות מצוינת לעלות לסדר היום הציבורי את הקשיים של נשים אחרי לידה. ביום הזה אנו מבקשות (ואפילו דורשות) מהמדינה לא רק לעודד אותנו ללדת, אלא לדאוג לנשים גם אחרי הלידה ולהרחיב את שירותי טיפת החלב, לדאוג לביקורי בית אצל כל יולדת, לפתח תוכניות קהילתיות כמו "אם לאם" ו"קודם אמא" ולהנגיש את שירותי בריאות הנפש לאימהות. זה בנפשנו- אמא בריאה. משפחה בריאה.

קודם אמא – תכנית של ויצו לאמהות אחרי לידה

ויצו – האגף לקידום מעמד האישה

ענבל אביב (אלבום פרטי)

** הכותבת היא ענבל אביב, עו"ס, רכזת פורום למען נשים אחרי לידה- ויצו ישראל