איך הפסקתי לפחד להשמיע קול

לכל אחת מאיתנו יש קול והוא קול חשוב ומעניין, אבל החברה מלמדת אותנו להשתיק אותו, או לשמור אותו לעצמנו. זה מה ש"פוליטיקלי קוראת" משנה ותמשיך לשנות, בעזרתכן

01/04/2018
מאיה רומן קבלו עדכונים ממאיה
  • RSS

לפני חמש שנים ישבתי במעגל בחדר אחורי בקפה אלנבי עם עוד כארבעים נשים. דיברנו על להקים עיתון פמיניסטי, אבל אף אחת לא ידעה מה זה אומר. אני חושבת שלא אמרתי יותר משלושה משפטים באותו ערב. ישבתי והקשבתי לכל הנשים החכמות מסביבי - נשים שהביעו את דעתן בנחרצות, שהסבירו את ההשקפה שלהן ונלחמו עליה. ישבתי וחשבתי לעצמי, מעניין איך נהפכים לכזאת? לאחת שאומרת את דעתה בנחרצות, בלי היסוס, בלי להתנצל. נזכרתי בפגישה ההיא לפני כמה חודשים, כשראיינה אותי תלמידת תיכון ושאלה אותי איך אנחנו תמיד מוצאות מה להגיד ולא מפחדות להגיד את זה. נזכרתי כמה פחדתי לכתוב את דעתי בפומבי שייחשבו שאני לא בסדר, ומה יגידו.

מאיה רומן: איך הופכות לאישה כזאת שלא מפחדת להגיד את דעתה ולהגן עליה? (אלבום פרטי)

הפחד לא היה חסר ביסוס. בחמש השנים האחרונות קיבלתי תגובות בהן איחלו לי דברים קשים מאוד, קראו לי טיפשה וגם כינויים גרועים בהרבה. בכל פעם שנתקלתי בתגובה כזאת רציתי ללכת ולהסתתר בפינה. אבל למזלי לא הייתי לבד, אלא חלק מ"פוליטיקלי קוראת". "פוליטיקלי קוראת" הפכה לזירה שבה אפשר להשמיע קול נשי, לא מתנצל, שמגיע לעשרות אלפי קוראות וקוראים ופותח שיחה. לפעמים יש תגובות לא נעימות בשיחה הזאת, אבל הן אף פעם לא נשארות כפי שהן. כשהתחלנו את פוליטיקלי קוראת, הייתי עוברת על כל פוסט ומגיבה לכל תגובה. רציתי לוודא שאצלנו בעמוד יהיה דיון ולא רק התלהמות. זאת הייתה עבודה מתישה אבל הרגשתי שהיא משמעותית. ככל שגדלנו כבר לא היה לי זמן לעבור ככה על כל תגובה. כשהייתי כותבת פוסטים ורואה תגובות שקראו לי מפגרת וכן הלאה, ניסיתי להתעלם. אבל אז, להפתעתי הרבה, ראיתי שכבר לא צריכות אותי. העוקבות שלנו היו מגיבות לקריאות הגנאי האלה בעצמן. הן היו דואגות לפתח שיחות משמעותיות, להגן על עמדות מורכבות.

אז איך הופכות לאישה כזאת שלא מפחדת להגיד את דעתה ולהגן עליה? מצטרפות לקבוצה של נשים שלא מפחדות להגיד את דעתן. לכל אחת מאיתנו יש קול והוא קול חשוב ומעניין, אבל החברה מלמדת אותנו להשתיק אותו, או לשמור אותו לעצמנו. זה מה ש"פוליטיקלי קוראת" כבר משנה ותמשיך לשנות. כשאנחנו ביחד אי אפשר להתעלם מאיתנו, אי אפשר להקטין אותנו ואי אפשר להפחיד אותנו. בשנים מאז שהצטרפתי לפוליטיקלי, יצא לי לבקש מהרבה חברות שייכתבו לנו על כל מיני נושאים. כמעט כולן הגיבו בהתחלה בסירוב שהגיע עם הנימוק "אני לא יודעת לכתוב ואין לי באמת משהו מעניין להגיד". אמרתי להן שאותי מעניין מה שיש להן להגיד, שאנחנו כאן כדי לערוך את הטקסט שלהן, שיש להן השקפה חשובה על העולם ושאם הן לא יביאו אותה, אף אחת אחרת לא תוכל להביא אותה. זכיתי לראות, פעם אחר פעם, כמה הדברים הללו נכונים. איך מי שכתבה, הביאה מעצמה דברים שלא קראתי בשום מקום אחר ואיך האומץ שהפלטפורמה של פוליטיקלי מספקת הוביל לזה שיש לנו עוד קול אחד שעוזר לנו לחשוב על הדברים.

בימים אלו אנו מבקשות את תמיכתכן בפרויקט הדסטארט  כדי לשדרג את הפעילות של פוליטיקלי קוראת


פוליטיקלי קוראת

** הכותבת היא ממייסדות פוליטיקלי קוראת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה