מנסים להחזיר את השליטה על פעילות הילדים ברשת

בצרפת החליטו לחוקק חוקים שיגבילו את הגישה של ילדים לרשתות חברתיות. האם אפשר באמת לפקח על פעילות הילדים ברשת ולהחזיר את הסמכות ההורית בעידן הדיגיטלי?

25/12/2017
נירית צוק/עשר פלוס קבלו עדכונים מנירית צוק/עשר פלוס
  • RSS

לאחרונה התבשרנו כי צרפת החליטה לעשות שינוי בכל הנוגע לתחום בני הנוער והרשתות החברתיות ופועלת להגבלת הגישה של ילדים למדיה חברתית. שרת המשפטים הצרפתית, ניקול בלובה, אף הגישה הצעת חוק שתחייב אישור הורים מפורש להרשמת ילדים ונוער שגילם פחות מגיל 16 לרשתות החברתיות. ההצעה היא חלק מחוק הפרטיות והגישה למידע שממשלת צרפת מקדמת בימים אלה. ואם לא די בכך, הודיעה צרפת לאחרונה כי בכוונתה, החל משנת 2018, לאסור על ילדי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים להכניס סמארטפונים לבתי הספר. כאשר השימוש בהם יאסר לא רק בשיעורים אלא אף בהפסקות. את כל זה ניתן לצרף גם דבריה של מלינדה גייטס, שנאמרו לאחרונה, בהם היא מודה כי הייתה מעדיפה לתת לילדיה סמארטפונים בגיל מבוגר יותר. ונשאלת השאלה: מה בדיוק קורה פה? האם מקבלי ההחלטות רוצים לעצור לרגע את הגלגל , ולנסות להחזיר את המצב לאחור?

ילדים כבר לא יוכלו להתחבר לרשתות חברתיות? (צילום: AlesiaKan / Shutterstock.com)

התשובה היא לא בדיוק. מצד אחד, מקבלי ההחלטות אינם רוצים לעצור את הגלגל אלא מתאימים את עצמם לקדמה, כאשר הקדמה כיום היא חוק הפרטיות והתאמתו למה שקורה ברשת. ומצד שני, כיום כולם מדברים יותר ויותר על המושג "פיקוח הורי". וכאן המקום לציין כי לא ניתן להתעלם מן הידיעה החדשה, שיצרה סביבה דיונים רבים, כי פייסבוק השיקה זירה חדשה המיועדת לילדים בגילאי 6-12 . כאשר חלק מהרעיון הינו לאפשר לילדים לשוחח עם חברים ובני משפחה תחת פיקוח הורי. וכאן עולות שאלות נוספות, כגון: מה גורם למצב הזה בו כולם מדברים לפתע על "פיקוח הורי"? ושאלת המיליון דולר היא: האם זה באמת אפשרי?

היה זה החוקר מרק פרנסקי, שטבע בשנת 2001 את המושגים "ילידים דיגיטליים" ו"מהגרים דיגיטליים" בהתייחסו לשינויים הטכנולוגיים, והשפעתם על החברה ועל הדורות המצויים בה. הוא טען כי כל אלו שנולדו לפני שנת 1980 הם המהגרים הדיגיטליים, אלו שאמצו את הטכנולוגיה בשלב מאוחר יותר בחייהם, ולמדו להשתמש בה , בדיוק כפי שמהגר לומד שפה חדשה. לעומת זאת, ה"ילידים הדיגיטליים" הם ילדי דור ה-Y ודור ה-Z – אלו שהינם בני נוער כיום. הם נולדו למציאות בה השימוש באמצעים טכנולוגיים הוא חלק מחייהם. הם רגילים לשינויים טכנולוגיים מהירים, ועל כן מסתגלים אליהם בקלות.

הצעירים חיים את הרשתות החברתיות (צילום: YanLev/שאטרסטוק)

בפועל, ניכר כי המהגרים הדיגיטליים, כמו כל מהגר בעיר זרה, חוששים מפני השימוש בטכנולוגיה החדשה. בחלק מן המקרים ניתן לראות כי הם מזהירים את בני הדור הצעיר מפני סכנות הטכנולוגיה, ושופטים אותם ואת השימוש שלהם בטכנולוגיה, בחיי היום יום, בהתאם להרגלים הישנים והמוכרים שלה עצמם אין זה פלא כי על רקע הבדלים אלו נוצרים לעתים קונפליקטים בין דוריים.

קונפליקטים אלו אינם מאפיינים רק את העידן שבו אנו חיים, והם לא נוצרו יש מאין. בכל חברה שבה ישנם מבוגרים וצעירים, קיימים קונפליקטים כאלה. וככל שהחברה שמרנית יותר כך המבוגרים ינסו לשמר את השליטה ואת הכוח בידיהם. כחלק מכך הם יתייחסו לצעירי החברה כאל פורצי גבולות, כאלו שמהווים סכנה ויש לחנך אותם. יחד עם זאת, המבוגרים הם גם אלו שרוצים להגן על הצעירים. בעיקר בכל הנוגע לנושאים "כבדים" ומורכבים יותר כמו סכנות, מוות וסקס. ואין ספק כי בשנים האחרונות כל זה נעשה מורכב יותר ובעייתי יותר לפתרון.

לאחרונה ניתן לראות כי בשטח, בחברה בכלל ובבתי הספר בפרט, הולכת וגוברת התחושה כי המבוגרים אבדו שליטה. התחושה היא כי הכוח כבר אינו נמצא בידיהם, בחיי היום יום. אם בעבר המבוגרים היו מקור הכוח והידע בחברה הרי בשנים האחרונות היתרון הזה די נעלם. כיום המבוגר אינו הסמכות יודעת כל, זאת שמעבירה את הידע, והדבר הזה בא לידי ביטוי בעיקר בביה"ס. וכך, בעוד המורה מנסה ללמד את התלמידים את החומר הקיים הרי שהתלמידים קוראים עליו בגוגל, ומשם כבר מפליגים למחוזות אחרים.

לאיזה מידע חשופים ילדים ברשתות החברתיות? (צילום: AlesiaKan/שאטרסטוק)

בנוסף לכך, גם הניסיון להגן על הדור הצעיר אינו מצליח כל כך. מחקרים מראים כי רבים מהילדים נחשפים באינטרנט וברשתות החברתיות לחומרים שאינם מתאימים לגילם. הם מקבלים כמויות מידע, שלעיתים הינו מעוות ואף מסוכן, ולעיתים קרובות אין בנמצא אף מבוגר שמסביר להם אחרת.

כעת נראה כי ישנו ניסיון לחפש מצב בו המבוגרים יוכלו להמשיך ולהיות הסמכות (או לפחות להרגיש כי הם כאלה). וכי ישנם כיום ניסיונות לא רק להזהיר את בני הנוער מפני סיכונים וסכנות הרשת, וללמדם דרכי התמודדות לגלישה בטוחה אלא גם ניסיונות מדיניים לקחת את המושכות בחזרה ולאפשר למבוגרים להיות בעלי הסמכות והכוח.

צריך לקחת בחשבון כי לא בטוח שכל אלו אכן יעזרו. סביר להניח שילדים ימצאו דרך להמשיך לגלוש ברשתות, ללא קשר לגילם, ושהורים אף יאפשרו להם זאת. כנראה שעל מנת למצוא את הפתרון הנכון נצטרך, אנחנו המבוגרים, למצוא שביל זהב כלשהו. שביל שבו אנחנו, המהגרים הדיגיטליים, נראה את השינויים הטכנולוגיים כדבר חיובי ופורץ דרך ולא רק כדבר מסוכן. שביל שבו נשתמש בטכנולוגיה לחינוך ילדינו, אם בחיי היום יום ואם בבתי הספר, וננסה ללמד אותם בעזרתה. אולם, על מנת שזה יקרה עלינו לשנות את אופן חשיבתנו הן על דור הילידים והן על הקדמה, וניכר שזה קשה יותר מאשר להמשיך ולחפש שליטה.

נירית צוק (אלבום פרטי)

**הכותבת היא מנכ"לית פורטל עשר פלוס ומומחית למחקר תרבות הנוער




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה