ביקורת הסרט: "פרזיטים"

אי אפשר להתעלם מהסרט הקוריאני "פרזיטים" ששבר שיאים בטקס האוסקר האחרון ואפשר בהחלט להבין למה השופטים יצאו מגדר הרגיל כדי להביע את הערכתם ליצירה יוצאת דופן זו

עכשיו כשכולם רצים לראות את פרזיטים סרטו זוכה דקל הזהב וארבעה פרסי אוסקר של בונג ג׳ון-הו (הסרט הזר הראשון שזכה עד כה באוסקר הנכסף וחוזר כעת לסבב נוסף באקרנים), אפשר סופסוף לעשות רוורס ולכתוב עליו את מה שלא כתבתי בזמנו (ואולי גם להודות, שעל אף איכויותיו הרבות, לא ניחשתי שיכבוש בענק את טכס האוסקר, אבל הוא עשה את זה, וכשחושבים על זה, אולי זה בזכות היותו מתוחכם אבל לא יומרני).

הסרט הדרום קוריאני שיצר ג׳ון-הו, יוצק ערכים אוניברסליים לתוך תרבות השפה ויחסי הכוח בין עניים לעשירים, כשהסרט למעשה מעביר את המסר, אלה כמו אלה פרזיטים כאשר ״כסף מגהץ הכל״ ו״רושם״ הוא לעיתים כיסוי מתעתע, זיוף שקרי ותו לא. האמירה כאן מחוכמת קולנועית כי נדמה שג׳ון הו יוצר מצב בו אנשים בוראים מציאות ועשויים לחיות אותה במשך פרק זמן ממושך ולשכוח לחלוטין שהיא המצאה. הוא גם מצליח לקחת קלישאת אימה עלילתית ולהפוך אותה בו זמנית למורכבת.

פרזיטים צילום יחצ

בדירת מרתף צפופה מתגוררת משפחת קים; אב, אם, בן ובת. החלון הרוחבי של הדירה פונה לרחוב ומציג את העוברים והשבים, לעיתים שיכור מזדמן מטיל את צרכיו ממש לעבר החלון. יחסי הגובה, מורים על מעמדם הנמוך של בני המשפחה. תקרת כלוב מוזהבת תלויה על וו מהתקרה, אך לא ציפורים נתלות עליו אלא גרביים. כל בני הבית מובטלים והעוני רב. נדמה כי הקשר היחיד עם העולם, שמעורר במשפחה תקווה או הזדמנות לעבודה, הוא חיבור ה-WIFI שגם הוא לא תמיד פועל ברחבי הדירה הקטנטונת. כשמוצאים נקודת חיבור כלשהי בבית, אז יש גם סיכוי להודעת וואטסאפ שתספק עבודה זמנית ולא מתגמלת למשפחה. יום אחד מגיע מין, חברו הסטודנט של הבן, קי וו, ומביא למשפחה מתנה ששלח להם סבו, אבן גונגשית שמסמלת באופן מטאפורי את העושר. אחר כך בשיחה בארבע עיניים עם קי וו, הוא מציע לו להחליף אותו כמורה פרטי לאנגלית, לילדה מתבגרת, בת עשירים.

קי וו משתכנע אבל לצורך המשרה, עליו להעמיד פנים שהוא סטודנט בעל תעודה. אחותו וקי ג׳ונג מתגייסת לעזרתו ומזייפת לו תעודה שנראית משכנעת מאוד.

פרזיטים צילום יחצ

קי וו מתקבל לעבודה במשפחת פארק העשירה ומכאן מתחילה שרשרת בלתי נמנעת של שקרים, באמצעותם הוא דואג לעבודה לאחות (כמורה ומטפלת באמנות לדא סונג, הבן הצעיר במשפחה), לאביו כנהג ולאמו כמנהלת משק הבית. על מנת לשבץ כל אחד מבני המשפחה בתפקיד, נדרשים מי שמילאו את התפקידים לפניהם להתפטר ואין מנוס אלא לגרום להם להתפטר באמצעים מפוקפקים.

וכך מוצאים את עצמם ארבעת בני המשפחה העניים, מועסקים אצל ארבעת בני המשפחה העשירים, ארוגים זה בזה (אב/אם/בן/בת) כשגם למשפחת פארק יש חלון אבל חלון גדול שצופה לגינת פאר. העלילה מסתבכת כאשר משפחת פארק יוצאת לחופשה והעובדים שוכחים לרגע שהפאר סביבם אינו שלהם, משתכרים ומזניחים את תפקידם. באותו ליל פריקת עול הזיוף, מתדפקת על הדלת מי ששימשה כמנהלת משק הבית ופוטרה בעקבות המזימה שרקחה המשפחה. היא טוענת ששכחה לקחת דבר מה כשעזבה בחופזה ומצליחה לשכנע שעליה להיכנס פנימה. עם כניסתה מתגלה תסריט נוסף. תרחיש מפתיע ומלא אימה שמתרחש אף הוא במרתף.

מכאן הכל מסתבך ומסתבך, כגלגל שלג, עד לסוף הטרגי שגובה קורבנות אדם.

פרזיטים צילום יחצ

ג׳ון הו לא מחדש בפרקטיקה הסיפורית במובני הסיבוך, השיא ונפילות מתח (תרתי משמע) אך הוא מצליח ליצר מבנה מטאפורי מעניין, לקלישאה על הבדלי מעמדות, שמסתבכת לתמונת ראי בה גם העשירים וגם העניים פרזיטים בדרכם ומשלמים מחיר. כך למשל, סיפור מובנה בתוך סיפור, מערכת יחסים בתוך מערכת יחסים ומסך מוצג בתוך מסך, מתערבבים בסדר הטבע הקולנועי. מסך הפלאפון מתואר מטאפורית כטיל מחוכם שבלחיצת אצבע, שיגורו עשוי להפוך את הכל. קווי המשחק במציאות, מיצרים גם הם וריאציה ייחודית לתרמית העצמית של האדם והאינטימיות נוצרת בלבוש מלא. הדימוי לבעל התינוק, חסר התכנית, ממלא המקום, האדם שקובר את חייו בשעה שהוא קובר אדם אחר, האינדיאני שמסמל את הפרזיט האמריקאי והאופן בו הכל מתפורר, מרוסס ונשטף… חסר תכלית, עגום ובלתי ניתן לשינוי. המסר שסוגר את הסרט, מספר לנו באופן גלוי כי הסרט הוא בעיקר על המטאפורה. אותה מטאפורה שסימלה אבן הגונגש. כלומר, הקולנוע העשיר שמאפשר לנו לדמיין מה היה אילו או מה יהיה עד אז הוא רעיון ביחס למוצקות האמת והמציאות החיה. ובשביל הרגע, שובר הלב הזה של מעוות לא יוכל לתקון, הרגע בו הצופה מבין שלעיתים דווקא העוני הוא העושר, כלומר, האושר, שוות פעימות המונה המתקתק בשעון הסרט הייחודי הזה, שבין לילה הפך לכריזמטי ונוצץ יותר מג׳וקר.

פרזיטים צילום יחצ

טריילר ל"פרזיטים"

[youtube Wuqx5iL0u1Q nolink]

 כוכבים- 5

מרלנה- עובר +++

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי