''מנתב"ג ועד לחופה - זה הסיפור שלנו''

שירן ואיילת צור עבדו יחדיו ונותרו ידידים, אבל רק כעבור מספר שנים נפגשו מחדש והפכו לזוג. בדרך הם נתקלו בבעיות שעיכבו את חתונתם, באולם שהיה קיים רק על הנייר, בקשיים זוגיים עליהם התגברו וביעקב אגם אחד שהפתיע אותם ביום חתונתם

15/08/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: שירן ואיילת צור

אנחנו שירן ואיילת צור, בני 31 וזה הסיפור שלנו. שירן עורך דין מתמחה בתחום דיני נזיקין במשרד ד"ר אסף ורשה ושות', איילת צורפת ובעלת מותג התכשיטים LeLeT J. שירן ממוצא הודי ואיילת חצי בריטית מצד אמה (ולדברי שירן החינוך הבריטי-ישראלי בהחלט השפיע עליה – מנומסת, אבל לא פראיירית!). בקיצור, קיבוץ גלויות. אנחנו מאוד אוהבים את ישראל וחשוב לנו שהילדים שלנו יגדלו פה. אנחנו רואים עצמנו כאנשי צדק ובעלי אג'נדה חברתית מובהקת ומקווים שיום אחד נוכל לקדם באופן אקטיבי חלק מהנושאים שיקרים ללבנו. חלום גדול שלנו, כמו מרבית הזוגות הצעירים בימינו, הוא כמובן לקנות דירה. אנחנו החברים הטובים ביותר אחד של השנייה ונעשה הכל זה למען זו ולמען החלומות של האחר ומאזנים זה את זו ומעריכים כל רגע ביחד ומתגעגעים כשאנחנו בנפרד. מבחינתנו, כסף בא והולך, אך הזמן שלנו ביחד שווה יותר מזהב. נשמע לכם קיטשי וצ'יזי? לא נכחיש. אבל אנחנו כן מודעים לכך שלהתווכח בינינו גם יכול להיות בריא לעיתים.

להגדרת איילת, שירן הוא מקור כוחה. היא לא מכירה אדם טוב כמוהו והוא מלמד אותה מדי יום כיצד להפוך לאדם טוב יותר. שירן רואה את איילת כמיוחדת משאר האנשים, אי של שפיות ובעלת נפש אמנותית מיוחדת. עוד לפני שהחלו לצאת היא הבחין בה כדמות ישירה ואמיתית והתחבר אליה. התואר שלה בתקשורת, מהווה הוכחה לכך מבחינתו שמדובר באדם מצוין בעל משמעת עצמית ומוטיבציה גבוהים, כשהאמת והעצמאות שלה, לצד דרכה כאמנית מוכשרת ומקורית, יוצרים אופי מיוחד שמעולם לא מצא בקרב אנשים אחרים.

(צילום: אלבום פרטי)

בבית אין לנו חלוקת תפקידים מוגדרת, כי לתפישתנו, זה דווקא מה שהיה עלול לייצר ריבים, אז מי שיש לו זמן עושה. לעומת זאת, ישנם דברים שלא ישתנו: לרוב יוצא שלאיילת יש זמן לבשל במהלך השבוע ולהכין קינוחים, ושירן שהוא בשלן מעולה, עושה זאת בסופ"שים והטיפול בגינה שמור לו.

הכרנו אחרי הצבא (איילת שירתה בחיל האויר ושירן היה קצין קרבי). נפגשנו לראשונה והתיידדנו כשעבדנו בשיקוף של נתב"ג, עבודה של צעירים שמחפשים את עצמם בתום השירות. לאחר מכן, כל אחד מאיתנו עזב מתישהו את העבודה והמשיך בדרכו ולא שמרנו על קשר. שנתיים לאחר מכן, בטיימינג מופלא בו שנינו בדיוק סיימנו במקביל מערכת יחסים קודמת, התחולל מאורע ה"דלתות מסתובבות" משנה הגורלות מבחינתנו, שבלעדיו קרוב לוודאי שכל זה לא היה קורה (כולל הטקסט הזה כמובן). שירן קפץ לקנות סיגריות לאחר שהאחרונה בדיוק נשברה לו דקה קודם לכן, ואילו איילת הלכה לנסות להוציא כסף בכספומט הסמוך עם כרטיס שאינו תקין. למרות שידעה שהיא כנראה לא תצליח למשוך, משהו בתוכה אמר לה שבכל זאת כדאי ללכת לשם ולנסות. ואו אז, באמצע רחוב הברזל ברמת החייל, נתקלנו שוב אחד בשנייה והיתר היסטוריה. אמנם כסף לאיילת לא יצא מזה, אבל האהבה הגדולה של שנינו - כן.

איילת ושירן צור במוזיאון אגם (צילום: Cameros)

באותם הימים שירן עמד לפני נסיעה לטיול ארוך בקנדה ולכן החלטנו שכרגע נצא אך מוטב שלא נבנה על כך יותר מדי. אבל מה אתם יודעים, זה בינתיים התקדם הרבה יותר מהר מכפי שציפינו. ממש לפני הנסיעה החלטנו שדווקא כן נרצה לחכות אחד לשנייה ולא היינו עם אחרים בכל אותה התקופה, לפחות לא ממה שידוע לנו. יותר מכך, שירן מסר לאיילת את הילד שלו, הכלב סימבה, כדי שתטפל בו, כשהיא מצדה היתה עד אז בכלל בחורה של חתולים וכך הוא הצטרף בטבעיות אליהם. בזמן ההמתנה הארוכה מצאנו את עצמנו רק הולכים ומתאהבים ממרחק חצי גלובוס באמצעות קשר טראנס אטלנטי. היה לנו גם שיר משלנו שליווה אותנו, Hey There Delilah של Plain White T's, שהעניק לנו עוד קצת עידוד מנטלי ושאיבת השראה כדי להצליח לתחזק את כל זה.

לאחר שהגיע הרגע בו שירן סוף סוף חזר ארצה ושוב התאחדנו, מהר מאוד גם עלינו שלב ועברנו לגור ביחד, בבית קטן במושב רינתיה. פה המקום לספר שבמציאות זה לא כזה ורוד וקל כפי שזה אולי נשמע. היינו צריכים שוב להכיר אחד את השנייה מחדש. רבנו כמה פעמים בשבוע לפחות, כתוצאה מאינטנסיביות שנבעה מכך שהכל התקדם כה מהר. אחרי חצי שנה ביחד "למדנו" איך לריב ולהתווכח וזה שינה לנו את כל הזוגיות.

לאחר שנתיים וחצי גם הגיעה הצעת הנישואין המיוחלת שעמדה באוויר. שירן הבין עוד קודם שהוא רוצה להתחתן, אבל זה קרה רק לאחר שגם על איילת נחתה לפתע ההכרה שהוא ללא ספק האחד שלה. שירן לקח אותה לצימר בצפון ובכוונה לא הציע כלום ומשך ומשך. וכשהיה נדמה שזה כבר לא יקרה הפעם, הוא שלף את הטבעת רק בסוף הטיול, בחוף ראש הנקרה. 31 בדצמבר, סיימנו את השנה כזוג רגיל והתחלנו את החדשה כזוג מאורס.

יעקב אגם עם שירן ואיילת צור (צילום: רון שמחון)

אבל רומנטיקה זה לא הכל כשמתחתנים. השלב הבא היה למצוא מקום לחתונה ובתור זוג צעיר ללא כסף רב, זה היה רחוק מלהיות פשוט. 10 חודשים מייגעים ומייאשים לקח לנו כדי למצוא מקום, כשבמקומות רבים שבדקנו זכינו גם ליחס מזלזל ומעליב. וטיפ חשוב למתחתנים: מניסיוננו הרב, מרבית האולמות מסרבים למסור מחירים בטלפון ורוצים שקודם תגיעו אליהם עבור יצירת הרושם הראשוני, מה שבפועל יוצר בזבוז זמן מתיש עבור כולם. אז כדי למנוע זאת מראש, מומלץ בטלפון פשוט לשאול לגבי טווח המחירים למנה וזה משנה הכל. כמה ריצות זה היה מונע לו היינו מגלים זאת מלכתחילה. אז לאחר שכבר התחלנו להשלים עם העובדה שכנראה ניאלץ להתחתן ברבנות, גילינו שעומד להיפתח בראשל"צ מקום חדש בשם Grace, שעדיין נמצא בהקמה ובאותו השלב יעשה כמעט הכל כדי לזכות בלקוחות ואירועים לימיו הראשונים. כמעט פספסנו גם אותם כשהם שמעו על התקציב שלנו ונחרדו כמו האחרים, אבל בניגוד לכולם הם הציעו להיפגש ולראות מה בכל זאת ניתן לעשות. כשהגענו לא מצאנו אולם, אלא רק משרדים ולצדם אתר בניה. בפגישה כולנו התגמשנו, והנה – אמנם עדיין אין מקום פיזי לחתונה אלא רק הדמיות, אבל נסגר אירוע חתונה! וחלק מההתרגשות שהלכה וגברה היתה גם מלצפות באולם שהולך ונשלם.

הגיע היום הנכסף, ההתרגשות בשיאה והחלטנו שאת צילומי החתונה נערוך בראשל"צ, לא הרחק משם. סיפרו על מוזיאון אגם שנפתח בעיר המוקדש ליצירותיו הקינטיות של יעקב אגם, אמן שעבודותיו אהובות על שנינו, ושברחבת הכניסה למוזיאון מוצבים עשרות עמודי ענק צבעוניים ומרהיבים שיהוו רקע נהדר. בעוד אנו מצטלמים בחוץ, לפתע נפתחו דלתות כהות וגדולות ויצא לעברנו לא אחר מיעקב אגם עצמו. הוא שאל לשמנו ובירך אותנו ואז הזמין אותנו להיכנס. לרגע היה נדמה שהוא לא פחות נרגש מאיתנו מהמעמד ומכך שבחרנו ביום הכה חשוב שלנו להצטלם במוזיאון, בתמונות על רקע יצירותיו שיישמרו לכל החיים. בפנים הוא ערך לנו סיור אישי כמתנת חתונה והתעכב על ההיבטים הרומנטיים והזוגיים שנוכחים בחלק גדול מיצירותיו. מסתבר למשל שאת אותם "עמודי כלילה" בחוץ, שגילינו שניצבים גם בתוך המוזיאון, הוא יצר כמחווה רומנטית לזכר רעייתו המנוחה וקרא להם על שמה. כל החוויה הזאת היתה ממש מוזרה ומרגשת והכניסה אותנו לפרופורציות. על רקע כל הלחץ וההתרגשות, הרגשנו לפתע שהכל מתחלף בשלווה ושעכשיו אין לנו ממש מה למהר, הזמן עצר מלכת, כמו מעין קארמה טובה שחזרה אלינו. וכמובן שיש לנו סיפור נהדר לנכדים כשנשוב עמם לשם ביום מן הימים.

איילת ושירן צור במוזיאון אגם (צילום: Cameros)

ומכאן, דבר כבר לא היה יכול להשתבש ביום הנהדר בחיינו. באירוע לא היה שום זכר לתחושה שחששנו ממנה, על מקום שנמצא בהרצה ועלול להתגלות כלא מקצועי דיו ברגע האמת. החתונה היתה מדהימה ומרגשת עם אנרגיות נפלאות באוויר וגם אינטימית יחסית. חלקנו את הרגע עם 133 אנשים בלבד, כולם חברים קרובים ואהובים עלינו במיוחד. טקס החופה בניהולו של הרב חיליק קפלן, שהפך לחבר קרוב וגרם לנו באופן אישי לעבור חוויה מתקנת על רקע זיכרונות עבר פחות נעימים הקשורים לגורמי דת, היה מצוין וענייני. איילת ענדה את התכשיטים שיצרה, שיר החתונה היה When You Say Nothing At All של רונאן קיטינג וגם החיות המחמד שלנו היו עמנו שם, אמנם פיזית לא בדיוק הם עצמם אלא כפילים שדמותיהם הופיעו לצד דמותנו בעוגת שלוש קומות. הצלחנו לכסות את ההוצאות ואנחנו רק מחכים לרגע בו נשוב לאותו המקום כאורחים. בקיצור, חוויה שתלווה אותנו לכל החיים.

כיום אנו מצפים בשעה טובה לילד ראשון, לצד 4 ילדים "אחרים" שאנחנו מגדלים (הכלבים סימבה וחומי והחתולים גולדה ופיפה). הרבה פעמים חברים ואנשים נוספים פונים אליו לעצה זוגית, וזה די משעשע ולא ברור לנו ממה הם כ"כ מתרגשים מאיתנו. מוזר לנו לחשוב שכיום אנחנו מודל לזוגיות טובה בקרב סביבתנו, אבל תמיד זה מאוד מחמיא לנו. אולי זה נובע מכך שלמדנו ליישם משהו שזוגות רבים לדעתנו לא מבינים בתוך הקשר - שכל יום מחדש זאת עבודה עבור כל הצדדים. היו לנו רגעים שבהם היינו על סף ייאוש, אבל כל אחד מאיתנו התעקש להבין מה האחר מרגיש ולא רק את מה שהוא אומר, אחרת זה כנראה לא היה מצליח מראש.

** מוזיאון אגם בראשל"צ יערוך סיור מיוחד לערב ט"ו באב של אמנות, אהבה ויין חופשי ביום חמישי 15.8.19 בשעה 20:00. להרשמה. זוגות שצילמו את תמונות חתונתם במוזיאון מוזמנים לשתף ברשתות החברתיות ולהיכנס ללא עלות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה