כולנו אשמים, גם אנחנו, ההורים

שוב נחשפים אירועי התעללות בפעוטות, אבל גם כאשר מותה של ילדה מזעזע מדינה שלמה, אנחנו לא יוצאים לרחובות ודורשים פתרון. מתי יתחיל להיות לנו איכפת מחיי הפעוטות שלנו?

19/05/2019
יערה שילה קבלו עדכונים מיערה
  • RSS

**עדכון 21.5.19**

יומיים אחרי פרסום כתבה זו, שוב התפרסם סרטון המתעד התעללות בפעוטות

הזעזוע שחווינו כולנו כשראינו את הסרטון שבו (שוב) מטפלת מכה פעוט, יעבור, עוד יום ועוד יומיים נשכח כולנו את התמונות הקשות ונעבור הלאה. הרי זה לא הגילוי הראשון של התעללות בילדים וככל הנראה גם לא האחרון.

אנחנו כבר היינו עדים לנורא מכל, מותה של יסמין וינטה ב- 2018. אז המדינה רעדה, להפגנה שבאה בעקבות המקרה הגיעו 2,500 איש מכל הארץ.

יסמין וינטה ז"ל, המוות שזעזע מדינה שלמה (אלבום פרטי)

במדינת ישראל, מוות מחריד של ילדה מוציא לרחוב 2,500 איש. לשם השוואה, בחודש יוני 2011 הוציא איציק אלרוב לרחובות 100,000 איש למחאה על מחירי הקוטג' ורק מחאה זו הובילה את ממשלת ישראל להתחיל להתייחס ליוקר המחיה. 2,500 אזרחים מוחים על חיי ילדה, 100,000 על מחירי הקוטג'.

מי אשם? ההורים אשמים. אם היה אכפת להם מהתינוקות שלהם הם היו הופכים את המדינה.

אם הם היו מבינים שבישראל כל אדם יכול להיות עובד במעון, ללא שום בדיקה, הכשרה, חקירה הם לא היו יושבים בשקט, לא יכול להיות.

אנחנו נמצאים כבר אחרי מאבק ציבורי גדול שבעקבותיו נולד חוק הפיקוח לפעוטות, שהובילו חברות הכנסת יפעת שאשא ביטון וקארין אלהרר.

החוק יכנס לתוקפו ב 1.9.2019. עד אז יעברו עוד שלושה חודשים של סיכון, של רולטה רוסית, שלושה חודשים שבמהלכם כל פעוט ופעוט יכול להיות הקורבן הבא.

בישראל ישנם 600,000 אזרחים מסוג ב, אוכלוסיית גילאי לידה ועד 3. זו האוכלוסייה הכי פגיעה כי אין לה פה, היא אינה יכולה לדווח לנו על חריגות ועל מה שאיננו רואים.

האוכלוסיה היא מוחלשת, שאין לה פה (צילום: שאטרסטוק / Sergey Novikov)

צריך לצעוק בראש חוצות שרק 23% מהילדים הללו נמצאים במסגרות מפוקחות ומוסדרות. כל היתר נמצאים במסגרות שונות ומגוונות, משפחה, מכרים, מטפלות ללא רישיון וללא אישור.

100,000 אנשים יצאו לרחוב כי לא הסכימו לשלם 5 שקלים על קוטג'!

אנשים היום גם משלמים הון עתק על מסגרות עבור פעוטות, וגם איכות המסגרת שאליה הם שולחים את ילדיהם היא בגדר נעלם וכל מי שרוצה יכול לעבוד במסגרות הגיל הרך.

מבלי להתייחס למסגרות הפרטיזניות, גם במסגרות המפוקחות מצב כוח האדם בכי רע. בגלל המחסור הגדול במטפלות, הנובע מתנאי השכר הירודים, מחוסר מעמד כמעט אין סינון ואין בקרה, ויש גם נטישה גבוהה של מטפלות שכבר זכו להכשרה מסוימת.

מה צריכים ההורים לעשות? מה נעשה על מנת לשנות את המצב?

קודם כל עלינו להבין שכולנו בסיכון. זה יכול לקרות לכל אחד שילדיו או אחד מבני משפחתו המורחבת נמצא במסגרת כזו. על ההורים להבהיר למקבלי ההחלטות שהמציאות הזו בלתי נסבלת. חברי הכנסת, השרים, מנהלי המשרדים , עורכי העיתונים צריכים כולם לדעת שבנפשנו הדבר.

חשוב להיות מעורבים, לבדוק את המסגרות שבחרנו, לבדוק טוב טוב המלצות שיש למסגרות כמו באפליקציה בדרך לגן - הורים ממליצים על גני ילדים עלינו לפעול שכל ילדי הגיל הרך יהיו בתוך מוסד חינוכי תחת הפיקוח של משרד החינוך, כי מעון הוא מוסד חינוכי ולא בייביסיטר שאצלו "מפקידים" את הילדים ל"שמירה" לפני יציאה לעבודה. אם קראתם את המאמר ולא נפל לכם האסימון, אל תתפלאו לגלות את הכותרת הבאה על המטפלת המכה.

זה בגלל האדישות של כולנו, זה גם בגללכם.

יערה שילה (התעוררות)

** הכותבת היא מומחית בגיל הרך - החוג לגיל הרך מכללת אפרתה. ממייסדי חינוך מלידה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה