חיה בדיסוננס ולוקחת את הטוב מכל העולמות

עולמה של אורה הוא עולם של ניגודים. היא דתיה והיא פמיניסטית, היא למדה באולפנה והיא עומדת לפני גיוס לצה"ל ובדרכה המורכבת היא לומדת לקחת את הטוב מכל העולמות

אורה בן שחר, חיה בין שני קטבים מנוגדים (אלבום פרטי)

מאז שאני זוכרת את עצמי החיים שלי נעו בין שני קטבים המנוגדים זה לזה מבחינה רעיונית. מצד אחד, למדתי ביסודי ובאולפנה בחורב, שהוא בית ספר לבנות דתיות מאוד, הייתי חניכה ומדריכה בתנועת הנוער הדתית לאומית (לשעבר חרדית לאומית) עזרא, ואני נינה של הרב נריה, רב חשוב מאוד בציונות הדתית.

מצד שני, אני מתפללת בקהילת שירה חדשה בירושלים, שהיא קהילה אורתודוקסית פמיניסטית המשלבת נשים בתפילה במסגרת ההלכה. בבת המצווה שלי עליתי וקראתי בתורה, שזה דבר מאוד לא נפוץ בתוך העולם האורתודוקסי. אני זוכרת שחלק מחברותיי מבית הספר לא הגיעו לקריאת התורה שלי כיוון שהתנגדו לדרך זו. בנוסף, סיימתי מסכת (בתלמוד הבבלי) יחד עם אבי לקראת הבת המצווה, למרות שגם לימוד תלמוד לנשים נמצא במחלוקת גדולה בתוך העולם הדתי.

השנה, אני לומדת במדרשת לינדנבאום בירושלים, זוהי מדרשה ליברלית מאוד ושונה מאוד בהשקפותיה מבית הספר שבו למדתי. בעזרת ה' אני עתידה להתגייס ליחידה מובחרת במודיעין בקיץ הקרוב. גם גיוס בנות דתיות לצבא הוא דבר לא שכיח מאוד בציונות הדתית, אבל זה במגמת שינוי!.

אנשים תמיד אוהבים לשאול אותי, איך זה שלמדת בחורב ואת מתפללת בשירה חדשה? ובכך מנסים להבין את המורכבות הזו. הבית שבו אני גדלה גם הוא מורכב מאוד. אנו שומרים הלכה קלה כחמורה ומצד שני אנו בית פמיניסטי מאוד. כמובן שיש הרבה סתירות בין שני עקרונות חשובים ונפלאים אלו, אך כמו שאמא שלי אומרת: "אני חיה בתוך דיסוננס קוגניטיבי גדול". אני חושבת שדיסוננס זה מאפשר הרבה מאוד, הוא נותן להבין שהעולם הזה מורכב מאוד ויש בו הרבה גוונים וצבעים. העולם הוא לא שחור או לבן יש בו גם הרבה מאוד אפור, ומצד שני יש דברים שהם לגמרי שחור או לבן. המורכבות הזו מלמדת אותי איך להכיל ולקבל שונות של אחרים סביבי ובעיקר נותנת לקחת את הטוב משני העולמות האלו.

אורה בן שחר, ירושלמית, בת 18 וחצי.