אופרה וינפרי נושאת נאום נשיאותי

נאומה המצוין של אופרה וינפרי בטקס גלובוס עורר גל תמיכה בהתמודדותה לנשיאות ארצות הברית. מה אפשר ללמוד ממנה על אמנות הנאום ומי חושבת שהיא מועמדת ראויה יותר מאופרה?

10/01/2018
אביגיל טננבאום קבלו עדכונים מאביגיל
  • RSS

הנאום של אופרה וינפרי בגלובוס הזהב היה להיט מידי. מה היה בתשע הדקות הנהדרות הללו? מה הפך את הנאום בן 1,000 המילים לכל כך מוצלח, עד כדי כך שעלו קולות לא מעטים הקוראים לאופרה לרוץ לנשיאות ארה״ב בשנת 2020?

כשאני רואה דוברת מצוינת, אני אוהבת לעצור לרגע ולנסות לראות מה הדברים שהיא עשתה, הן מבחינת התוכן והן בהעברת המסר והנוכחות, שיצרו אימפקט בלתי נשכח. זו לדעתי דרך מצוינת לכל אחד מאיתנו לשפר את יכולותינו מול קהל.

 אז מה היה בנאום של אופרה? היה המון. אציין רק ארבעה דברים:

התחלה חזקה ומדויקת

אופרה עלתה לנאום אחרי שקיבלה את פרס ססיל ב. דה מיל למפעל חיים. אנחנו רגילים לנאומי תודה שמתחילים בתודות, אבל אופרה התחילה אחרת. ללא הקדמות מיותרות: ״בשנת 1964, הייתי ילדה קטנה, שיושבת על ריצפת הלינולאום בבית של אימא שלי במילווקי.״ ככה, במשפט אחד קצר, אופרה לקחה אותנו כמו במכונת זמן, למקום ולזמן אחר. המשפט הזה הוא למעשה פתיחה קלאסית של סיפור.

המוח שלנו בנוי וצמא לשמוע סיפורים. אנחנו מזהים מיד תחילתו של סיפור. ״היה היה פעם״ (או במקרה של אופרה: 1964) ״נסיך קסום״ (או פה - ילדה קטנה בשם אופרה), ״בממלכה רחוקה״ (על רצפת הלינולאום בבית של אמא במילווקי). פתיחה כזאת מחברת בין השומעים (כולנו יחד עכשיו על הרצפה עם אופרה הילדה) ויוצרת קשב.

אנקדוטות בנויות היטב, שזורות לכל אורך הנאום

תשע דקות זה לא הרבה זמן. ובכל זאת, אופרה שזרה אנקדוטות לא רק בפתיחה, אלא גם במהלך הנאום. סיפור טוב מחבר את הדובר לתוכן ואת הקהל למסר. וסיפור טוב לא צריך להיות ארוך. הסיפור של אופרה הילדה הצופה בסידני פואטיה זוכה באוסקר לקח לה פחות מדקה אחת לספר. סיפורה של רייסי טיילור, האישה השחורה שנאנסה על ידי שישה גברים לבנים בשנת 1944 קצר עוד יותר. כמו מאייר נהדר שבמספר קווים מדויקים בונה ציור, כך בונה אופרה את הסיפורים במשיכות מכחול בודדות אך מדויקות.

מה יש בהן?

פרטים שממקמים אותנו בזמן, במקום ומציירים דמות ברורה. 1944, אלאבמה, רייסי היא אם צעירה שחוזרת מהכנסיה. מיד נוצרת אצלנו בראש תמונה. הקסם בהפעלת הדמיון של הקהל בא מכך שכולנו אוהבים לדמיין. תנו לנו עוגן ואנחנו כבר נעוף על כנפי הדימיון.

בסיפור על סידני פואטיה העוגן הוא תיאור מדויק של העניבה שלו. היא לבנה. זהו. אופרה לא נכנסת לפרטים, אבל זה מספיק לנו כדי לצייר תמונה שלמה.

אופרה וינפרי מנהלת שיחה עם הקהל (צילום: Paul Drinkwater/NBCUniversal via Getty Images)

זה לא נאום, זו שיחה. חוץ מהסוף

אופרה בנתה טקסט מצוין. אבל זה לא מספיק. כוחו של הנאום שלה בא משילוב התוכן והעברתו. ניכר על אופרה שהיא רואה את מי שמולה. תשומת הלב שלה כולה מוקדשת לקהל. היא מנהלת ״מיני שיחות״ עם הקהל. בכל פעם מתעכבת על אדם אחד לשניות ספורות. ובאותן שניות היא כל כולה עם אותו אדם. היא יוצרת אינטימיות עם הקהל באולם, והאינטימיות הזאת עוברת גם אלינו דרך המצלמה.

ואלה לא רק העיניים. תחושת האינטימיות, של שיחה נוצרת גם מהטון של אופרה. טון אישי, ביתי כמעט. חוץ מהסוף. אחרי שהיא מכריזה ש״יום חדש מצפה באופק״, אופרה האינטימית הופכת לאופרה של הכיכרות. הטון והווליום עולים והיא כבר לא משוחחת עם אחד, היא משלהבת את ההמון, שקם על רגליו ומריע. אופרה יודעת שהסוף קריטי לא פחות מהפתיחה. היא בוחרת בפתיחה אינטימית - סיפור קטן שמסופר בטון חם ואישי ומסיימת בצורה הפוכה כמעט: עם תוכן חזק, אנרגיה משלהבת וקריאה לפעולה.

נאום נשיאותי

זה לא מקרי שהנאום יצר גל תמיכה באופרה כנשיאה פוטנציאלית. הליברלים בארה״ב משוועים לדמות מנהיגותית שתהווה אלטרנטיבה שלטונית. ובעידן טראמפ, עם הישירות והשפה הלא מתוחכמת, חלק מהאמריקאים מבינים שאלטרנטיבה צריכה לדבר לחתך רחב באוכלוסייה. אופרה היא ה ״מאמי הלאומית״. אישה שבניגוד לטראמפ, בנתה את עצמה מאפס, ובניגוד לטראמפ היא עדיין מחוברת לעם, כך שכבר כשעלתה לנאום היא מתקבלת בחיבוק. אופרה בחרה לנאום נאום אופטימי ומלא חזון. היא משלבת בין הסיפורים הקטנים לבין רעיונות סוחפים. משתמשת רבות במילים שממצבות אותה כמנהיגה - אמת, תקווה, אופק, יום חדש.

"אני חושבת שאהיה נשיאה טובה יותר מאופרה וסוזן סרנדון, אפילו טובה יותר מטראמפ" (צילום מסך)

אבל לא כולם הגיבו בהתלהבות לנאום של אופרה. רוזאן באר, למשל, לא רואה באופרה מועמדת ראויה לנשיאות. רוזאן הצביעה לטראמפ ומייצגת את אותה אוכלוסייה שאוהבת את הבוטות של טראמפ ותומכת בו. עבור האוכלוסייה הזאת, אופרה - האשה השחורה הליברלית, היא לא אלטרנטיבה.

האם אופרה תהפוך להבטחה הבאה? לא בטוח. מה שבטוח זה שהנאום שלה הוא אלף מילים, תשע דקות של מלאכת מחשבת.

לקריאה נוספת:

למה ההרצאה של אופרה עובדת? תובנות של מדריכת דוברים של TED

אביגיל טננבאום (צלום: ארתור פורר)

** הכותבת היא בעלת חברת וירטואוזו לייעוץ תקשורת ומאמנת הדוברים של TED העולמי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה