כך גיליתי שגם אני יכולה להיות עגונה

המודעות הציבורית לתופעת סרבנות הגט חייבת לעלות. אתן ודאי חושבות שלכן זה לא יכול לקרות, זה נשמע רחוק ולא מציאותי. גם עבורי זה היה המצב, עד לשנה האחרונה

07/05/2019
מבוי סתום קבלו עדכונים ממבוי
  • RSS

מאת: אופיר דגן

המאסר שהושת השבוע על סרבן גט הצליח להעלות שוב את תופעת סרבנות הגט לכותרות, לכמה ימים. תיכף נשכח מהסיפור. נשכח שזה יכול לקרות לכולנו. אם אחת מכל 5 נשים בישראל שמנסה להתגרש חווה סרבנות גט, סביר מאד שגם אחת מחברותייך, שכנותייך, או אחיותייך תחווה גם היא חוויה קשה כזו.

אף אחת לא צופה את זה. "עד שאת לא מתגרשת את לא יודעת מזה. אפילו לא ידעתי מה זה 'עגונה', חשבתי שזה משהו פרה-היסטורי כזה. בכלל לא ידעתי שזה עוד קורה במדינה, ועוד לי!" כך העידה על עצמה א', בת 39, שקיבלה גט לאחר 4 שנים.

גם שאר הראיונות שערכתי במסגרת פרויקט 'בדלתיים פתוחות' של ארגון 'מבוי סתום', פרויקט איסוף עדויות של מסורבות גט על החוויה שלהן מבית הדין הרבני, לא היו פשוטים. בזמן ריאיון, אני מאזינה לאישה שסוחפת אותי לעולם אחר, מסע אישי שהוא בעצם גם תרבותי-לאומי. תחילת הריאיון מלווה בהיסוס, התנצלות, מעט בושה, צער רב. בהמשך השיחה מתפרצת פתיחות. האישה שמולי מספרת בשטף, באמוציונליות, כמו סכר שרק היה צריך מישהו שיסובב את הגלגל וישחרר את מעצוריו. אני נהנית להיות אוזן קשבת, ולו לשעה אחת. מטרתי היחידה היא להקשיב, להכיל, להיות העט והנייר. לתת למילים - במה, לרגשות - כבוד, לצער - הכלה.

כל אחת יכולה להפוך לאישה עגונה (shutterstock_ Olena Yakobchuk)

אני מגיעה מתרבות חילונית. בבית שבו גדלתי חגגנו חגים, אולם לא נחשפתי לארון הספרים היהודי. העולם הדתי חדש לי. גם לעובדה שתופעת סרבנות הגט אכן קיימת עוד בנוף החברה הישראלית בת ימינו, התוודעתי לראשונה בפרויקט. כך יוצא, שאף על פי שאני בתפקיד המראיינת ומובילת השיחה, מהר מאד אני דווקא מובלת אל סיפור חיים מטלטל, בלתי ייאמן, של אישה, אדם, שנלחמת כדי להשיג את זכותה הבסיסית - חופש.

אותה אישה יכולה להיות צעירה או מבוגרת, דתיה או חילונית, שכנה או רחוקה. ב"עולם האמיתי", הסיכוי של שתינו לנהל שיחה כל-כך כנה פתוחה ואישית, הוא כמעט אפסי. בשיחה כמו זו, לא חשוב מי שומרת שבת ומהם תחומי העניין של כל אחת. גם הדעה הפוליטית שלנו לא רלוונטית. אני מרגישה שאני מאזינה לאישה שיכולה הייתה להיות אחותי, אמי, או אפילו אני עצמי. יש לנו גורם מאחד, והוא העיקר: הבנה עמוקה ובהירה של צדק ושוויון מגדרי.

אף אחת לא צופה את זה (shutterstock_ Olena Yakobchuk)

אני מאמינה בכל מאודי כי המודעות הציבורית לנושא חייבת לעלות. אתם בטח חושבים שלכם זה לא יכול לקרות. זה נשמע רחוק ולא מציאותי עבורכםן. גם עבורי זה היה המצב, עד לשנה האחרונה. אני בת 25. מסביבי חברים וחברות הנכנסים בזה אחר זה בברית הנישואין. הראיונות עם מסורבות הגט שינו אצלי את המחשבה על הדרך להינשא כאן במדינת ישראל. וחידדו אצלי את ההבנה שכשאני אתחתן, חשוב לי להתחתן כשווה. חשוב לי שלעולם לא אקלע לחוסר האונים של סירוב גט. גם אני, כמו כולן, בטוחה ש"לי זה לא יקרה". יחד עם זאת, מתחדדת בי הבנה בהירה וחדה שיהיה עליי לעגן בהסכמים את הזוגיות השוויונית ביני ובין בן-הזוג שלי. כי אמנם ב'חלקת האלוהים שלנו' מתקיים שוויון מוחלט, אך לא כך הדבר מבחינה פורמאלית, בבית הדין הרבני בפרט, ובמדינת ישראל בכלל. החוק במדינה שלנו חייב להשתנות, ויפה שעה אחת קודם.

אופיר דגן (אלבום פרטי)

** הכותבת היא סטודנטית להפרעות בתקשורת ומתנדבת מטעם "החלוץ" בארגון "מבוי סתום" הנלחם בסרבנות גט




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה