איך שגלגל מסתובב לו

הצלמת נועה ארדשטיין גדלה במשפחה להורים שהאמינו בדרך חינוך נוקשה שבאה לידי ביטוי גם באלימות ומצאה עצמה לבד בפנימיות. בעזרת הרבה כח רצון ואמונה היא בנתה לעצמה חיים חדשים ומאושרים

08/12/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: נועה ארדשטיין

"כל ילד צריך לפחות מבוגר אחד שמאמין בו". אין מישהו שלא מכיר את המשפט הזה אבל אין הרבה שבאמת מבינים את הכח מאחורי האימרה הזו וכמה היא נכונה.

הסיפור שלי מתחיל בעצם מגיל אפס, או יותר נכון מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי בבית דתי, להורים חוזרים בתשובה שעלו יחד לישראל מארה"ב. אני וארבעת אחיי נולדנו בעצם למשפחה קטנה, היינו רק אנחנו וההורים שכן המשפחה המורחבת נשארה שם. להורים שלי היה מאד חשוב לחנך אותנו בדרכם אבל הם לא ממש ידעו איך עושים את זה נכון. לא היה מי שידריך אותם ויכוון אותם וזה בא לידי ביטוי בחינוך מאד נוקשה שבאה לידי ביטוי גם באלימות. בגיל 12 התחלתי להתנגד לדרך חינוך זו ולאחר התערבות הרשויות הוצא נגד הוריי צו הרחקה ממני ומהאחים שלי לשנה וחצי ובסופו של דבר המשפחה התפרקה ופוזרנו למסגרות של פנימיות ומשפחות אומנה. ילדה בת 12, במקום להתעסק בשטויות המעסיקות ילדות בגיל הזה, מצאתי את עצמי אכולת רגשי אשמה, מואשמת על ידי אחיי והסביבה ובסופו של דבר הייתי עזובה ובודדה לגמרי.

נועה בילדותה בצפת (צילום: אלבום פרטי)

הגעתי לפנימיית בנות שממש לא התאימה לי. הבנות שם היו מאד אלימות מילולית ופיזית. מהר מאד הבנתי שהמקום הזה לא בשבילי. היו כמה סיפורים שעזרו לי להבין את זה. למשל, היתה איתי בחדר ילדה מאד אלימה שמדי פעם, ממש בלי סיבה, סתם כי בא לה החליטה להכניס לי אגרוף לבטן. כש"הלשנתי" עליה בפני צוות המקום זה רק הרע את המצב כי הם ניגשו לשאול אותה מדוע היא עשתה את זה.

מקרה אחד ממש זעזע אותי וגרם לי להחליט ששם אני לא נשארת. אותה ילדה החליטה להתעלל בילדה נוספת חדשה שהצטרפה לחדר שלנו. יום אחד זה הגיע למצב שהיא חנקה אותה כמעט עד כדי מוות. אותה ילדה הסתובבה עם סימני חניקה על הצוואר תקופה לא קצרה וזה כמובן זעזע והפחיד אותי. החלטתי להילחם ולבדי, מול בית המשפט, לא הרפתי עד שהחליטו להיענות לבקשותיי ולהעביר אותי למקום אחר וכך בכיתה ט' הגעתי למחול. "מחול" זה מסגרת פנימייתית לבנות של עמותת תימורה, המפעילה בתי ספר תיכוניים ייחודיים לנערים/ות מהמגזר הדתי-לאומי והחרדי, שנפלטו מהמסגרות ו/או מצאו עצמם במצבי סיכון. כאן החלה נקודת המפנה שלי.

נועה אדלשטיין צילום אלבום פרטי

במחול מצאתי את הבית, את המקום העוטף שלא היה לי בעצם מעולם. מילדה בודדה לגמרי קיבלתי חום ותמיכה שלא ידעתי שקיימים. מילדה שקיבלה ציונים נמוכים במבחנים (50-60 – זה לא מפליא שהוצאתי ציונים כאלה כאשר התמודדתי עם סביבה של בנות אלימות ופחד מתמיד), הצלחתי כבר בי"א לסיים את כל הבגרויות בממוצע של בין 80-100. המדריכים וצוות המקום החזירו לי את האמון באנשים ובעיקר ולא פחות חשוב – את האמון בעצמי. בשלב מסוים גיליתי את המצלמה דרך אחת המדריכות שאהבה לצלם. גם כאן קיבלתי תמיכה מלאה ודאגו לי (באמצעות תרומות) לקורס צילום, מצלמה מקצועית וציוד נלווה (כגון חצובה). עודדו אותי מכל כיוון כאשר תלו את התמונות שלי לראווה ואני הרגשתי שאני בהחלט מצאתי את ייעודי.

עם חברותיה במחול בגיל 16 (צילום: אלבום פרטי)

אשתף אתכם בחוויה מעצימה אחת שהיתה לי במחול ושבסופו של דבר אפילו הובילה אותי למפגש עם בעלי לעתיד. למדתי מוזיקה במסגרת הלימודים וזה היה מקצוע שממש העצים אותי. הרגשתי שבכל כלי שאני נוגעת אני מצליחה להפיק דברים נפלאים וזה חיזק אותי מאד. זה היה בעיקר בזכות שני המורים שלי שכל הזמן עודדו ודחפו אותי קדימה. במסגרת הזו למדתי סקסופון ויום אחד החלטנו כמה חבר'ה לצאת לעיר עם מגוון כלי נגינה ולהופיע ככה בספונטניות. זו היתה חוויה נפלאה שנתנה לי הרגשה שאני שווה כמו כולם ויכולה גם להגיע למשהו בחיים. במעמד זה התמזל מזלי ופגשתי את משה, מי שכיום בעלי. הוא היה בקהל והחיבור של שנינו למוזיקה חיבר גם ביננו.

כיום, אני בת 22, נשואה באושר למשה ומתגוררת בשומרון. אני צלמת במקצועי ונהנית מכל רגע לצלם אירועים ולשמח אחרים. אני לא גאה בסיפור שלי ולא נהנית לספר אותו ובטח לא לחשוף אותו בפני אנשים שאני לא מכירה. ובכל זאת החלטתי לשתף את הסיפור שלי כאן כדי להעביר מסר חשוב – אסור להתייאש. גם אם החיים קשים, גם אם הכל נראה אבוד עדיין יש תקווה. צריך רק למצוא את נקודת האור, מישהו להיאחז בו, מישהו שיאמין בך ושתוכל להישען עליו. אם לא הייתי מגיעה למחול של עמותת תימורה אני מאמינה שהייתי היום במקום אחר לגמרי - בלי בגרויות, בלי מקצוע ואולי אפילו ברחוב.

נועה ובן זוגה משה (צילום: אלבום פרטי)

אז המסר שלי אליכן הוא בעצם הפוך ומתייחס למה אתן יכולות לעשות למען האחר – תמיד תחשבו למי ניתן לעזור, את מי ניתן להציל, איך נשנה חיים של מישהו כדי שגם לו יהיה עתיד ותקווה ואף פעם, אבל אף פעם אל תפסיקו להאמין בעצמכם ובאחרים. אל תחשבו פעמיים האם לפרגן לאחר. תמיד ובכל הזדמנות תעשו זאת. אין לכם מושג כמה זה מחזק, מעצים ויכול אפילו להציל אדם מעצמו או מגורלו והעיקר – תחשבו טוב לפני שאתם מקטינים מישהו ואומרים לו דברים שליליים על יכולותיו או על עצמו. הגישה שלכם יכולה להכתיב את הגורל של מי שמולכם.

 נועה במהלך עבודתה (צילום: אלבום פרטי)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה