לא בוקי, זה לא נאה

למה התכוון בוקי נאה כאשר כינה אישה בזנות "חברתי לעבודה" והצהיר שהוא יצא לקנות לה סמים ומה האמת, ממנה הוא מתעלם, על פעילות ארגוני הסיוע לנשים בזנות הפועלים בשטח?

03/09/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

ה-1 בספטמבר מסמן עבור רבים ורבות מאתנו התחלה חדשה.

זה סוף הקיץ ותחילת ימי בית ספר עבור הילדים והילדות. אלה, חוזרים למערכת החינוך, שבמהלך השנים מלמדת אותם ש"האחר הוא אני".

אנחנו האימהות, חוזרות לעבודה – כל אחת לפרנסה שלה. עבור בנות המזל שבינינו, מקור הפרנסה הוא גם אפיק למימוש עצמי. כותבות מכתב זה, חשות בנות מזל כיוון שהן עובדות באחד מארגוני הטיפול המעניקים סיוע לאנשים בזנות.

ב-1 לספטמבר 2019, אותו תאריך מיוחד, בחר העיתונאי בוקי נאה לפרסם פוסט בפייסבוק שהרתיח את דמנו. בפוסט שלו, פועל בוקי כנגד "האחר הוא אני" ומגלה זלזול והתנשאות בא', אישה בזנות שכל רצונה הוא להתפרנס ולשרוד.

בוקי בחר לשתף שא' אותה הוא מכנה: "חברה לעבודה" ילדה תינוק באיכילוב. הפוסט ממשיך ומפזר פייק ניוז וכן הכפשה נוראית של האישה, שורדת הזנות, הדרך שהיא עברה והגורמים המסייעים לה, אותם מכנה בוקי "ארגוני הנשים הקשקשניות".

הסטטוס של בוקי נאה בפייסבוק

בואו נתחיל מההתחלה. זנות אינה עבודה ככל עבודה אחרת. ניתן אולי להתפרנס מזנות, אך מכיוון שזה עיסוק שמחרב את הנפש והגוף, בדרך כלל הכספים מיועדים לשימוש בחומרים שונים שמאלחשים את הגוף והתודעה. השימוש של בוקי במונח "חברה לעבודה", שאמור לציין איזשהו קשר (המתקיים רק בראשו) בינו לבין א' – הינו במקרה הטוב ציני ובמקרה היותר סביר מתנשא ומזלזל. בוקי מתפרנס מכתיבה, ומסיורים שהוא עורך לקהל שלו בדרום העיר. הנשים הללו מתפרנסות ממכירת גופן ומרוויחות עוד קצת כסף מהשתתפות ב"ספארי" של בוקי. כן בוקי משלם לנשים השבורות ביותר של התחנה המרכזית הישנה, כדי שיראו לקהל שלו, את פיהן ובו שיניים רקובות וכדי שיספרו בדמעות שאין אף אחד שעוזר להן.

נשים בזנות, עיסוק שמחרב את הפנש ואת הגוף (שאטרסטוק / Lopolo)

כמי שמלוות אנשים בזנות קרוב ל-20 שנה במסגרת ארגוני סיוע ושיקום ממשלתיים ובלתי ממשלתיים, אנחנו יודעות שיש אמת בדבריהן. אין מספיק מסגרות טיפול עבורן, יש מעט מידי עובדות סוציאליות, מעט מידי קצבאות, מעט מידי מיטות פנויות בגגונים ובדירות החירום, וערוצי השיקום התעסוקתיים, אינם מגוונים מספיק. יש עוד המון מה לעשות כדי לייצר מרחב בטוח, בו אנשים המנוצלים בזנות, יכולים להשתהות, לנוח, לגייס אומץ ולעלות על דרך. אבל יש עבודה אמיתית ומשמעותית שמתרחשת בכל יום, מהנץ החמה ומכל הנשמה: במרפאה הניידת של לוינסקי בלשכת הבריאות ת"א, בדירת החירום של סלעית, ב"הלב 24/7" של עמותת עלם, בבתי החולים, במרכזי הגמילה, בקהילות הטיפוליות, במרכזי המתדון, וביחידה העירוניות לטיפול בדרי רחוב.

הניידת של מרפאת לוינסקי בשטח (אלבום פרטי)

א' האהובה, מכירה את המסגרות האלה ונעזרת בהן בכוחות העומדים לרשותה. למען האמת, לפני כשבע שנים, א' עלתה על דרך הניקיון, נטשה את הזנות והצטרפה לאחר תהליך גמילה, לשני ילדיה אשר חיים אצל אמה. את הדרך לשם, עשתה א' בסיוע שלנו, אחד מ"ארגוני הנשים הקשקשניות". היא יודעת להיעזר בנו גם היום, אך כוחותיה מוגבלים, וההתמכרות מנצחת אותה פעם אחר פעם. לא עבר שבוע במהלך תקופת ההיריון הזה של א', שלא נפגשנו. שבוע אחר שבוע פרשנו בפניה את כל האפשרויות הקיימות עבורה ועודדנו אותה להיגמל או לחזור לטיפול במרכז המטדון וללון בדירת החירום של סלעית. אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לנו לקחת אדם בניגוד לרצונו ולחייב אותו בתהליך גמילה. הבחירה לעשות את הצעד, היא של האדם ורק שלו.

בוקי נאה, מעוות את המציאות (צילום מסך)

כשבוקי מצהיר כי אם מדינת ישראל תכניס את א' לגמילה היא תחבק את בנה בעוד חודש – הוא ממשיך לעוות את המציאות אל תוך תמונה שקרית שנוח לו להציג לקוראיו.

ולבסוף, גאוותו של בוקי, על כך שהלך לתחנה המרכזית לקנות לא' סמים, והביא לה מנה לשימוש בעודה מאושפזת בבית החולים – מעוררת בנו כעס וחלחלה. הוא סיכן את חייה של א', והוא בז לצוות שאמון על בריאותה, וכל זאת תחת אצטלת צדקנות.

אנו מזמינות את מי שרוצים להושיט יד לאנשים בזנות, לראות בהם תחילה, בני ובנות אדם שווי זכויות. בנוסף, חשוב לראות במציאות האכזרית, גם את אלומות התקווה. אנו במרפאת לוינסקי נמשיך ללוות את א', גם שבוקי ימשיך לסקר את ה"אטרקציה" הבאה שלו בתחנה המרכזית.

נעם מסטבוים ויעל גור (אלבום פרטי)

הכותבות הן יעל גור, רני חלאבי ונעם מסטבוים בשם צוות המרפאה הניידת לטיפול באנשים בזנות, מרפאת לוינסקי לשכת הבריאות ת"א




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה