חזרה לשגרה, לא מה שחשבתם

המעבר המהיר בין מצב חירום לחזרה לשגרה, מותיר את תושבי הדרום עם שאלות קשות שלא מקבלות מענה. אל"מ במילואים נירה שפק המתגוררת בקיבוץ כפר עזה ומגדלת 3 ילדים, מסבירה את הבעייתיות

06/05/2019
נירה שפק קבלו עדכונים מנירה
  • RSS

"אמא, מה זאת אומרת חזרה לשגרה?"

לכו תסבירו לילד שלכם, לא משנה באיזה גיל, לכו תסבירו את זה קודם לעצמכם, מהי חזרה לשגרה.

נירה שפק וילדיה, לוחם אגוז וקצינה במיל' באוגדת עזה

בהנחיות היבשות של צה"ל ופיקוד העורף זה הסבר פשוט, פשוט עד כדי אבסורד.

הסרת כל המגבלות, ואפילו יש טבלה ידידותית עם ציורים שמסבירה זאת.

אז נגמרו הציורים, יש משפט אחד: הוסרו המגבלות.

מותר להתקהל, יש לימודים, צאו לעבוד, תפתחו מרכזי קניות. יאללה כפיים, רק שכחו דבר אחד, קטן, שולי – גרים פה אנשים, לא רובוטים.

חתונה משפחתית, כך נראית משפחה עם חיי שגרה (אלבום פרטי)

אי אפשר להעביר אותנו מכפתור שגרה לכפתור חירום ובחזרה בלי כפתורי ביניים (וזה מבלי שהתייחסתי לאלו שהעבירו למצב מיוט, מי מבחירה מושכלת ומי באוטומט רגשי). לפי הוראות יצרן שלי לפחות, זה מקצר את אורך חיי המוצר.

הראש שלי מפוצץ בשאלות ללא תשובה. איך אומרים לילדים ונערים שעד אתמול היו באזור מלחמה, כן אזור מלחמה, "בוקר טוב יקירי, אתמול נגמר והיום יום חדש, סידרת את המערכת? הכנת שיעורים? למדת למתכונת? כי היום יש לימודים"

איך משנים תודעה ו'מתפקסים' בעבודה? איך בכלל הולכים לעבודה? כאילו לא היה כלום?

איך נוסעים בכבישים המובילים לבית שאתמול נהרגו שם, נפצעו שם? איך מתגברים על התחושה שעברתי ליקום מקביל?

הבית עם הקפה בגינה הוא אותו בית שיורים שיורים , תוקפים ומיירטים ממש מעליו (אלבום פרטי)

אני יש לי רק שאלה

יש מבוגר אחראי שינהל את התהליך? שיגיד רגע, עכשיו זמן לנשום! יש דבר כזה שנקרא חזרה לשגרה, לאפשר לעבד, לנשום עמוק לריאות ולהסדיר נשימה. לצאת עם קפה החוצה ולשמוע ציוץ ציפורים ולא מזל"טים, מסוקים, צבע אדום ופיצוצים.

להוציא את הילדים החוצה, אפילו לחצר, להרגיל אותם לספור מעבר ל- 15 שניות. להוציא את הכלב לטיול היומי ולא למשוך לו ברצועה שיסיים להתארגן על עצמו.

אולי להגדיר עוד יום להסתגלות כי נפשית אנחנו עדיין במצב מיוחד בעורף (כן, אני יודעת שזה עולה כסף, אבל דברנו על חוסן לא?)

הי "חזרה לשגרה", נעים מאד, אני העורף בעוטף, נראה לי שלא יצא לנו להיפגש הרבה ולכן את לא ממש מכירה אותי.

נעים מאד, רק רציתי שתכירי – אתמול היו אצלי מאות קאסמים, הרוגים, אזור מלחמה, שאלות פתוחות, פטריוטיות, פחד ואומץ ואז, בשנייה אחת, מודיעים לי שאת הגעת. בהודעה יבשה באו, הכניסו אותך, אמרו לי תכירי, היא שוב פה, "חזרה לשגרה" ומרגע שהגעת אני צריכה לצאת לעבודה, ללמוד, לחזור מהר מאיפה שהיינו כי חלקנו לא היה פה.

וזהו.

רציתי לדעת אם יש לך אחות, בוגרת יותר, אחראית, שיכולה לבוא לפנייך? אין איזה יום שהמדינה נותנת לעכל? להסדיר נשימה?

וזה עוד לפני הדיון של ווט דה פאק היה ההסדר הגאוני שהגיעו אליו כדי להגיע להפסקת אש? ואם זה מה שהושג למה זה לא נעשה לפני מחיר הדמים?

מחפשת תשובות ואין לי, מי יכול לעזור לי ולענות?

נירה שפק (צילום: רויטל דקל)

** הכותבת היא אל"מ במילואים המתגוררת בקיבוץ כפר עזה, נשואה ואם לשלושה

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה