נטע ברזילי צועדת בדרך הארוכה לשינוי

זכייה אחת באירוויזיון לא תפתור את בעיית השמנופוביה בעולם. עצם זה שאנחנו כל כך מתעסקים בזה מראה כמה זה רחוק, אבל זכייתה של נטע היא עוד צעד בבניית השינוי

14/05/2018
מיי גרף קבלו עדכונים ממיי
  • בדואר
  • RSS

מיד כשנדמו תרועות הניצחון באירוויזיון ותמו החגיגות בכיכר התחילו הרשתות החברתיות להיות מוצפות בפוסטי פקפוק. האם נטע שונה? חריגה? האם השפעת הזכייה שלה תהיה מתמשכת או נקודתית?

מצחיקים אותי כל אלו שכותבים "אבל למה אתם מתייחסים לנטע כאל שונה/חריג, שמן זה לא חריג."

אז קודם כל, בטח כיף לכם בעולם האוטופי שבו אתם חיים.

שנית, ספרתן כמה מלאות ושמנות (ושמנים) היו אתמול באירוויזיון מלבד נטע? אני אחסוך לכן את הספירה - קרוב לאפס. היו כמה רקדניות שלא היו מאוד רזות וזהו בערך.

נטע ברזילי על הבמה: כמה שמנות היו באירוויזיון? (Pedro Gomes/Getty Images)

עד כמה שהייתי רוצה שכל העניין הזה לא יהיה אישו - המציאות מוכיחה שהוא עדיין כן. יש תחומים שלמים של תקשורת, במה ובידור שבהם אין כמעט נשים שלא עונות על סטנדרט יופי מאוד מאוד צר. כמה מגישות חדשות שמנות אתם מכירים? כמה שחקניות? כמה זמרות? כמה כוכבות ילדים? כמה דוגמניות?

וזה לא בגלל שאין זמרות/שחקניות/מגישות שמנות מוכשרות. זה בגלל שאם את שמנה מראש את מקבלת מסרים על כך שאין לך מקום בעולם הזה, שאת חייבת להיות רזה כדי להצליח ושלא משנה כמה את מוכשרת קודם כל יסתכלו על איך שאת נראית.

למי שלא יודעת, המידה הממוצעת לנשים בעולם המערבי נעה בין 42 ל-44. בארה"ב כבר מדברים על יותר מזה. לפי ההיגיון והסטטיסטיקה זה אומר שכ-50% מהמתמודדות, המנחות, הרקדניות והנגניות היו אמורות להיות ממוצעות מידה ומעלה. בפועל כאמור היו בודדות כאלה. אפשר להתמם ולומר שזה מקרי, אבל כשכל החברה שלנו מוכוונת מראה, כשילדות עושות דיאטות מגיל 6, כשהמודלים שאנחנו רואים בכל מקום הן של מבנה גוף אחד בלבד – ברור שיש כאן מנגנונים שפועלים מתחת לפני השטח, וזה התפקיד שלנו לחשוף ולנפץ אותם.

אז להגיד ששמן זה לא חריג זה אולי פוליטיקלי קורקט, אבל אם נתעלם מהבעיה היא לא תיעלם מעצמה. הזכייה של נטע היא צעד ראשון במה שאני מקווה שיהיה לו אימפקט משמעותי לאורך זמן - ההבנה שכשרון ויופי אינם תלויי משקל. כשנפתח את האירוויזיון ונראה שם משהו כמו 30% של נשים ואנשים מלאים ושמנים - אז נוכל להגיד ששמן זה כבר לא חריג ושאין צורך להתעסק בזה.

וכאן מגיע סוג התגובות השני שמפריע לי. הפוסטים שאומרים "לא היה ולא יהיה שום שינוי. זה רגע נקודתי".

מיי גרף: חשיפה למגוון מודלים של יופי מגדילים את הביטחון העצמי והמסוגלות (צילום: אפרת וייסמן)

אז כן, אני לא נאיבית ואני לא חושבת שזכייה אחת באירוויזיון, נפלאה ומרגשת ככל שתהיה, פותרת את בעיית השמנופוביה בעולם. עצם זה שאנחנו כל כך מתעסקים בזה מראה כמה זה רחוק. אבל  שינוי חברתי מגיע מצעדים קטנים קטנים שבסופו של דבר מתחברים למשהו גדול יותר. מי חשב לפני 10-20 שנה שדוגמנית מלאה תככב על שער ספורט אילוסטרייטד? ששחקנית כמו כריסי מץ תוביל סדרה פופולרית ותזכה בפרסים? שדוגמניות במידה 48 ילכו על מסלולי שבוע האופנה בניו יורק, ולא בתצוגות "גטו" ייעודיות? שאתרי קניות פופולריים כמו אסוס יציגו דוגמניות לא מרוטשות, בכל הדרן הכולל צלוליט וסימני מתיחה?

הזכייה של נטע היא עוד צעד אחד בבנייה של השינוי הזה. מחקרים רבים מראים שחשיפה של ילדות ונערות למגוון מודלים של יופי מגדילים את תחושת הביטחון העצמי ובעקבותיה את תחושת המסוגלות. והניצחון אתמול של נטע הראה למיליוני ילדות ונערות ברחבי העולם שגם אם הן שונות – וזה לא משנה אם הן שמנות, נמוכות/גבוהות מאוד, כהות עור, מתולתלות או כל אלמנט חיצוני אחר שנחשב שונה ממודל היופי המסורתי – הן יכולות להצליח בגדול.

נטע ברזילי אולי לא תשנה לבדה את העולם. אבל אתמול בלילה היא איפשרה למיליוני ילדות לחלום.

מיי גרף (צילום: סיגל סבן)

** הכותבת היא עורכת תוכן, בלוגרית ופאשניסטה בעלת הבלוג may wear it ופועלת לקבלה ואהבה עצמית של נשים בכל משקל וגודל

דף הפייסבוק של מיי גרף 

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה