להיות אמא גאה לבן ובת לוחמים

"מצד אחד זו דאגה יומיומית לאור המצב הבטחוני והמיקום בו הם משרתים, דאגה גם לבריאותם, אושרם והצלחתם האישית כמו כל אמא", מספרת אילנית קיצוני. "מצד שני, זו גאווה עצומה לראותם תורמים ומובילים דרך"

מאת: אילנית קיצוני

היי זו אני אילנית קיצוני, אמא של בן, ליאל ואיליי, אמא גאה ל-2 לוחמים בחטיבה 215 חיל התותחנים ולעוד מתבגר בבית שזה בפני עצמו אתגר לא קטן. בן הוא קצין מבצעים בגדוד דרקון וליאל היא לוחמת בגדוד רשף שבחטיבה 215. לא קל בימים אלו, בן אתה בגזרה הצפונית ואת ליאל ברמת הגולן בבסיסים סגורים, אין יוצא ואין נכנס, לא קל לא לכם ובטח שלא לי בבית, תחושת הריקנות הזו שמסתובבת בבית לאור המצב, החדשות, השמועות והעדכונים, לא מקלה ומקשה כל יום מחדש..

מצד אחד זו דאגה יומיומית לאור המצב הבטחוני והמיקום בו הם משרתים, דאגה גם לבריאותם, אושרם והצלחתם האישית כמו כל אמא , מצד שני זו גאווה עצומה לראותם תורמים ומובילים דרך משפיעים ומאוד מסופקים מהמקום בו הם נמצאים, צולחים אתגרים לא פשוטים שמהם הם צומחים, כי מי אמר שקל בצבא? אבל חלק מהערכים שספגו בבית הם שהחוכמה היא להפוך כל קושי לאתגר ומשם לצמוח! הם יודעים שערכי הכבוד המוסר ואהבת הארץ הם הערכים המובילים אותם. כן הן לגביי בן המפקד והן לגביי ליאל שגם בחרה בדרך לפיקוד, כמו אחיה הגדול.
ילדיהם הלוחמים של קיצוני. צילום: אלבום פרטי
אז מה היה לנו שם? מטירונות לאימון מתקדם, לקורס מפקדים, קצינים, לילות ארוכים שהם לא לילות כי הרי מחכים לשעת ט"ש (עוד תלמדו לדבר בשפת הצבא, מבטיחה) שלעיתים מגיעה ב-12 בלילה או 2 בלילה ומי יודע אם בכלל…עם משברים פה ובעיות רפואיות שם, עם ריצות לריקושט כי זה חסר ושם חסר וחייבים מהר כי מגיעים רק לשישי שבת. ואיפה הבקשות לאוכל מיוחד? למרות  שבשיבטה חדר האוכל משתווה לחדר אוכל של בית מלון, אבל מי יכול על האוכל של אמא? על השניצל והמטבוחה, על החלות והריחות?
ללא ספק שבטה ערוכה ומוכנה משלל ההיבטים לאור המצב המורכב בצל הקורונה, אין לי ספק שמבחינת האוכל, היגיינה ומגורים הילדים של כולנו מוגנים ומרוצים. אז משישי לשישי, מישהו מכיר את המושג 11-3? אז זה שבוע כן שבוע לא, לאחרונה זה בכלל שבוע של בן ושבוע של ליאל ואז בשבת נסיעות לבסיס של זה או זו, כי אחרת איך נתראה כל המשפחה?
וליאל ש"גונבת" לבן ציוד בכל הזדמנות, כי הרי הוא קצין ויש לו יותר והכל מהכל והיא עדיין "צעירה" והוא לא עומד בפניה, מסדר לה מיתרים (ולא של גיטרה) ואם הם כבר בבית יחד, אז המדים מתערבבים והגרביים, אוי הגרביים… לא יודעות לדבר אחת עם השנייה, נשבעת שקניתי זוגות..
כשליאל החליטה שהיא רוצה להיות לוחמת כמו אחיה הגדול ולהיות קצינה בצבא, ליבי נפל, אמרתי לעצמי, שוב? לילות ארוכים, מסעות, שברי מאמץ, בסיס סגור, געגועים, בשביל מה זה טוב? מספיק אחד שמאתגר את כל המשפחה כבר מעל שנתיים, בכלל בת? מלחמת שיוויון המינים בעיצומה ואז נפל לי האסימון, היא תצליח ויותר.
לוחמים של אילנית קיצוני צילום אלבום פרטי
מנהיגה מלידה ואיפה יותר מאשר בצבא תוכל לתרום ולפתח את כישרונותיה הרבים? זו ההזדמנות גם לתרום, להוביל, להשפיע ולהוכיח שאין כזה דבר תקרת זכוכית בצבא, לראייה כל הקצינות המדהימות שמפקדות בתותחנים על סוללות וגדודים. חוץ מזה שבן הוא מושא הערצתה ואם הוא צלח לא מעט אתגרים, מוביל ומצטיין, היא יכולה ויותר.. אז שינסתי מותניים ויאללה בלאגן. ככה זה, בית שלם של תותחנים, למה בית שלם? כי אני, מה אעשה כשהבית מתרוקן? אתגייס לתותחנים!
באוגוסט 17 , מקימה לראשונה בתולדות החיל קבוצת וואטסאפ להורים מהאימון המתקדם של גדוד רשף, מתנהלת מול מפקד הסוללה, מעבירה להם תמונות מהשטח, חפירות אחד לשני (במקום למפקדים) מתנות לסוף מסלול, פריסות וכל מיני, משם פנה אליי מפקד הבאח ואמר לי: בואי, דברי עם
הורים בלשכת הגיוס, ספרי ושתפי איך זה להיות אמא ללוחם בתותחנים.. כל השאר? היסטוריה. הקמתי עם עוד 2 הורים את הפרויקט "הורים שיודעים" שהינו פרויקט ייחודי לחיל התותחנים, מה זה הפרויקט הזה בכלל? הגעה לכנסי הגיוס לפני הגיוס, כן זו אני שמספרת, משתפת ומייעצת לכם בכנס, זו אני ועוד 28 הורים שגייסתי לאורך הדרך מכל מחזורי הגיוס, שמחכים לכם בלשכות הגיוס בכל הארץ, עם חיבוק, שיתוף מהחוויות שלנו כהורים והסבר מה הולך לקרות ומה תפקידכם בכוח מול הילדים לאחר הגיוס, מסייעת להקים קבוצות וואטסאפ להורי הטירונים והטירוניות החדשים, שלא ישתעממו בבית ויציקו למפקדים, הם מציקים אחד לשני ומנהל הקבוצה הנבחר הוא היחידי שבקשר עם מפקד הסוללה. נוצרות שם חברויות אמת בין המשפחות, פריסות, מתנות וטיולים הם חלק מהחוויה.
לוחמים של אילנית קיצוני צילום אלבום פרטי
מה עוד? יש לנו דף פייסבוק רק להורי התותחנים עם כ-2,000 הורים, שם מקטרים, מעדכנים, מעלים תמונות של החיילים והחיילות מהבסיסים, פותרים בעיות  וחולקים חוויות ובין כל אלו, אני בכלל נושאת במשרה ניהולית בחברת תקשורת בטחונית, כזו אני, חיה על הקצה.
רוצה לספר לכם, בסיכומו של דבר, לקראת הגיוס הקרב כי הגעה לחיל התותחנים זו הגעה למשפחה גדולה, תומכת ועוטפת שיודעת למנף ולהעצים כל חייל וחיילת, שמסלול הפיקוד בה הוא המהיר ביותר מכל החילות, שמגוון האפשרויות  והיחידות בחיל מדהים ומאפשר לכל חייל וחיילת למצוא את מקומו בצורה הטובה ביותר. אז זו אני, אילנית, אמא גנרלית אם תרצו, שקשובה לכל הורה 24/7, לכל חייל ולכל מפקד בחיל, אך יחד עם זאת, אמא שנוסעת עם סירים ופינוקים בשבתות לבסיסים, מתרגשת עם כל הישג קטן כגדול של ילדיי וגאה מאוד בכל החיילים והחיילות בחיל, כאילו היו ילדיי שלי.
לכם ההורים של המתגייסים החדשים נותר לי רק לאחל בהצלחה, משפחת התותחנים על רובדיה עומדת לרשותכם, החל מהסגל הפיקודי  ועד אחרון ההורים הותיקים, דף הפייסבוק של ההורים, ועוד עזרים, אין כזה מיזם ומשפחה באף חיל בצבא, כל המיזם הזה עומד היום לרשותכם, השתמשו בו..
כמו כן, מניסיון, סמכו על הסגל הפיקודי, הם יודעים את העבודה, עברו הכשרה מבצעית ורגשית ארוכה כיצד להפוך את ילדיכם ללוחמים מצטיינים אך יחד עם זאת בוגרים ואחראיים, תנו להם את התמיכה והעידוד מהבית, תהיו שם בשבילם, תחזקו אך אל תזדהו, כי אז אתם תישברו מהר מאוד.. כי גם אם ההסתגלות היא לא קלה, מהר מאוד חבריהם לצוות יהפכו לחבריהם לכל החיים.. ופתאום תראו איך משבוע לשבוע, נכנס חייל אליכם הביתה שהוא גבר שבגברים וכך גם החיילות, בוגרות ומדהימות.
המון המון בהצלחה – אילנית