בוקר לא שקט בשרון הפסטורלי

הבוקר התעוררנו לקול האזעקה והבום של פגיעת הטיל. בית נהרס ואנשים נפצעו, ממש כאן לידנו, והיום, יותר מתמיד, חייבים לזכור שיש אנשים במדינה הזאת שחיים כך כל הזמן

25/03/2019
יערה די סגני קבלו עדכונים מיערה
  • RSS

הלילה, שהתחיל עם סופה והפסקת חשמל שקטעה את הכנות ארוחת הערב המאוחרת של המתבגר, הסתיים מוקדם מדי, עם קול האזעקה שהעיר אותי, יחד עם שאר תושבי השרון, ב-5:20 בבוקר. כשאזעקה מעירה אותך בבוקר, פתאום את מבינה למה אומרים שקול האזעקה מפלח את הדממה, זה מרגיש כמו משהו פיזי, ממש.

למוח לוקח זמן להיכנס להילוך, אני נשארת במיטה, מקשיבה לצפירה עולה ויורדת, מזהה את הצליל המוכר, אבל הראש עדיין בסופה של הלילה, אולי זה בכלל בגלל הפסקת החשמל או איזו פגיעת ברק? לרגע לא עולה בדעתי שזה אמיתי, שזו לא תקלה. המתבגר נכנס לחדר, עומד מול החלון, מביט החוצה ואני לא חושבת להגיד לו להתרחק, להעיר את הקטנה ולהציע שאולי נרד למטה, ליתר ביטחון.

ואז האזעקה משתתקת ונשמע הבום ואני מבינה שזה היה לגמרי אמיתי, בטוחה שהבום היה יירוט, ככה זה עובד, לא? יש טילים, מיירטים אותם, או שהם נופלים בשטחים פתוחים. רק שהפעם זה אחרת, אחרי הקפה מתחילים לזרום העדכונים. קבוצות הווטסאפ המקומיות משתוללות, שאלות, שמועות, אחר כך תמונות ועוד שאלות. כן, התמונות אמיתיות, כן, הן מהיום, כן זה ממש קרוב לפה, במשמרת, המושב השכן. זה שחציתי רק שלשום באופניים, זה שלפעמים אני מגיעה אליו בהליכות הערב. מהבית זה לא יותר מ-3 ק"מ, בקו אווירי – פחות.

בית בשרון, שלווה פסטורלית שלפני הסערה (צילום: נגה נשרי)

בערוץ 13 מתחיל שידור מיוחד, בדרך לעבודה, ב-6:20, הכבישים כבר עמוסים, צומת רעננה פקוקה כמו ב-8:00 בבוקר. בחדשות מדברים רק על נושא אחד ועוד מעט יתחילו לנהור לכאן הפוליטיקאים וביבי ייתן הצהרה לתקשורת ויקדים את חזרתו מאייפאק. הטיל, שאולי יספרו לנו עוד מעט שהוא נורה "בטעות" פצע אנשים, הרס בית של משפחה, פגע בבתים נוספים והרג גם ארבעה כלבים, בנס לא נהרגו כאן גם בני אדם. זה אסון, אסון שחייבים לדבר עליו, חייבים לעסוק בו, זה אירוע כואב וקשה, אבל לצד הכאב, האירוע הזה צריך להוות עבורנו גם תזכורת לפער בין המציאות שלנו, תושבי השרון הפסטורלי וגוש דן, למציאות של תושבי העוטף.

הרס במשמרת (דוברות המשטרה)

כי כשמפגיזים את העוטף אין שידורים מיוחדים, יש מבזקים, בקושי, אבל המדינה לא עומדת בדום ונכנסת לכוננות, כי זה העוטף, זה קורה שם כל הזמן, הם חיים עם זה כל הזמן ואנחנו כבר לא ממש שמים לב. אבל הפעם זה קרה בשרון וכמו לפני קצת יותר משבוע, כשזה קרה בתל אביב, זה ביג דיל, לא רק כי נגרם פה נזק ונפצעו פה אנשים, אלא כי לבתים שלנו, לשדות שלנו ולחיים שלנו כאן יש כנראה ערך גדול יותר, את הזעזוע אנחנו לא מרגישים, עד שהוא פוגע לנו בבועה ועד שלא נלמד להזדעזע מכל טיל שמיורט או פוגע בשטח פתוח בעוטף בדיוק, נמשיך לא לעסוק מספיק כדי שמשהו ישתנה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה