אין חמלה: מופע אימים באסיפת ההורים

"אתמול גיליתי כמה רחוק מוכנים ללכת הורים, לרמוס כל ערך, כל חלקה טובה, הכל, רק כדי שהילדים שלהם יוכלו לאכול קוטג' בגן. קבלו את מחאת הקוטג' בגרסת הגועל"

26/09/2018
נעמה קציר קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS

התפרסם לראשונה בפרופיל הפייסבוק של נעמה קציר

הצעקות עוד מהדהדות לי בראש. הזלזול. האיומים. אני לא מצליחה להירגע. לא הצלחתי להירדם הלילה.

הפנים של ההורים האלה לא יצאו לי מהראש עוד הרבה זמן. ההשפלה וההתעללות, כן התעללות, שהם חוו שם באירוע הבנאלי לכאורה שנקרא אסיפת הורים, הן חריגות בכל קנה מידה שהכרתי עד היום. החטא היחיד שלהם: הבן שלהם, בן 3.5, אלרגי לחלב וביצים.

בגן הזה זה חטא שאין עליו מחילה.

מזהירה מראש, הסיפור הזה לא נשמע אמין. אם מישהו היה מספר לי שזה מה שהתרחש אתמול באסיפת הורים, גם אני לא הייתי מאמינה לו.

אתמול גיליתי כמה רחוק מוכנים ללכת הורים, לרמוס כל ערך, כל חלקה טובה...הכל! רק כדי שהילדים שלהם יוכלו לאכול קוטג' בגן. קבלו את מחאת הקוטג' בגרסת הגועל:

35 ילדים יש בגן הזה "אז למה כל הגן צריך לסבול בשביל ילד אחד". זה לא משנה להם שהפירור הכי קטן של הקוטג' שהם נלחמים עליו יכול להרוג ילד אחר.

פירור של קוטג' יכול להרוג ילד (צילום: שאטרסטוק / Sharomka)

נציגת הוועד נבחרה להיות הדוברת המרכזית מצד ההורים : "אנחנו דורשים הסברים" היא פונה לאמא של הילד האלרגי "למה הוא לא יכול לשבת בשולחן נפרד" היה המשפט הראשון שפתח את האירוע המחליא הזה. אתם מבינים? הם דורשים הסברים. זה לא הספיק להם ההסבר שטיפת חלב יכולה להרוג אותו.

"תפסיקו להפחיד אותנו. כמה אפשר לשמוע על האלרגיה הזאת" נשמעו שוב ושוב צעקות.

אחד האבות פתאום הבריק עם פתרון "אנחנו לא אומרים שהוא צריך לעבור גן, פשוט תנו *לנו* לעבור לגן אחר". כולם צוחקים. הוא נראה מרוצה מעצמו.

ואני יושבת שם בתוך מופע האימים הזה, מסתכלת על הסיטואציה. מצד אחד 20 אימהות לוחמניות שהגיעו חדורות מטרה להכניס חלב לגן בכל מחיר. ומהצד השני ההורים של הילד הזה, מחפשים רק איפה אפשר לתקוע את המבט מבלי שהוא יפגוש את מבטן של לוחמות החלב.

פתאום היא קמה, אחת האמהות שישבה עד עכשיו בשקט, צדיקה אחת מבין כמה בודדות שהיו בסדום הזה. היא אמרה שהיא מתביישת להיות כאן ושהיא לא מבינה למה מנהלים מלחמה כשמדובר בחיים של ילד. אחר כך, בשקט, היא תספר לי כמה היא פחדה להשמיע את קולה. תכלס, צודקת. היה דרוש הרבה אומץ לעשות את זה בסיטואציה הזו.

לבד במערכה מול הורים זועמים (צילום: שאטרסטוק / Syda Productions)

בגן הזה יש הזנה. ההורים משלמים בערך 800 ש"ח בעבור כל השנה וצוות הגן רוכש את המצרכים ומכין את ארוחת הבוקר לכולם. התפריט אגב, נבנה על ידי תזונאית והוא מתאים לכל הילדים בגן.

האמהות הצעקניות לא מפסיקות: "או שארוחת הבוקר תכלול גם קוטג' וגבינות או שלא נשלם על ההזנה וכל ילד יביא בכריך שלו מה שהוא רוצה"

טוב, זה כבר לא ויכוח. זה איום, שלא לומר סחיטה שלא לומר אובדן מוחלט של צלם אנוש. ועל מי אתן מאיימות, על ילד בן 3.5?

לא היה קל להתאפק. והאמת שגם לא ממש הצלחתי. ניסיתי להסביר בצורה יפה אבל זה לא עבר.

האמא החזיקה מעמד כמעט עד הסוף אבל ברגע אחד היא פשוט נשברה. היא ישבה שם בשקט שלה, מסביבה צעקות בלתי פוסקות, והדמעות שלה לא הפסיקו לזלוג.

למי שתוהה, גם זה לא עשה עליהן רושם עז במיוחד. ממש באותם הרגעים מפקדת פלוגת החלב ניגשה אליה והתחילה לנהל איתה מו"מ איך בכל זאת ניתן להכניס חלב לגן. לוחמות החלב מסביבה ואני רואה ולא מאמינה לסיטואציה ההזויה הזאת.

אני קמה, שולפת אותה משם לקול צעקות ההמון, (זאת לא הגזמה). אנחנו יוצאות החוצה. אני מחבקת אותה. אחת האימהות מביאה לה כוס מים. בן זוגה מגונן עליה. זוג צעיר. חמוד. עדינים כאלה. הם בכלל לא מבינים איך נקלעו לתוך הסיטואציה המטורפת הזאת. הם כבר שוקלים לעבור גן. הצליחו לרסק אותם. אני מנסה לחזק. אומרת להם שאסור להתייאש ולוותר כי גם בגן אחר הם יכולים למצוא את עצמם במלחמה. אני נפרדת מהם. הם חוזרים לגוב האריות. רק אחר כך בדרך לאוטו אני קולטת איזה משפט עצוב אמרתי להם.

עצוב, אבל נכון.

אני מגיעה לאוטו ועוברת על ההודעות מקבוצת הווטסאפ של הגן.

"את בסה"כ עושה בלאגן לגננת המסכנה שהולכת להתמודד עם 34 אמהות שלא ישלמו ויביאו בבוקר כריך לילד עם מה שהוא רוצה. וחבל שאת עושה את זה. את מנסה להגן על הילד שלך ולהפך, את עושה לו עוול חברתי וזה יפגע בו וחבל. תחשבי על זה."

"אמרו שהשנה זה לא יהיה אצלנו (ילד אלרגי), כי היה לנו בשנה שעברה. צריך לעשות סבב בין כל הגנים"

#ישראל_ספטמבר2018_ככה_אנחנו_נראים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה