גברים מדברים מיניות: מונולוג מהפין

אחרי "ערות" של תמר מור סלע, שהפך לרב מכר, הגיע תורם של הגברים לדבר. קבלו את אסף, שהטקסט שלו לקוח מספרו של רון דהן, "מתעוררים: גברים מדברים מיניות" . אנחנו מחלקות עותקים אזאל תפספסו!

מתוך "מתעוררים – גברים מדברים מיניות", מאת רון דהן, בהוצאת פן וידיעות ספרים

אסף, 45, נשוי ואב לשלושה. צפון הארץ

לא אוננתי עד גיל מאוחר מאוד, למעשה עד הצבא. לא ידעתי מה זה, זה לא קרה לי. לא יודע איך. הייתי יושב ונוגע, שם את היד מתחת לתחתונים, אבל לא הייתי גומר. הייתי רואה התנשקויות בטלוויזיה ונחשפתי לפורנו בגיל מוקדם וזה די הדליק אותי, אבל לא אוננתי. האוננות הגיעה אחרי שכבר הבנתי שזה מוזר שזה לא קורה. היתה לי בת זוג והיו לי יחסי מין אבל לא ידעתי לאונן, אז אחרי שנפרדנו והיה לי צורך וחסך, התחלתי.
ההורים שלי התגרשו בשנות העשרים שלי, דבר שהוביל אותי למשבר. היינו משפחה טובה, מסודרת, מה שנקרא נורמלית, אבל אני לא זוכר יותר מדי מגע בבית, בטח לא חיבוקים או נשיקות. אני כן זוכר עירום חופשי באופן יחסי. דלתות לא סגורות, חופש ללכת ללא בגדים בבית. מצד שני, היה משהו חסום במיניות בין ההורים שלי. אני חושב שהיה עניין סביב התענגות ככלל בבית, לא רק התענגות מינית, תמיד היה שם גבול מסוים. לא חוגגים את העונג. זה תמיד כדור גלידה אחד ולא שניים ולא שלושה ובטח לא ארבעה. צריך להסתיר את ההתענגות ולהתמקד בסדר ובנימוסים. לא קמים משולחן האוכל לפני שמסיימים את הכול, למשל.
התנשקתי בפעם הראשונה רק בגיל ארבע-עשרה. אני זוכר שהתביישתי מאוד. התקיים בי דיסוננס מאוד גדול, מצד אחד נראיתי טוב והייתי סוג של אטרקציה בשכבה, אפשר לומר ה-אטרקציה, מקובל מאוד ומחוזר, ומצד שני הערך העצמי שלי היה לא גבוה. זה היה מביך ולא ידעתי עד הסוף מה עושים עם הדבר הזה. לא עם האהבה הזאת, ולא עם הפער בין מה שרציתי לבין מה שהיה מצופה ממני כנער מקובל. קינאתי מאוד בחברים שכבר היו להם עניינים ושכבו עם בנות.
כנער בגיל ארבע-עשרה, חמש-עשרה לא ידעתי מה אני רוצה. הרגשתי מערבולת הורמונלית מטורפת. לא ידעתי את מי אני אוהב, מה מתאים לי, מה לא מתאים, הכול היה בליל אחד גדול של תשוקות, מבוכה וחרמנות. זה בילבל אותי במיוחד אל מול הציפייה של החבר'ה מסביבי, של הגברים שהסתובבתי איתם.
בנוסף, דימוי הגוף שלי לא היה טוב. לא אהבתי את הגוף שלי. הייתי גבוה מדי וגם מהצורה של הזין שלי לא הייתי מבסוט. בגיל ההתבגרות היה לי מעין בקע ועשו לי ניתוח. זה השפיע על הצורה של הביצים שלי. אחת מהביצים היתה מאוד גדולה. זה היה מביך בטירוף, למרות שהבנים מסביבי לא עשו מזה עניין. הייתי מקובל מאוד, אהוד, בנות רצו אותי, התאהבו בי. שיחקתי כדורסל וקיבלתי פידבקים חיוביים מאוד מהחברה סביבי. אבל בתוכי לא הערכתי את עצמי בכלל. הדיסוננס הזה שיגע אותי.
בתיכון כבר היו לי עניינים עם בנות מהשכבה. הבעיה היתה שהן לא "נחשבו" כשוות. להפך, הן נחשבו שרמוטות, נחותות. לא אהבתי אותן. רציתי בעיקר להוכיח לעצמי שאני יכול. מהבחינה הזאת זה היה מרגש בטירוף. בפעם הראשונה ששכבתי עם מישהי, בגיל שש-עשרה, גמרתי מהר כל כך, וזה סחרר אותי. היא היתה בת ארבע-עשרה, ולא יכולתי לספר לחבר'ה. שכבנו באיזה מקלט פה באזור. היא רצתה אותי וגם רצתה תשומת לב, ולא קיבלה לא את זה ולא את זה, אלא משהו של כמה דקות, ובזה זה נגמר. זה היה מלווה בהרבה בושה מכל הבחינות. לא גיליתי לאף אחד, ורק בגלל שהיא סיפרה לחברות שלה זה התגלה. החבר'ה הסתלבטו עלי ששכבתי איתה כי היא לא נחשבה בכלל בחברה שבה הסתובבתי. זאת היתה פדיחה.
אבל זה הרגיע אותי, לדעת שאני כבר לא בתול. אחר כך היו לי עוד מפגשים כאלה עם בנות. הן היו בסדר, אי-אפשר היה להתגאות בזה כי לא היה במה להתגאות. זה היה "כסף קל". לא התאמצתי בכלל. רק ניצלתי הזדמנויות כשהיו כאלה. בגילים האלה זה לא היה קשור לאהבה בכלל, אלא לחרמנות ולצורך להוכיח לעצמי ולחבר'ה שאני שווה משהו. את הבנות שבאמת רציתי, שבאמת אהבתי, לא הצלחתי להשיג. לא כי לא יכולתי, אלא בגלל ביישנות עמוקה, בסיסית, שלא אפשרה לי לעשות את הצעד. בינתיים, התחלתי להרגיש אשם על ניצול של בנות שרצו אותי ואילו אני רק השתמשתי בהן כדי לפרוק את הצורך המיני שלי. היתה בי אשמה וגם בושה.
מתעוררים_עטיפה
בגיל שבע-עשרה סוף-סוף נוצר לי קשר של אהבה עם מישהי מהממת. אני זוכר שהתמזמזנו שעות ארוכות ונהניתי מזה מאוד. המין עצמו לא היה מספק יותר מדי. ידעתי שזה מאוד נעים לה, אבל לא היה לי כוח ליותר מאקט אחד בכל פעם. בבוקר אחרי הפעם הראשונה שהיא ישנה אצלי, אבא שלי לקח אותי לבית הספר. פתאום, באמצע הנסיעה הוא אמר לי, "אני רק רוצה שתזכור, שתמיד נמצאת איתך עוד מישהי במיטה." זאת היתה הפעם הראשונה שהוא דיבר איתי על מין או על אהבה. זה נשאר איתי מאז. לדעת שאני לא לבד במיטה, שיש עוד אדם איתי.
התגייסתי לצבא, לחיל הים. שירתתי בסטי"לים. השנה הראשונה היתה טראומטית בשבילי. הרגשתי שאני נחנק, שדורכים לי על החופש ושאני נכנס לדיכאון. הלכתי לקב"ן במטרה להשתחרר. בסופו של דבר סיכמתי עם המפקד שלי על שיפור תנאים משמעותי ולא עזבתי את הצבא. באותה תקופה בת הזוג שלי ואני נפרדנו כי היא נסעה לטייל. אחרי ההלם הראשוני והלב השבור חזרתי למערכות יחסים שמבוססות רק על מין. אני זוכר שהייתי בקשר מיני עם שתי נשים שעם שתיהן שכבתי בכל פעם שהייתי בא לחופשה מהצבא, ואפילו הבאתי אותן כמה פעמים לספינה. זו היתה תקופה של גילוי מיני שהדליק אותי.
לקראת השחרור, החברה שלי חזרה מהטיול וחזרנו להיות בקשר רומנטי. עברנו לגור ביחד. המין היה יותר טוב, כי היתה יותר פגיעות מצדי ולכן גם יותר רגש ורכות. אהבתי אותה מאוד והייתי נאמן. הבעיה היתה שהייתי בקטע של עישונים בלי הפסקה. בסוף זה נמאס לה והיא הציבה לי תנאי — או אני או העישונים. בחרתי בעישונים, והיא עזבה לתל אביב. כמובן שהצטערתי על זה וניסיתי להחזיר אותה אלי בכל דרך. לא עזר, היא עזבה אותי.
אחרי השחרור המשכתי להיות פעיל מינית. אהבתי לגעת בנשים, אהבתי הכול. תחת, ציצים, אהבתי לרדת לאישה ולראות אותה מתענגת. אהבתי להתחרמן כמה שיותר לפני החדירה. אולי זה היה קשור לכך שגמרתי מהר והייתי מתבאס מזה. גם דימוי הגוף שלי לא היה טוב, היתה לי הרבה בושה, לא יודע למה, לא התגאיתי בגוף שלי בשום צורה. אף פעם לא הלכתי לזונה, זה דחה אותי. כשחזרתי לארץ מהטיול אחרי צבא לפעמים היינו נוסעים, אני וחברים, לתל ברוך להסתכל על זונות, ופעם שני חברים שלי הזמינו נערות ליווי לדירה שלהם בתל אביב. אף פעם לא הבנתי את הקטע של לשלם כסף בשביל מין.
נרשמתי ללימודים לתואר ראשון, ושם היתה לי בת זוג במשך שלוש שנים. המין איתה היה הרבה יותר טוב ממה שהכרתי לפני. היא הצליחה לגמור, והמין היה מגוון יותר באופן כללי. היתה אינטראקציה עשירה יותר, היה דיבור בתוך המין, היתה יכולה להיות מוזיקה שעוטפת את המפגש ונותנת לו עוד אספקט נעים. היינו פחות בדימוי ויותר במפגש. אני מענג אותה והיא מענגת אותי, בלי התחשבנות. המין היה בוגר יותר, שלם יותר. בכל זאת, לא הסתדרנו כל כך טוב, ולקראת הסוף היחסים היו ממש קשים ולא מיטיבים אז נפרדנו.
במשך כל הזמן הזה קיבלתי פידבק חיובי על הגוף שלי. אני יודע מגיל צעיר שנשים נמשכות להיבט הפיזי שלי. לא חשבתי אף פעם שהן נמשכות אלי בגלל שאני בן אדם מיוחד. אז הבנתי שהגוף שלי מושך אבל לא הבנתי למה. מבחינתי הייתי יותר מדי גבוה ורזה. היום אני מבין שפשוט לא אהבתי את עצמי. זה בא לידי ביטוי גם במוטיבציה שלי להיכנס לקשר עם אישה. רציתי שבת הזוג שלי תעוף עלי. הקטע הוא שזה קרה, הן עפו עלי, וזה עדיין לא הספיק לי, אני לא הייתי מספיק לעצמי.
בגיל עשרים ושמונה, עשרים ותשע, האמנתי שזוגיות זה לא בשבילי, שאני יותר מדי סלקטיבי בשביל שתהיה לי אהבה אמיתית לטווח ארוך. אבל אז פגשתי את מי שתהיה אשתי. זה קרה דווקא בתקופה שהייתי מאוד פעיל מינית, היו לי משהו כמו ארבע-חמש אינטרקציות מיניות באותו שבוע. גרתי כאן, בצפון, וכולם הכירו אותי כי היה לי תפקיד שכלל נהיגה והסתובבויות בכל האזור. היה לי שיער בלונדיני ארוך והייתי מבוקש מאוד על ידי נשים. זאת האמת.

סקס שאטרסטוק By fizkes

באותו יום הסתובבתי עם האוטו של העבודה באזור הצפון. היא הגיעה מהמרכז עם משלחת מהעבודה שלה. בפעם הראשונה שהעיניים שלנו נפגשו, אמרתי לעצמי וואו, הנה מישהי מעניינת. לא אמרתי, הנה מישהי כוסית ואני רוצה לשכב איתה. אמרתי מישהי מעניינת. יצרנו קשר בעזרת חברה ואחרי תקופה קצרה של התכתבויות ומפגשים בצפון ובתל אביב הפכנו להיות זוג.
נדלקתי עליה גם מבחינה מינית, משהו בפיזיות שלה, בהבנת הגוף, או בתחושת הגוף שלה הדליק אותי ואמרתי וואו, אני רוצה להיות עם האישה הזו. אבל משהו במפגש המיני חרק בטירוף. לה היה מאוד ברור מה מתאים לה ומה לא מתאים, ואני לא הבנתי אותה או את הרצונות שלה. לא דיברנו באותה שפה בכלל. מהר מאוד נהייתה לי אין-אונות, לא אימפוטנציה קלינית, אלא פשוט לא היתה לי זקפה.
זה לא קרה מהלילה הראשון, אבל זה קרה אחרי חודשיים, כשנכנסנו למסלול זוגי שגרתי. זאת היתה פדיחה. היא ניסתה להרגיע אותי אבל ללא הצלחה. לא דיברנו ישירות על זה, לא ניסינו להבין למה זה קורה. משהו בחיבור המיני בינינו לא היה מדויק, משהו באנרגיה פשוט לא היה נכון.
ככה זה המשיך. האונות חזרה, אבל זה לא עבד מספיק טוב. כשזה קרה זה היה סבבה לגמרי, אבל לא יותר זה. במשך כל הזמן הזה אין מספיק מין מבחינתי, וגם מבחינתה. נשארנו ביחד כי היתה אהבה, אולי לא התאהבות אבל בהחלט אהבה, ורצון לחיות ביחד ולהקים משפחה. ידעתי שפגשתי מישהי מיוחדת מאוד ולא הייתי מוכן לוותר על זה. כעבור כמה חודשים היא קנתה ספר על טנטרה ואמרה לי, "זה מה שאני רוצה." בהתחלה התנגדתי ואפילו צחקתי על זה, והספר עלה למדף. בהמשך פתחנו אותו ואפילו ניסינו לעשות מין טנטרי. אני אהבתי את זה אבל אשתי פחות, אני חושב שזה לא היה מספיק בשבילה. כלומר, לא תרגלנו מספיק, לא נכנסנו לזה ברצינות וזה התמסמס.
המשכנו הלאה. אני לא טיפוס שבוגד, אז חיינו עם איזשהו חוסר. והכי כואב שזה גם משהו שהיה במודע ודובר. מדי פעם, כשהעזנו לדבר על זה, היינו אומרים שמשהו חסר ותהינו אם ואיך אפשר לקבל עזרה. לא הלכנו לטיפול. עוד לא היו ילדים ואיכשהו הזמן פשוט עבר. בשלב מסוים התחלתי ליזום אינטראקציות מיניות ולקבל ממנה דחיות. אולי לא חיזרתי כמו שצריך, אולי אם הייתי מחזר דברים היו נראים אחרת. במקום זה הפסקתי לנסות והשלמתי את החוסר בדרכים אחרות ולבד. הבן הבכור שלנו נולד. היינו חברים ושותפים מעולים, אבל לא היתה שם אינטימיות רגשית, ואינטימיות מינית לא היתה באזור בכלל.
לפעמים היינו מדברים על זה ומגיעים למבוי סתום. זה כאב לשנינו מאוד. לא ידענו איך יוצאים מזה. ההורים שלי התגרשו בינתיים, וגיליתי שאבא שלי בגד באמא שלי כל השנים. כעסתי עליו וחוויתי משבר רגשי די רציני. מצד שני הבנתי אותו, הבנתי מה הוא צריך. אני, בכל מקרה, מונוגמי לחלוטין ובגידה היא לא אצלי בסיסטם. השנים חלפו, וברגעי המשבר הגדולים לא ידעתי אם נוכל להמשיך ככה עוד הרבה. גם היא לא ידעה.
לפני חמש שנים אשתי עשתה קורס אצל מטפלת מינית, ושם היא פגשה מטפלת נוספת שהציעה לנו להשתתף בקורס על מיניות, בדגש על יחסים מונוגמיים. הסכמתי. אמרתי לעצמי ולה, הנה שעת רצון, בואי נלך על זה. הקורס הזה שינה לנו את החיים. בדיעבד, במהלך הקורס הפגישו אותנו עם המובן מאליו — הצורך להקשיב. להקשיב לה, להקשיב לעצמי. אין דבר אחד שהוא מיניות. זה אינסוף. זה יכול לקרות ברגע מסוים, יכול להיות לזה ביטוי כזה, וביום אחר ביטוי אחר. יש בזה הכול מהכול. במפגש אינטימי, הפוטנציאל הוא עצום. אם מקשיבים נכון, מגלים מה מתאים לאותו הרגע ולאותו המפגש. כשאנחנו מגיעים למיניות עם עשרים אלף מטענים של ציפיות ותבניות מוכנות מראש זה חוסם את ההקשבה למפגש החד-פעמי. זה ישר מכבה את המיניות ואת התשוקה ואת האהבה. אתה או היא מרגישים לכודים ברצון של הפרטנר, ומשם הדרך לחוסר תשוקה קצרה מאוד. את הדברים האלה פירקנו במהלך הקורס. זה היה תהליך של שנה וחצי בערך, אבל זה השתפר בטירוף מהרגע הראשון. מאז, זה רק הולך ומשתפר ומשפיע על כל האספקטים של הזוגיות, לא רק במין.
היום יש לה את הביטחון שאני לא רוצה ממנה משהו שהיא לא רוצה לתת. היא סומכת עלי, וזה מאפשר לה לבעור, זה מדליק אותה וכיף לה. מהמקום הזה היא גם יכולה לשמוע מה טוב לי ומה אני רוצה. אני יכול להגיד לה, בא לי שתקשרי אותי ותעשי לי סטרפטיז. זה מתאים לך? בא לך? יש תקשורת שמבוססת על הקשבה ולא על פנטזיה או ציפיות שבאים איתן למעשה האהבה.
לפני כשנה גיליתי שאשתי מפלרטטת עם גבר אחר. היא פגשה אותו באירוע, ומשהו בצורה שהוא הסתכל עליה ודיבר איתה, הדליק אותה. נהיה ביניהם מין פלירט של כמה ימים, אינטרנטי, טלפוני, ואיכשהו התוודעתי לזה. זה גמר אותי. חשבתי שאני מתעלף כשהבנתי מה קרה. היו כמה ימים שלא ידעתי אם אני מסוגל לסבול את זה. פוצצתי את זה מולה, והיא הודתה שזה הדליק אותה. היא אמרה שלא התכוונה לממש את התשוקה או להיפגש איתו, אבל זה בהחלט ריגש אותה. לא יכולתי לשאת את העובדה שהוא הדליק אותה. השתגעתי מזה.
כעבור כמה ימים קשים נפל לי האסימון: אני צריך לעוף עליה, על האישה הזאת. מגיע לה שאני אעוף עליה. מגיע לה ונדרש ממני. אין לי שום ברירה אחרת. אם אני רוצה להיות איתה, אני חייב לפרגן לה, להעצים, לתת לה את מה שמגיע לבן אדם אהוב. זאת פדיחה שלי שזה לא קרה במשך ארבע-עשרה שנה. זאת גם פדיחה שלה. גם הפרגון שלה אלי נגמר די מהר. לא עפנו אחד על השני. אהבנו אחד את השני, מאוד הערכנו, היינו חברים מאוד טובים, היינו הורים מאוד טובים, אבל לא נתנו אחד לשני את מה שמגיע לנו.
בעצם, ההתאהבות שלא היתה שם לפני חמש-עשרה שנה, קרתה לפתע לפני שנה. זה השתלב היטב בתוך התהליך החיובי והנהדר של גילוי המיניות המשותפת.
כיום אני משווה את המפגש שלנו לריקוד. יש תקשורת מילולית אבל גם המון תקשורת גופנית. בתור גבר המפגש הגופני כמעט תמיד מייצר איזושהי עוררות מינית, שישר תפעיל איזשהו רצון לפרוק. להגיע מנקודה A ל-B. אז בסדר, אני לא בודהה ואני לא נזיר, לא הצלחתי לנתק את הקו הליניארי הזה, אבל ראיתי שבין A ל-B יש עוד הרבה דברים באמצע. היום למשל, יש בי מוכנות לא לגמור. יש מקומות שאני מסוגל לא לפרוק. לא המון, אבל אני אומר לעצמי שאני לא חייב לגמור.
אין לי ספק שכל זוג יכול לעבוד על זה. זה כלי שכדאי לשכלל ולפתח. אני חושב שרוב העניין הוא בהקשבה, להיות פתוח גם בלב וגם במוכנות לקבל ולהקשיב ולראות שמיניות היא לא רק ליניארית, אלא גם עגולה, גם ספירלית, יש לה עשרים צורות. לפעמים הרצון הוא רק לרקוד אחד עם השני ולפעמים הרצון הוא להתפרע ולהשתולל ולאונן ולהעלות את האנרגיה המינית ולעוף איתה, ולפעמים זה רק לשכב מחובקים. זה יכול להיות עשרים אלף דברים.

רוצות עותק מהספר? מלאו את הטופס ואולי תהיו בין הזוכות!