קולן ההולך ונעלם של נערות

סקר מדאיג המלמד על תהליך של אובדן הקול בקרב נערות מצביע על נחיצות תכנית פעולה לשינוי מצב מתמשך זה ועל חשיבותה של מעורבות חברתית להתמודדות עם התופעה

04/03/2019
שלומית ליר קבלו עדכונים משלומית ליר
  • RSS

אירועי יום האישה 2019 מחזירים אותנו לשאלה עד כמה התקדמנו ועד כמה היום, בניגוד לעבר, נערות ונשים חשות חופשיות להשמיע את דעותיהן העצמאיות. כדי לענות על שאלה זו, יש לחזור תחילה לאחד מהמחקרים החשובים והמשמעותיים בכל הקשור ליכולתן של בנות להשמיע את קולן ולעמוד על דעתן. בספרה של קרול גיליגן, "בקול שונה", המבוסס על שיחות שערכה עם ילדות בשלבים שונים בחייהן ועד להתבגרותן, גיליגן מתארת כיצד המעבר של בנות מילדות לנעורים מלווה באובדן הביטחון בהשמעת הקול. כאשר הבנות אותן פגשה נשאלו בילדותן כיצד הן חשות ומה הן חושבות על העולם היו להן תשובות ארוכות ומפורטות. אולם, כאשר אותן בנות נשאלו, מספר שנים מאוחר יותר, את אותן השאלות, תשובתן במקרים רבים הייתה "אינני יודעת". תופעה זאת הובילה את גיליגן להבנה כי בנות מקריבות את קולן האותנטי מתוך רצון להיות מקובלות, ליצור קשרים חברתיים ועל מנת שלא להיחשב ליוצאות דופן, או למשוגעות.

במעבר מילדות לבגרות, מאבדות צעירות את קולן (צילום: שאטרסטוק / Nikodash)

ספרה החשוב של גיליגן יצא לאור לפני 37 שנים והממצאים שבו עוררו מיד סערה גדולה. היה אפשר לחשוב שהזמן והמודעות לנושא אובדן הקול של נערות בגיל הנעורים יובילו לשינו במצב. אולם, במחקר שערכתי בשנת 2011 בקרב 31 נשים הפעילות במרחב הציבורי בישראל התבררה תופעה דומה. זאת כאשר מרבית הנשים בקבוצה סיפרו כי רק בשלב מאוחר בחייהן הן זכו למצוא את הקול שלהן. ממצא זה הצביע על כך שעל אף העיקרון הדמוקרטי, המאפשר לכאורה את חופש הבעת הדעה בקרב נשים בישראל, נשים רבות לא גדלו והתבגרו מתוך תחושת קול. במקום זאת, מרבית הנשים תיארו כיצד גילו את יכולתן להביע את דעתן בחופשיות ולפעול באופן עצמאי בעולם רק בעקבות תהליכים משמעותי שעברו, כמו סדנאות העצמה, לימודים או מפגשים עם נשים מעוררות השראה. בעקבות תהליכים אלו התאפשר להן בעצם לממש את עצמן בשלל דרכים ולהביע את קולותיהן בפומבי. אולם מהממצאים ניתן להבין כי קולות רבים של נשים בישראל נותרים מושתקים.

בעקבות תנועת #metoo ועידודן של נשים להשמיע את קולן, התעוררה התקווה שהקמפיין יאותת לבנות ולנערות שקולן חשוב ושיש להן מקום להביע את דעתן ולעמוד על שלהן. אולם, סקר שנערך על ידי Always בפברואר 2019 בקרב 317 נערות בגילאים 16-24 מצביע על כך שב-37 השנים שחלפו מאז פרסמה גיליגן את ספרה לראשונה, מעט השתנה. הנתונים העולים מהסקר מצביעים שגם היום, גיל-הנעורים מהווה גורם קריטי בתהליך אובדן הקול וההשתקה העצמית בקרב נערות. הדבר הראשון שעלה מהנתונים הוא שגם היום נערות חוות אובדן תחושת הביטחון העצמי בנעוריהן. זאת, כאשר 91% מהמשיבות סברו שבגיל ההתבגרות המוקדם יורד הביטחון העצמי של נערות רבות, ו-64% מהן ציינו, באופן אישי, שבגיל ההתבגרות ירד הביטחון העצמי שלהן עצמן. מאחר ולתחושת הביטחון משמעות רבה ומרכזית ביכולת של בנות להאמין בעצמן, לבחור עבור עצמן מסלולי לימוד, התמחות ופעולה שעונים לפוטנציאל שלהן ויכולים להיות קריטיים להצלחתן בעתיד נתון זה מצביע על בעיה רצינית.

בנוסף, 65% מהמשיבות ציינו כי הן מרגישות שככל שהן מתבגרות, הן מגלות שהחברה סביבן מציבה מכשולים רבים להגשמת שאיפותיהן. כלומר בקרב נערות רבות קיימת חוויה של תחושה של אובדן הביטחון המלווה בהרגשה שמערך החברתי לא רק שאינו תומך בהן, אלא מערים בפניהן קשיים – בתקופה משמעותית בחייהן. מתוך כך, באופן שצריך לעורר דאגה, מהסקר מתברר שלמעלה ממחצית המשיבות, 53% מהן דיווחו כי החלומות והשאיפות שלהם הפכו למוגבלים יותר לאחר גיל ההתבגרות. דהיינו, לא רק שנערות לא הרחיבו את שאיפותיהן ככול שהתבגרו – אלא שהן צמצמו אותן. יתר על כן, מחצית מהן סיפרו כי הן פחות בטוחות כיום שיצליחו להגשים את החלומות שלהן, ביחס למה שהרגישו כשהיו צעירות יותר.

תהליך אובדן הקול וההשתקה העצמית בקרב נערות עדיין קיים (צילום: שאטרסטוק / halfbottle)

ממצאים אלו מלמדים על קיומה של בעיה חברתית, בכל הקשור לקולותיהן של נערות ונשים, שלא פחתה עם השנים. זאת למרות קמפיינים שונים המעודדים נשים ונערות לתפוס את מקומן בעולם סביבן. מאחר ולביטחון וליכולת לחלום ולשאוף בגדול חשיבות רבה ביכולת להתמודד מול אתגרים ולממש את הפוטנציאל האישי  – על גורמים שונים במערכת החברתית לקחת אותם בחשבון, זאת במיוחד לאור העובדה שמרבית הנערות חשו שהמערך החברתי אינו מסייע להן בתקופה הקשה ממילא של גיל ההתבגרות.

הממצאים מהווים דגל אדום - הקורא להתערבות פעילה בכל הקשור לחיזוק הביטחון העצמי של בנות בגיל הנעורים ומתן הדעת לקשיים הפרטיקולריים הניצבים בפניהן. יש להבין כי אובדן הקול בגיל הנעורים אינו פאזה תקופתית. מדובר בתופעה שיכולה להימשך לאורך כל החיים ולהתבטא במגוון נרחב של דרכים, תוך השפעה על כלל רבדי החברה, בעיקר בכל הקשור להיבטים המגדריים של השתתפותן של נשים במרחב הציבורי ובמוקדי דיון והשפעה.

על מנת לחלץ נערות מחיים של שתיקה והעדר מימוש עצמי במגוון תחומי החיים, לרבות מקצעות כמו הנדסה, מתמטיקה, טכנולוגיה ומדעים, יש לקחת בחשבון את קיומה של תופעה חברתית מתמשכת המתרחשת לאורך דורות ומובילה נערות רבות לאבד את קולן בגיל ההתבגרות. קיימת חשיבות רבה ליצירת דרכים המסייעות לילדות, לנערות ולנשים בוגרות לחוש בטוחות לבטא את עצמן באופן מלא ושלם. חיזוק תחושת המסוגלות העצמית והביטחון ביכולת השמעת הקול והבעת הדעה העצמאית בקרב נערות צעירות ונשים בוגרות אינו דבר שיש להטיל על כתפי נערה זו או אחרת, מתוך הסתמכות על כוחה של משפחה תומכת; במקום זאת, נדרש מערך חברתי שלם שצריך לקחת את קיומה של התופעה בחשבון ולרקום תכניות פעולה קהילתיות וממסדיות לשינוי המצב. בסופו של דבר, אם יש משהו שהסקר הנוכחי צריך ללמד אותנו זה שמצב מתמשך זה של אובדן הקול בקרב נערות וחוסר מימוש הקול בקרב נשים בוגרות לא יחלוף וייפתר מתוך עצמו.

שלומית ליר (צילום: יח"צ)

** הטור נכתב במסגרת פרויקט "מאמינים בך Always" בשיתוף עם התוכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" מבית "כל ישראל חברים", תוכנית רב־שנתית לקידום מיצוי הפוטנציאל והכישורים בקרב נערות בתחומי המדע והטכנולוגיה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה