רגעיה הראשונים והאחרונים של בתנו, מאי

''אני רוצה לחבק ולנשק אותה שוב, לאחוז בידה הקטנה ולראות את פניה. ברור לי שהיא מתה, אבל הייתי רוצה להיות איתה, או מה שהיה פעם היא, עוד קצת''

13/10/2018
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: ג'ואי ג.

"אני רוצה לחבק ולנשק אותה שוב" (אלבום פרטי)

לפני כעשרה חודשים, ב-21/11/17, נולדה בתנו השנייה. ביום הקשה בחיי, בחודש השביעי לקיומה, פגשתי אותה, כשהיא ללא רוח חיים. קראתי פעם שאמרו שאם יום לידת ילדך הוא היום המאושר בחייך, אז יום לידת ילדך המת, הוא היום הנורא בחייך. וכך היה. זה היה היום שבו אשתי ואני "חגגנו" 8 שנים למערכת היחסים האוהבת והמדהימה שלנו, בחוויה הקשה ביותר שעברנו בחיינו.

קשה לתאר את ההרגשה, שכן הריון הוא דבר כל כך מוזר, קסום ולא מובן. החזקתי את בתי רק רגעים בודדים, אבל היא הייתה, ועדיין בתי. הילד הבא (בתקווה) יהיה ילד שלישי, ומרגע לידתו או לידתה כבר תהיה אחות גדולה שהיא קטנה מהם לעד.

החברה המערבית לוקה בחסר באבל בכלל, ובפרט באובדן של ילדים שטרם נולדו. וזה מובן, להמשיך הלאה, להתגבר, לנסות שוב ובפעם הבאה הידיים יהיו מלאות. גם הפעם הידיים היו מלאות, אבל לא להרבה זמן. נישקתי אותה והחזקתי אותה, שמענו שיר ביחד והצטלמנו ביחד. מי יצטלם עם ילדו לאחר פטירתו? עם גופתו? אבל לנו אין שום דבר ממנה מלבד רגעים ותמונות אלה.

בכינו עליה, התאבלנו עד כמה שיכלנו, וקשה כל כך לשחרר את הכאב. האבל הוא המקום שבו היא קיימת בכל כוחה, נוכחת ופורצת בלבי.

היום, כמו בכל יום, אני רוצה לחבק אותה שוב ולנשק אותה שוב, לאחוז בידה הקטנה ולראות את פניה. זה אפילו לא משאלה להיות איתה כשהיא בחיים, כי ברור לי שזה לא מצב העולם שבו אני חי. ברור לי שהיא מתה, אבל הייתי רוצה להיות איתה, או מה שהיה פעם היא, עוד קצת.

"רוצה לאחוז בידה הקטנה" (שאטרסטוק / Alta.ph)

ובכל זאת, אני משחרר. בכאב רב, היא נותרת בור עמוק בתוך לבי. חבר אמר שכאשר ילד נולד, אז האהבה אינה מתחלקת לילדים נוספים, אלא הלב מתרחב. אז הלב התרחב, ומכיל עוד המון אהבה אבל המון כאב.

האהבה הרבה של בת זוגי, ושל בתי הגדולה, ממלאים אותי בכל יום, נותנים כוח, עוצמה ומשמעות. אני פוחד ששמחה מלאה יביאו לאובדן הזיכרון של בתי מאי. 6 חודשים פחדתי ואני עדיין מפחד.

למדתי מבת זוגי שיש מקום בלב שבו מאי קיימת וחסרה, אך שגם אפשר לשמוח מהחיים, כי יש עוד אנשים אהובים שנמצאים איתנו כל יום. אבל לא שוכחים, ולא מאבדים מהעצב.

אובדן ילד לפני לידה, בין אם מדובר על לידה שקטה או איבוד הריון אחר, נמצא בליבם של אנשים רבים כל כך מסביבנו. הוא מלווה כל כך הרבה הורים, לעיתים אלה שאין להם בכלל ילדים חיים. לנושאים יומיומיים יש משמעות שונה לגמרי. אפילו שאלה של "מה נשמע?" או "הכל בסדר?" או "הכל טוב?" הופכים משיחת חולין לתזכורת שהכל לא בסדר. חסר מישהו בעולם שהיה אמור להיות איתנו. אבל מבחוץ, אולי הכל נראה בסדר.

אבדן ילדים הוא לא משהו שצריך להעסיק אנשים או הורים בכל רגע, או בצורה עמוקה כל כך, אבל עברתי כמעט 36 שנים של חיים ללא הבנה, אפילו במקצת, על אותם אנשים מסביבי אשר כואבים, אבלים, שקטים, דוממים. אבל ההתעלמות הזאת גובה מהם מחיר.

קשה לשבור את הדממה אבל אני רוצה שאנשים, גברים ונשים, ידעו גם על הדבר הקשה הזה. בקרב רוב האנשים, ההבנה היא מועטה (ובצדק), והתמיכה היא כמעט ולא קיימת. אבות, כמו אמהות, כואבים ביחד את הלידה הקשה ואת האובדן.

אין נחמה להורה שיאבד את ילדו.

שימו לב לאבות כמו לאמהות . האמא המדהימה צריכה לעבור בגופה את הלידה הקשה, לאחר שהיה חיבור בין גוף לגוף לחודשים רבים כל כך וללא הפסק. אבל האבות עוברים חוויה לא פחות קשה, לרוב ללא הכרה או עם מעט תשומת לב. כמה גברים שמעו את השאלה "מה שלומה?" או "איך היא מרגישה?" או שאמרו להם "אתה צריך להיות שם בשבילה". באותו זמן, במקרה הטוב, אנחנו נשברים בפנים ורוצים רק שתשאלו על איך אנחנו מרגישים. במקרה הגרוע, האבל והכאב נקברים עמוק עוד יותר בתוכנו.

אבל כנראה שזה האבא שחזר הביתה למחרת לילדים עם דמעות בעיניים וניסה כל כך להיות חזק ושלו כדי שיהיה להם קצת שיגרה. האבא שיוצא מבית החולים ועובר ליד קבוצה שמגיעה לסיור בחדר הלידה, נשים עם בטן עגולה וגדולה ובני זוג מלאי חרדה ותקווה. האבא שהולך למכולת, עובר ליד השכנים בחדר המדרגות, עולה לאוטובוס כי הוא שביר מדי בשביל לנהוג - ובתוך כל זה מרחף עם לב שבור.

אבות שאיבדו את ילדיהם חוזרים לעבודה אחרי ימים או שבוע, מבלי שהכירו באובדנם. ייתכן שאפילו אזרו אומץ לחפש תמיכה, רק לגלות קבוצות סגורות לנשים בפייסבוק או קבוצות תמיכה לנשים בלבד.

 שים לב גם לכאבם של האבות (שאטרסטוק / Maksim Fesenko)

אם האסון הזה יקרה למישהו או מישהי שאתם אוהבים, אני הייתי מבקש שתהיו עדינים, שתכירו באובדן, שתהיו איתם שם במקום שלהם, ללא שום הסתכלות קדימה. בלידה שקטה אין לוויה, אין שבעה, אין הספדים, אין אבלות. בכל זאת יש אובדן ואבל. דברים אלה יכולים להיות חיוניים לדבר הזה שאנחנו קוראים לו החלמה.

קחו לכם כמה דקות לקרוא משפע הדברים הכתובים באתרי אינטרנט כל כך עצובים. הזמינו את ההורה שישתף, שאלו בזהירות שאלות. ייתכן שאני טועה, ולא לכולם זה יתאים, אבל אני מאמין, ומניסיוני המר, זה כל מה שאפשר לעשות. לשבור מעט את השקט.

אין מה לנסות למלא בתקוות, מחר, נכון, יכול להיוולד עוד ילד, אבל עדיין יש כאב, יש משאלות שלא התממשו, חדר מקושט שיש בו ריקנות, בגדים שנחים בארון, בטן ריקה וחזרה עצובה לבית - שיישארו בזיכרון לעד.

אפשר להניח לרגע את ה-"מבט לעתיד". העתיד יבוא, כמו שהוא בא עבורי, אבל בכל זאת חרב עולמי.

אסיים עם משפט שכתוב על המצבה של מאי. מצבה שיש עליה רק תאריך אחד. את המילים העדינות אך עמוקות כתבה המשוררת פניה ברגשטיין:

אלפי פרחים ישובו יפרחו
עם אביב בזוהר נהרה
לפרח האחד אשר נקטף – לו אין תמורה

סרט זיכרון לתינוקות שאבדו (שאטרסטוק / Chinnapong')

בחיפוש אחר תמיכה, מצאתי מספר מועט של קבוצות תמיכה לנשים ופורומים בפייסבוק או באינטרנט שמאפשרים לשני בני הזוג לשתף ולתת מקום לכאב. הרגשתי צורך ליצור מקום פיזי, רגיש ועדין לזיכרון ולאבל. יחד עם בת זוגי וחברים אשר קרובים לעולם הזה, יזמנו מפגש זיכרון בדומה למפגשים דומים המתקיימים בחו"ל. במפגש אנו רוצים לתת מקום לאבל ולכאב של האובדן.

המפגש מיועד לגברים ולנשים אשר חוו אובדן של תינוק, כמו כן לילדיהם, משפחתם וחבריהם, בין אם האובדן קרה לאחרונה או לפני שנים. בנוסף, מוזמנים אלה אשר אבלים את היותם ללא ילדים.
חשוב לציין שכולם מוזמנים להגיע ולהשתתף ללא קשר לסוג או נסיבות האובדן אשר חוויתם. בין אם חוויתם הפלה בשלב הריון מוקדם או מאוחר, הפלה נדחית, הריון חוץ רחמי, לידה שקטה ודוממת, מות תינוק רך או כל אובדן ילד - כולם מוזמנות ומוזמנים.
אם אתם רוצים להיפרד מתינוק או להתאבל, או שברצונכם לבוא עם חבר או חברה אשר צריכים להיפרד מילדם, אנא הצטרפו אלינו.
אנשים מכל רקע/קהילה מוזמנים.

ניפגש באולם הקטן של תיאטרון החאן ביום שלישי, 16.10.18 בשעה 19:00.  נתחבר ביחד לזיכרון עם מוסיקה, שיחה ואור הנר. המפגש ללא כל תשלום או חובה. כל הבאים והבאות מוזמנים להביא תמונה, מכתב או חפץ המזכיר את ילדם האהוב או האהובה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה