בוחרת לא לשתוק

אילאיל היא אשת חינוך, אימא ל-3 שהוגשה נגדה תביעה ענק על התבטאויותיה בקבוצת הפייסבוק המקומית. למרות הקשיים, אילאיל אינה מתכוונת להכנע להשתקה ויוצאת למערכה להגן זכויותיה

12/07/2018
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: אילאיל רזון יעיש

ביד רועדת ודופק בשמים אני אוחזת במכתב שהגיע עם שליח, לא נחמד, בלשון המעטה, שדאג לצעוק ברחוב ולהעיר את שלושת ילדיי הקטנים בשעה 21.00 בלילה. אני ממתינה כמה דקות, לפני שפותחת אותו, דואגת להרגיע את ילדיי ולהחזירם למיטות, עם חיוך מלאכותי ונשיקות. קודם כל, אני אימא, אני מזכירה לעצמי.

מיד שהשקט חוזר לבית (אבל לא אל הלב הסוער) אני מתיישבת לפתוח את המכתב לבדי (בעלי עדיין בעבודה), קוראת ונשארת המומה ונסערת. פעם ראשונה בחיי שקיבלתי מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ועוד מנוסח בצורה מאיימת. אני מבינה שמדובר בתגובה שכתבתי לפוסט של מישהו אחר, חבר מועצה, בקבוצה בפייסבוק של תושבי להבים, היישוב בו אני מתגוררת. האסימון לא נופל כי הרי עבר מעל חודש מאז כתבתי, כולנו גרים פה ביישוב, לא פנו אליי לברר או להבהיר וכבר דואגים לאיים בתביעות בסכומים מופרכים?

אילאיל רזון יעיש, לא מוותרת (אלבום פרטי)

שמי אילאיל, אני אמא ל-3 ילדים, נשואה לאורן (ממקימי היישוב להבים), עובדת בתחום החינוך לגיל הרך ומחשיבה את עצמי די פעילה בקהילה שלי. לפחות כך הייתי עד לפני 8 חודשים כאשר על תגובה שכתבתי בקבוצת היישוב שלי חטפתי תביעות בסכום של מעל 700,000 ₪ מראש המועצה שלי ומחבריו בעלי הממון.

לפני שנחשפתי לעולם של תביעות ההשתקה, שלצערי, קיים במרחב הציבורי וברשת, הייתי מגיבה ומעורבת גם במה שקורה במדינה וגם במה שקורה ביישוב ובסביבה הקרובה שלי. גיליתי שחופש הביטוי במרחב שלנו נפגע כאשר אנשים בעלי יכולת כלכלית תובעים ופוגעים במי שחושב אחרת או מעביר ביקורת, גם לא מתלהמת.

כדי שיהיה ברור: אני לא מסכימה עם שפה רדודה, קללות נאצה וגזענות. תגובות כאלה לא לגיטימיות והן לא הסגנון שלי, לעולם, גם לא במקרה זה. יחד עם זאת, הזכות שלנו, האנשים הפשוטים, הממוצעים, אשר מעוניינים להיות מעורבים, להביע דעה או להעביר ביקורת ברשת או במרחב ציבורי אחר, היא זכות בסיסית ומשמעותית.

אני ומשפחתי החלטנו לא לוותר על הזכות לחופש ביטוי ולהילחם, למרות הקשיים, גם הכלכליים וגם הנפשיים, בשביל הזכות הזו ובשביל עצמנו.

בדרך להחלטה הקשה הזו, דאגו שאעבור עוד מסע לא פשוט: בתחנת המשטרה של רהט. עוד מקום בו לעולם לא הייתי ולא מאחלת לכן להגיע אליו. זומנתי לחקירה תחת אזהרה בחסותו של ראש המועצה. אמא ל-3 קטנטנים (בלי שום עבר פלילי כמובן) מובאת לכמעט שלוש שעות של המתנה וחקירה בשעות אחר הצהריים, במקום לבלות עם ילדיי בפארק או בבית. דמיינו עצמכן יושבות בתחנת משטרה שלידכן חולפים פושעים אמיתיים אזוקים בידיים וברגליים ואתן רק מנסות לשמור על פאסון, אבל הסטרס מציף אתכן בכל הגוף. לוקחים לי טביעות אצבע וצילומים כאילו גנבתי, אנסתי או פגעתי פיזית במישהו. באותו לילה כבר לא ישנתי ,בכיתי אחרי שהרדמתי את הילדים וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו הוא שאני כבר לא רוצה לעבור את זה לבד! מבחינתי, שכולם ידעו, לי אין מה להסתיר, אני לא פשעתי ואין סיבה מוצדקת שלא איידע את כולם שנבחרתי. כך אני מרגישה: אם הפכו אותי לכלי למען יראו ויראו, אני אראה איך אני בוחרת לא לשתוק! לא אשתוק לבעלי הכוח והממון! לא אשתוק למי שמנסה לקחת לי ולנו את הזכות הבסיסית והלגיטימית להביע דעה או להעביר ביקורת! לא אשתוק למי שמתנהג בבריונות! לא אשתוק למי שמנסה להפחיד את ילדיי ומשפחתי! איך אמר לי חבר: חשבו ש״נפלו״ על תרנגולת אבל הלביאה שבך יצאה.

אז אחרי שבחרתי את הדרך, שכרתי עורך דין ונדהמתי לגלות שכדי להגן על עצמי בסכומים שנתבעתי אצטרך להוציא המון כסף שבא על חשבון הבית שעוד לא בנינו וגם על ההנאות שלנו כמשפחה. התוודעתי, לעומק, בעל כורחי, לעולם גיוס ההמונים והחלטתי לצאת לדרך, הכל או כלום, באמונה אמיתית באנשים הטובים והישרים שאכפת להם מהסובבים אותם, מהקהילה ומחופש הביטוי של כולנו. כי היום זו אני ומחר יכולה להיות כל אחת מכן!

לתרומות לקמפיין

הכותבת היא אשת חינוך לגיל הרך, תושבת להבים ,אימא ל-3 שהחליטה להילחם בתופעת תביעות ההשתקה ברשת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה