מה בכל זאת הרווחנו מפרשיית ארוע ההתרמה של הרב פירר?

סערת ארוע ההתרמה של הרב פירר ממשיכה למרות ההחלטה על ביטולו. הדיון רווי אמוציות ולא נמצאה פשרה שתספק את כולם, אבל בכל זאת משהו טוב קרה פה

07/11/2019
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • RSS

ארוע ההתרמה בוטל. אפשר היה לצפות או לפחות לקוות לסוף אחר לפרשה, סוף פשרני יותר, כזה שבו יתקיים הארוע עם נשים על הבמה ועם רב שימצא את הדרך לא להיכשל משירתן. אבל כנראה עוד לא בשלה העת, ואולי זו ציפיה אוטופית באווירת ההחמרה ההלכתית שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות. כי מה שהיה אפשרי לרב עובדיה יוסף כפי שסיפרה השבוע עדינה בר שלום ולרבנים גדולים אחרים לפני 10 שנים או יותר, כבר לא עובר היום. לדבקות יש סטנדרטים אחרים.

עדינה בר-שלום (צילום מסך)

"אבא שלי השתתף בכל הטקסים הממלכתיים, ישב ולא זז ממקומו גם בעת שירת נשים, וכך גם כל הרבנים. הלבנת פנים גרועה יותר"

ובכל זאת הרב אמר את דברו, החליט לבטל. זכותו. הרוחות שסערו עדיין לא נרגעו ועכשיו אנחנו עדים להאשמת נשים דמגוגית ("בגללכן לא יינצלו חיי ילדים חולים") ובהלקאה עצמית נשית ("אולי הרחקנו לכת?"). יש עדיין נשים בקרבנו שמתמחות בזה. אבל אני רוצה לחזור לדבר על סטנדרטים, ובהקשר הזה מעניין להסתכל על מה הרווחנו כאן:

1.
לא יעלה יותר על דעתו של איש לדרוש לקיים ארוע שמדיר נשים. הקו האדום הזה סומן ובשעה טובה הצטרפנו לעולם הנאור שדוגל בשוויוניות. הדרת נשים דומה להדרת שחורים, מזרחים, אתיופים, בחרו את הרצוי לכם בתפריט ופסלו את כל האפשרויות.

2.
היה ויכוח. עדיין יש ויכוח. אין שנאה. הרשתות החברתיות וכלי התקשורת התפוצצו ממילים ומטיעונים, אמוציונליים יותר או פחות. אבל עד כמה שראיתי, הוויכוח לא גלש למחוזות שהורגלנו בהם של ימין-שמאל-בוגדים פלוס קללות ואיחולי מוות ביסורים. מסתבר שבהיעדר אינטרס מובהק לפילוג וליבוי שנאה אפשר להתווכח גם על דברים עקרוניים ומהותיים בצורה עמוקה גם ללא הסכמה. כי ויכוח כשלעצמו הוא דבר חיובי ומקדם עבור החברה והתרבות בכלל. נקודת המוצא בחברה מתוקנת היא שהכל וכיח, אין משהו קדוש שהוא מעל זה. גם במקרה הזה כשמכל עבר יש הסכמה גורפת בדבר הטוב האבסולוטי שהרב פירר מפזר על העולם. וזה לא נאמר בציניות, אלא במלוא הרצינות.

3.
המילים קולקטיביות ושוויוניות חזרו לשיח. מילים טובות, נכונות. הרב פירר עצמו השתמש בהן במכתב שהפנה ליו"ר אגודת ידידי עזרה למרפא כשהודיע על ביטול המופע. מדבריו עולה שאלו ערכים שהוא מכבד במיוחד. במחאה הזו ראינו את הערכים האלו באים לידי ביטוי בשיתוף הפעולה של נשים וגברים שמחו ביחד וכל אחד לחוד על מה שנראה להם כלא אפשרי במציאות העכשווית מתוך עיקרון השוויוניות. הזמרים שהתנערו מהשתתפות בארוע היו הראשונים ואחריהם נשמעו עוד הרבה מאד קולות שהבהירו שפמיניזם הוא לא איזה דבר מה שולי שנשים סוחבות לבד על כתפיהן ושיבושם להן, כי אם אינטרס חברתי משותף.

הרב אלימלך פירר, מפזר טוב בעולם (צילום: קובי גדעון / לעמ)

"אבקשך שלא לקיים את מופע ההתרמה הקרוב שתוכנן, ולכנס את אגודת הידידים ולעשות ככל שניתן את התרומות הנדרשות להמשך קיומה ופעילותה של האגודה המוענקות לכל חלקי העם בשוויוניות ובאהבה."

4.
גילינו שמותר לנו, חילונים, נשים, נשים חילוניות, לדבר על ההלכה ולהעלות שאלות לגביה. סוגיית "קול באישה ערווה" יצאה פה מהגבולות התיאורטיים של מחאה בדיעבד על התרחשויות כמו איסור שירת נשים בצה"ל, הפניית גב למדריכת צנחנים, סיכול מופע רקדניות בחנוכת גשר וכד', והתקיים דיון על המהות. מסתבר שאנחנו לא חייבים וחייבות להיות דתיות מאד, דתיות מהבית, דתיות לייט ואפילו לא דתיות לשעבר שיודעות לשלוף ציטוט מהמקורות, כדי להעלות את השאלה למה ההלכה בכלל וההלכה הספציפית הזו שאינה צווי שמיימי, אינה יכולה להשתנות ולהתגמש ולהתאים עצמה לרוח הזמן. הנה שאלנו והשמים לא נפלו. המילה הלכה, כך למדתי מאשה דתיה שכתבה באחת הקבוצות שאני חברה בהן, מקורה בהליכה, כלומר אוסף התנהגויות וצווים שחכמי הדור מנהיגים בקרב הציבור היהודי המאמין כנכונים מוסרית וערכית ועשויים להצעיד את היהדות קדימה כך שתהיה רלוונטית בכל עת. בין השאר נתקלתי בציוץ של יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית על כך שרבנים מצאו דרך לעקוף את האיסור על הלוואה בריבית, ואפילו מצאו דרך להתיר לגבר ללכת לזונה אם הוא ממש "חייב" אבל בכל הנוגע לשירת נשים, חומה בצורה. העיקרון ברור, בואו לא נלך על אוטומט, בואו נבחן את הדברים באומץ ובפתיחות.

5.
הרווח האחרון במישור הציבורי הוא העלאת המודעות להיעדרה של המדינה בסיוע מהסוג שניתן ע"י הרב פירר וצוותו לחולים ומשפחותיהם. ניהול מחלה קשה הפך להיות אתגר מורכב ביותר שרבים נדרשים לצלול לתוכו ומעטים מצליחים לצלוח אותו. משילות, מילה שכיכבה עד לא מזמן בשיח הציבורי, נמדדת גם ביכולת שלה לא להפקיר את החלשים בחברה. כשזה לא קיים וממשלות ישראל לא מתביישות באזלת היד שלהן, החלל מתמלא ע"י עמותות וארגוני שנור למיניהם בעלי כוונות טובות (ברובן), אך זה רחוק מלהיות המצב הרצוי. איילת שקד, עדיף היה שתחרישי.

 ציוץ יזהר הס

אם כל זה לא מדבר אליכן, זה בסדר. לא כולנו חייבות להסכים על הכל. הבדלים בהשקפת עולם הם ענין לגיטימי. כשלעצמי, למדתי גם להתעלם ולא להתייחס לכל אמירה מיזוגנית או פרימיטיבית שמתפשטת ברחבי הרשת. לפעמים זו הטקטיקה הבריאה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה