סערת הרב פירר: נדרשת יצירתיות

אפשר וצריך היה לבנות אירוע שלא דורך על הערכים של החברה החילונית וגם לא על אלה של החרדית. זה דורש מעט יצירתיות, אבל זה לגמרי אפשרי

03/11/2019
הילה טוב קבלו עדכונים מהילה
  • RSS

פרשת פירר וחטא ההדרה כבר אמורה היתה לחלוף מסדר היום ולפנות את מקומה לפרשה מסעירה אחרת. השיח הציבורי שלנו מורכב ממקטעי דיון שצצים לרגע, מתפרצים בלהט ונעלמים באבחה עד הפעם הבאה. אבל חומת המגינים שקמה לו, לרב, בשבוע שעבר מורכבת מא.נשים שנעזרו בשירותיו החשובים ומרגישים שהם חייבים לו חוב מוסרי של הודיה ואהבה. "עיזבו את הרב פירר במקומו" זועקים הקולות, "אנחנו נגד הדרת נשים, אבל פירר הוא אדם מיוחד. תבחרו את המלחמות הצודקות שלכם בתבונה". על מפעל החיים של הרב פירר נכתב הרבה השבוע, וכמעט אין עליו עוררין. תרומתו האישית לאיכות החיים ומשך החיים של א.נשים חולים ובני המשפחות שלהם היא מחווה אנושית חד פעמית. מי שזכו לעזרתו של האיש יחזיקו לו את זכויותיו, בצדק, עד סוף הימים. ובנוסף, הרב ומפעלו נוגעים בפחד הקמאי של כולנו ממחלות וממוות (טפו טפו טפו), ולכן זוכה לאתרוגים מכיוונים פחות צפויים.

הרב אלימלך פירר, ללא ספק אדם בעל זכויות (צילום: קובי גדעון / לעמ)

ולמרות כל המילים החמות והפחדים הבלתי נשלטים חשוב לייצר סדר בפרץ הרגשות והתגובות. זירה ציבורית לא יכולה להתנהל על בסיס מקרים פרטניים. כדי שחברה תתנהל ביציבות ומתוך הערכים שהיא הגדירה לעצמה, היא חייבת להתעלות מעל המקרה הבודד ולייצר קריטריונים ברורים להכרעות המוסריות והערכיות שלה. ההגדרה "איש יקר ובעל זכויות" או "מציל חיים" וכו' הן הגדרות נזילות. לכל קהילה יש א.נשים יקרים שראויים להתחשבות ולהוקרה. שורת הגברים היקרים באמת שעלולים לעקר את שוויון הזכויות הבסיסי של נשים להיות חלק בלתי נפרד מהחיים הציבוריים, היא כמעט אינסופית. מורים, מפקדים, רבנים, רופאים, פקידים ממשלתיים ועוד ועוד, כל אלה בייחד ולחוד עלולים להוות איום יומיומי בחייהן של נשים.

ערב ההתרמה של עמותת עזרה למרפא נולד מתוך כוונות טובות ורצון כן, ובכל זאת הוא תוכנן באופן חסר תום לב או מחשבה עמוקה. נאמני הרב ומפיקי האירוע חיים בתוך עמם, והם מכירים את נקודות החיכוך המורכבות שמתקיימות בינינו. אז איך קרה שמכל הדרכים בהן ניתן להיפגש ולייצר שותפות נבחרה זו שמחדדת קונפליקט ומעוררת מריבה? כאשר ששורר כבוד בין שתי תפישות עולם המציבות פערים אידיאולוגים, ראוי לייצר אינטראקציה המכבדת את שני הצדדים ולא רק את הצד האחד. אם שירת נשים לא נכללת ברפרטואר היכולות של א.נשי הרב מוטב היה שלא היו בונים ערב שמושתת על פגיעה מהותית בחברה החילונית, גבריה ונשותיה.

מסיבת גיוס כספים היא לא מקרה של חיים ומוות. לא נדרשות לה מחוות יוצאות מן הכלל. אפשר וצריך היה לבנות אירוע שלא דורך על הערכים של החברה החילונית וגם לא על אלה של החרדית. כן, זה דורש מעט יצירתיות, אבל זה לגמרי אפשרי. הדרת נשים זו מלחמה צודקת שאין לה זמן או מקום מתאימים פחות או מתאימים יותר. זו הוויה בסיסית של קיום של מחצית מהחברה, והגיע הזמן שהנושא הזה ירד מסדר היום לתמיד. או לפחות עד שהמדינה תחדל להיות דמוקרטית ותצטרף למגמה המתרחבת של כוהני דת, אייטולות ועריצים נוספים שמשתלטים על חלקים מהעולם.

 הילה טוב (צילום: שלומי שטיין)

*הכותבת היא מחברת הספר "מתי נדע אם מיכל נבחרה", ספר על דמוקרטיה, מגדר ובחירות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה