זה כואב עמוק בתוך הרחם שלך

''במקום ללכת להדליק נר בבית העלמין תכניסו תינוק חדש למשפחה שלכם", מספרת סגן אלוף במיל עירית אורן גונדרס להורים שכולים בסרט "למלא את החלל" שיוקרן הערב בזמן אמת, כאן 11

09/01/2018
פז שוורץ קבלו עדכונים מפז
  • RSS

מה גורם לאשה אחת, אימא לארבעה ילדים, סגן אלוף לשעבר בצבא להיכנס אל תוך הפחדים, אל תוך הצער העמוק של מאות משפחות שכולות ולנסות בכל דרך לחפש להן את מה שהיא מאמינה שעשויה להיות התרופה היחידה לכאבן? לעשות ילד אחרי השכול. בבית של סגן אלוף במיל עירית אורן גונדרס ביישוב רעות, מונחות על השולחן רשימות על רשימות, עשרות שמות של משפחות שכולות, 2013, 2014 , 2015, כל שנה והשמות שלה.

”אני תמיד עושה את הטלפון הראשון וזה קשה, זה לוקח לי לפעמים יום שלם לאזור את האומץ“.

זאת שיחת הכרות קשה וטעונה ובסופה עירית מציעה להם בצורה הכי ישירה, משהו כמעט בלתי ניתן לעיכול, ”לו רק תלכו איתי יד ביד ותאמינו בי, בתוך שנה יכול להיות לכם ילד. במקום ללכת להדליק נר בבית העלמין תכניסו תינוק חדש למשפחה שלכם".

במהלך הסרט, "למלא את החלל" שיוקרן הערב (יום שלישי) בזמן אמת, כאן 11, צללתי לתוך עולמן של אמהות שנפער בהם בור ענק, והוא קיים שם במבט בעניים, הכבוי, המת. ”את הכאב הזה“ אמרה לי אחת האמהות. ”אפשר למקד באזור מסוים בגוף, זה כואב עמוק עמוק בבטן ממש בתוך הרחם שלך, כאב שלא פוסק".

פז שוורץ. צילום: אלבום פרטי

האמהות האלה מתהלכות בינינו והן רבות ופה בארץ אלופים בימי זיכרון ואנדרטאות ומסעות הנצחה. ופתאום מתוך כל השבלוניות של האבל מגיחה אל חייהן של המשפחות האלו עירית אורן גונדרס, והיא הדבר הכי לא צפוי שקרה להן, צריך לראות אותה כדי להבין. מדובר בפצצת על בלונדינית, עם כוחות של בולדוזר וגישה של קואצ‘רית מתחום הלייף סטייל.

עירית אורן גונדרס הקימה ומנהלת בהתנדבות מלאה את עמותת ”אור למשפחות“  שעוזרת למאות משפחות שכולות, וכבר זכתה באות הנשיא על מה שהוא הגדיר ״גישה חדשה ואחרת לשכול״. בכנסים שלה היא אוסרת על ההורים להגיע בלבוש שחור היא גוערת באמהות שמגיעות לא מאופרות, במקום ימי הנצחה היא מוציאה אותם למסעדות או ימי כיף.

ומי שהחליטה לצבוע את השכול בגוונים בלונדיניים משוכנעת שגם את המקום הכי סופי או סופני היא תצליח לפרוץ. ”מה זה רחם של אשה בת 50 היום? הרופאים יכולים היום להפוך רחם של אשה בת 50 לשל אשה בת 30! לא תצליחי? אני אארגן לך פונדקאות, בואי תלכי איתי, אני אדאג להכל“, היא אומרת לאמהות השכולות.

בהתחלה לא יכולתי שלא לעמוד המומה מול הישירות והאופן הכל כך פרובוקטיבי אפילו מיסיונרי שבו היא מציעה לעתים ממש משדלת את ההורים, חלקם חודשים ספורים בלבד אחרי שקברו את ילדיהם, להיכנס לתהליך ולנסות להיכנס להריון.

עירית אורן גונדרס הקימה ומנהלת בהתנדבות מלאה את עמותת ”אור למשפחות“. צילום מסך

”את לא מפחדת לקחת אחריות ?“ אני שואלת אותה. ”איך את יודעת אם זה נכון להם? כל כך מהר ?“ אבל עירית משוכנעת לגמרי בדרכה, שום דבר לא יעצור אותה. ”אני מוציאה אותם מבית העלמין אל נתיב עם תקווה בקצה“. והמאמצים שלה נושאים פרי, כבר 12 ילדים שנולדו דרך העמותה, לכל אחת מהמשפחות היא תפרה חליפה מותאמת אישית , דאגה למימון וליווי.

וכשאת פוגשת את האמהות שעשו את זה, קשה שלא לראות את השינוי בהן. משהו בעניים נדלק שוב, הנשמה כאילו התעוררה לחיים, פתאום רואים אפילו חיוך. אלא ששום דבר לא פשוט כאן. במסע שלי לתוך הבחירה של האמהות המדהימות האלה הבנתי עד כמה הדרך שלהם רצופת דילמות שיצופו ולעולם לא ירפו.

ריקי מור מעידה שהמחשבה הזאת עלתה אצלה כבר בתום ימי השבעה על בנה אבי, למרות שהמשפחה שלה התנגדה היא לא ויתרה היא היתה נחושה שזאת התרופה היחידה שתאחד אותם ותחזיר להם סיבה לחיות. באזכרה לציון שנה למותו של אבי, ריקי כבר היתה בהריון, עמדה מעל הקבר של אבי כשרק היא ובעלה יודעים שבבטן מתפתחים לה חיים חדשים, וכשיאיר נולד והיא החזיקה אותו לראשונה בזרועותיה והדבר הראשון שעבר לה בראש זה הלם, הדמיון לאבי הכה בה. וגם היום כשהוא כבר בן שנתיים וחצי לפעמים כשיאיר רץ לעברה, הוא מחבק והיא נשברת ובוכה. היא מחבקת את יאיר ורואה בעניים שלו את אבי.

אמא אחרת שפגשתי בסרט היא מרי דנגור שעבדה במשך שנים במעבדת פוריות בירושלים. מרי בעצמה היתה אחראית ליצירת כמאתיים ילדים בהפריות מבחנה ועכשיו 8 שנים אחרי שערן בנה נהרג בעזה, היא בעצמה מתחילה תהליך דומה עם פונדקאית בגרוזיה. ובדיוק ביום ההולדת שלה הפונדקאית נקלטה. ”תגידי את“ היא שואלת אותי, ”זה לא ברור שזו מתנה שערן שולח לי?“

אלא שבדרך מתברר לה שבנה הגדול כועס עליה ולא משלים עם התהליך. ”זה נחת עליו בבום“, היא אומרת. ”איך הוא לא מבין שזה הדבר היחיד שאולי יעשה לי טוב, הנה תרופה לאמא שכולה, לא תתן לי אותה?" אבל הבן שלה ביקש פסק זמן והיא הרי אמא ומבינה גם את הצד שלו. בתוך כל הדילמות ההוריות קשה שלא לחשוב על הילד שנולד לתוך כל זה, איזה תפקיד קשה נושא הילד שיוולד על כתפיו הקטנטנות, האם יצליחו לגדל אותו ממקום שלם? האם יצליח לצאת מהצל הכבד שמשאיר אחיו שאותו מעולם לא הכיר ושבגללו נולד?

הפרויקט הזה השתלט על כולי, דמיינו לרגע איך זה מרגיש לסיים יום צילום ארוך וטעון כל כך ולחזור הביתה להשכיב את שני הבנים שלי תינוק בן 9 חודשים וילד בן 4 וחצי. איך היא עושה את זה שאלתי את עצמי? מה גורם לעירית אורן גונדרס , אשה שיכלה לעשות הכל בחיים ולהצליח, להקדיש את חייה דווקא לשכול? לכאב.

 ** הכותבת, פז שוורץ, עיתונאית, תוכנית התחקירים זמן אמת, כאן 11




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה