לשאול ולא להרפות

בין גיל 13 ל-17 ח' עברה שבע מסגרות. בין לבין היו בריחות, נסיעות, ידידים לישון אצלם או לשרוף איתם לילה, לפעמים זה נגמר במזל לפעמים זה נגמר עם פחות. אז למה היא לא סיפרה?

06/06/2019
עמותת עלם קבלו עדכונים מעמותת
  • RSS

*מאת רעות גיא, מנהלת את תחום קצה ונערות בעמותת עלם.

את ח' הכרתי באחת המסגרות שלנו בהן קבלה סיוע. היא לא מרבה במילים, וכשהיא כבר אומרת משהו זה תמיד קצר וישר. הצעתי לה להצטרף אלי למפגש מקצועי עם יועצות בנושא איתור מוקדם של תופעות בקצה רצף הסיכון בקרב נערות ונערים.

"אני? מה יש לי להגיד להן?"

אנחנו עוברות יחד על קורות חייה הקצרים והעמוסים. ח' כמו רבות אחרות, הספיקה הרבה. בין גיל 13 ל-17 ח' עברה 7 מסגרות. בין לבין היו בריחות, נסיעות, ידידים לישון אצלם או לשרוף איתם לילה, לפעמים זה נגמר במזל לפעמים זה נגמר עם פחות.

פגיעה מינית shutterstock_757942276By Yuttana Jaowattana

"נסי להיזכר אם הייתה אי פעם יועצת או מורה או מישהי שדיברת איתה".

"כן" היא נזכרת "בגיל עשר הייתי יושבת הרבה בחדר של היועצת".

"וסיפרת לה מה קורה בבית?"

"לא"

"למה לא?"

"היא לא שאלה".

היא מצטרפת למפגש, מתיישבת לידי וקצת לפני שאנחנו מתחילות היא לוחשת לי "וואי, איזה פדיחה", אני שואלת אותה אם היא מתחרטת ורוצה לצאת? והיא אומרת שלא.

ח' מציגה את עצמה, אומרת שהיא בת 19 ושהיא לא יודעת מה לספר להן אז שפשוט ישאלו שאלות. הן שואלות בעדינות, רוצות לדעת איפה גדלה, על המשפחה שלה, ומה הביא אותה אל הרחוב בגיל כל כך צעיר. ח' עונה בסבלנות על כל השאלות, לאט לאט היא צוברת בטחון ובסוף היא כבר נחרצת: "הכי חשוב שתשאלו שאלות, תשאלו ברור, תשאלו בלי לגמגם, תשאלו כשאתן רוצות לשמוע את התשובה ולא כאילו אתן מפחדות ממנה".

כשח' אומרת את זה יש שקט בחדר. אני מסתכלת עליהן, הן מסתכלות עליה והיא מסתכלת עלי "אפשר לצאת לסיגריה?" היא יוצאת ואנחנו ממשיכות.

קבוצת תמיכה shutterstock By BlueSkyImage

מצד אחד, בשנים האחרונות אכן גברה המודעות לאלימות מינית כלפי נערות ונערים. השיתופים ברשתות, מיזמים וקמפיינים נגד אלימות מינית, נשים וגברים אמיצות ואמיצים שנפצו את מנגנוני ההדחקה והשתיקה, שינו גם את השיח וגרמו ליותר בני נוער לדווח לנו שמשהו רע מאוד קורה להם. מצד שני, מספיק מבט חטוף על הנתונים הרשמיים שנאספים כאן בישראל מידי שנה על פגיעות בילדים ובילדות כדי להבין שעד שנוכל לישון טוב בלילה, סמוכים ובטוחים שאנחנו יודעים מה קורה איתם, יש עוד זמן ודרך ארוכה לעשות.

מנתוני מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי אלימות מינית ניתן ללמוד כי הגיל הממוצע שבו נשים מדווחות על הפגיעות המיניות שעברו הוא גיל שלושים ואילו גברים – עשר שנים למעלה מזה. בהמשך – למעלה משישים אחוז מהם מדווחים כי נפגעו בגיל קטינות, ואחד מכל חמישה נפגע על ידי אדם קרוב ומוכר. כלומר, המקרים הקשים ביותר של פגיעה מינית מתרחשים בתוך המקום שהיה אמור להיות הבטוח והמוגן ביותר – וכך גם הסוד לגביו – השמור ביותר.

ילדים נוטים שלא לדווח על הפגיעות בהם, בטח ובטח אם הן נעשות על ידי אדם מוכר ואהוב, ככל שמבינים את זה יותר מבינים גם כמה התפקיד שלנו, אנשי מקצוע, הוא לשאול ולברר יותר.

עם יד הלב, כמה אנחנו באמת עושות את זה?

התשובה היא - לא מספיק. על כך מעידים גם הנתונים שפרסם מבקר המדינה בדו"ח האחרון בנושא פגיעה מינית בילדים ובילדות בישראל. מבדיקה שערך המבקר עולה כי 6000 מקרים של פגיעה מינית בילדים דווחו לרשויות בישראל. אם נחבר לזה את הנתונים שמדווחים רק בדיעבד, נבין שזה אפילו לא קצה הקרחון של המציאות בפועל. זהו למעשה האחוז השולי שמדווח וכל השאר – עלינו להתאמץ לברר.

לנתון העצוב הזה מצטרפת גם ביקורת נוקבת לגבי אחוז המקרים שטופלו בעקבות הדיווח. למצער, רק שלושים אחוז מהם טופלו, מה שמחזק עוד יותר את זה שאנחנו לא שואלות, או כמו שאמרה בצדק ובזעם אחת היועצות: "את יודעת כמה פעמים דיווחתי ולא עשו כלום עם זה? זה לא מסר יותר גרוע לפי דעתך?" זה כן, אני עונה לה, אבל זו לא סיבה לא לשאול, להפך, זו סיבה לשאול יותר, אותה, את עצמנו, את המערכת. לשאול ולא להרפות.

tnאמא ובת shutterstock By Iakov Filimonov

אני ממשיכה ומשתפת את היועצות בניסיון המקצועי שהיה לי לפני כעשור, עבדתי אז באחד ממרכזי החרום וההגנה על ילדים, זה היה מקום סוער, עם תחלופה גבוהה של מקרי חרום באים והולכים. ההנחיה המקצועית אלינו כאנשי צוות היתה לא לשאול שאלה ישירה על פגיעות מיניות. היה לזה הסבר מקצועי מנומק, שהיה נשמע אז גם הגיוני, שהרי לב לבה של הטראומה המינית הוא נושא השליטה, ולכן הגישה היתה שאחת הדרכים להחזיר למי שנפגע את השליטה במקום שנלקחה ממנו, היא דרך כך שהוא יבחר מתי, למי ואיך לספר את הסיפור. תיאוריה יפה ומציאות לחוד, לנגד עיני נראו ילדות וילדים שכל הסימנים נכרו עליהם. זו היתה דרכם לספר את הפגיעה בהם. ל"פגיעה" יש שפה. צריך לדעת לקרוא אותה, לדבר אותה, זה לא בעברית, לפעמים זה בלי מילים או שזה במילים מעורפלות, אחרות. צריך לתת לה מילים או להקשיב להן יותר טוב. חלקם צעקו אותה בחתכים על הידיים, חלקן לחשו אותה תוך כדי עישון ושתייה רבים, חלקם כעסו אותה בדיבור המחוספס או במעשים אלימים.

על חלקם לא ראית כלום, רק מבט אינסופי, קצת חלול, קצת אדיש, לא משהו שלא יכול לאפיין כל נערה או נער מתבגר טיפוסי, לכן, במיוחד אותם, אם לא נשאל, איך נדע?

בימים אלו מתקיים קמפיין ההתרמה השנתי של עמותת עלם, אשר השנה מוקדש לתופעות הקשות שהעמותה פוגשת בעבודה עם בני נוער וצעירים ברחוב: אלימות מינית, אלימות במשפחה ובקהילה, שימוש בסמים, חסרות בית ועוד. לתרומות היכנסו לאפליקציית ביט ולחצו על הכפתור של עלם, או באתר עלם: https://www.elem.org.il/

רעות גיא אלבום פרטי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה