התחקיר של רביב דרוקר מגמתי, בלשון המעטה

זה לא שדרוקר לא יודע לעמת ולהתעקש, זה לא שהוא לא יודע לשאול שאלות קשות. בתחקיר הזה הוא פשוט בוחר בצורה מגמתית על מי להקשות ועל מי לא

17/06/2019
ד''ר תמר רוטמן קבלו עדכונים מד''ר תמר
  • RSS

הרשתות החברתיות סוערות בימים האחרונים בעקבות תחקיר של רביב דרוקר בתוכנית "המקור" על הפרשייה שמסעירה את מרצ כבר כמה חודשים: ארבע תלונות על תקיפה מינית שעלו נגד נמרוד ברנע, פעיל בכיר במפלגה. בתחקיר, מנסה דרוקר, לכאורה, להבין אחת ולתמיד את הפרשה, לבדוק האם ברנע תקף מינית ומה עשו בעניין במרצ. בפועל, דרוקר מציג תחקיר מגמתי, בלשון המעטה.

רביב דרוקר, מגמתי בלשון המעטה (צילום מסך)

באופן מובהק, דרוקר בוחר את הצד של ברנע. הוא לא מעמת אותו ומקשה עליו באופן שבו הוא מקשה על תמר זנדברג (יו"ר מרצ) ומיכל רוזין (ח"כית במפלגה ולשעבר מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית). מהרגע הראשון ברור מה הנרטיב שדרוקר מבקש להציג, הוא לא בודק את דבריו של ברנע, אלא מתייחס אליהם כאל אמת צרופה, בעוד שמטיל ספק רב במתלוננות ומשתף פעולה עם הנרטיב של ברנע, לפיו כולן פועלות נגדו על מנת להרוס את חייו.

כשברנע, למשל, מכחיש אירוע שנטען שקרה או כשהוא מדבר על בסך הכל ניסיון לנשק מישהי, דרוקר זורם איתו ולא מעמת אותו עם זה שגם ניסיון לנשק זו תקיפה מינית. אולי זה המקום להמליץ לדרוקר לשאול מה החוק אומר בנוגע למעשה כזה, אולי אפילו להתייעץ עם חיים רמון, מי שהורשע בעבר במעשה מגונה על דחיפת לשון. אלא שכבר ראינו היכן עומד דרוקר בכל הקשור במחאה נגד רמון.

נמרוד ברנע, מוצג כקורבן (צילום מסך)

מהתחקיר של דרוקר נראה כי הוא רואה בפגיעה מינית (תהא זו הטרדה, תקיפה או מעשה מגונה) עניין של סעיף בחוק ולא תופעה חברתית נרחבת ומסוכנת, שקיימות עוד דרכים להתמודד ולהתעמת איתה מעבר להליך משפטי זה או אחר. אם לא הוגשה תלונה, אם תלונה לא עוברת את הסף הפלילי אין זה אומר שלא נעשתה פגיעה או שלא נעשה מעשה לא מוסרי, וחברה יכולה להחליט להוקיע מתוכה אנשים שמתנהגים בצורה כזו - על אחת כמה וכמה כשמדובר באנשים שלא רק שפגעו, אלא שבמקום להביע חרטה על המעשה מנהלים קמפיין שלם להשתקת מתלוננות ולהסרת אחריות.

דרוקר ביקש לעסוק בתחקיר הזה בתופעת #MeToo ובהשלכותיה. אך טוב היה עושה אם היה משכיל ללמוד אותה ואת רבדיה השונים ולהבין שתנועת #MeToo עוסקת בדיוק בתופעות כאלה, שלא תמיד עוברות את הסף הפלילי. התנועה פרצה לאוויר העולם בעיקר בשל מעשיו האיומים של המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין, אבל היא במהרה הפכה להיות פה עבור כל הנשים שלא התלוננו כי חלה התיישנות על המקרה שלהן, כי המקרה שלהן לא עובר את הרף הפלילי, כי הן מפחדות. תנועת #MeToo חשפה את עומק האלימות המינית המופגנת נגד נשים ברמה היום-יומית והיא אפשרה ועודנה מאפשרת לנשים לומר "עד כאן!" ולחלוק את מה שעברו כדי להביא לתיקון חברתי גורף, לא רק דרך המשטרה בתי המשפט שפעם אחר פעם לא נותנים מענה לנפגעות אלימות מינית. מצער לראות את דרוקר נוהג כמו לא מעט גברים אחרים, ובמקום להכיר לעומק את תנועת #MeToo, בוחר בנרטיב הדמגוגי של סכנות המחאה.

ד"ר אורית קמיר, ייעצה לברנע (צילום מסך)

כדי לעגן את דבריו, דרוקר מראיין את ד"ר אורית קמיר. כבודה של קמיר בתנועה הפמיניסטית הישראלית במקומו מונח. למעשה, דווקא בגלל חלקה החשוב בתהליך חקיקת החוק למניעת הטרדות מיניות (שנחקק ב-1998) ההתבטאויות שלה קשות במיוחד. בין השאר היא אמרה את הדברים הבאים: "אם הייתה שיחה מינית אישית ארוכה ועכשיו נפגשים בבר, נראה לי שזה כמעט מתבקש לנסות ולנשק. ואז הדפת אותו. האם הוא הבין שאת לא מעוניינת ובזה הפסיק, אז מה קרה? לא קרה כלום." אכן, חוץ מניסיון לתקיפה מינית, לא קרה כלום. ועוד היא אומרת "אני לא חושבת שיש אישה שלא הייתה במצב הזה ואחר כך אמרה לעצמה, באסה. למה עשיתי את זה? לא באמת רציתי. ואז מסיקה מסקנות לפעם הבאה, אם היא לא רוצה, היא לומדת להגיד לא". הבנתן? אם תקפו אתכן מינית פעם אחת זה בסדר, כי ככה למדתן להגיד לא. כשהדברים האלה מגיעים מאוטוריטה פמיניסטית כמו אורית קמיר הם קשים כפליים. דרוקר בכוונה מביא אותה בתור מומחית, מציין בדרך אגב את הקשר בינה לבין ברנע (היא ייעצה לו לאורך הדרך), ולרגע לא מנסה להתעמת איתה ולתהות איך אפשר לזלזל בטענות לפגיעה מינית כמו שהיא עושה. הוא גם לא מביא מומחית אחרת שתציג עמדה אחרת, שתאפשר קיום של עוד פרספקטיבה פמיניסטית על הפרשה.

זה לא שדרוקר לא יודע לעמת ולהתעקש, זה לא שהוא לא יודע לשאול שאלות קשות. הוא פשוט בוחר בצורה מגמתית על מי להקשות ועל מי לא. לצורך העניין, את זנדברג ורוזין דרוקר יודע לתקוף ויודע להתעמת איתן, כי הן מייצגות את הנרטיב השני, המנוגד לזה שהוא מבקש לקדם. לו היה דרוקר מפעיל את אותו אינטגריטי עיתונאי בשיחות שלו עם ברנע, קמיר ופלדמן (המתלוננת שנתבעה על ידי ברנע ושבהמשך התנצלה בפניו, והיחידה עימה שוחחו ב"מקור") אולי אפשר היה לקרוא לזה תחקיר רציני ולא מגמתי. אבל זה לא המצב. ולאור זאת, חשוב להבין ולתהות בנוגע למניעיו של דרוקר.

ברור מאוד שלדרוקר יש איזשהו עניין עם מרצ ועם הנשים העומדות בראשה. הוא שב וחוזר לתמר זנדברג ולמיכל רוזין, אבל איפה אילן גילאון בכל התחקיר הזה? ברנע היה עוזרו הפרלמנטרי של אילן גילאון והוא סיים את עבודתו אצל גילאון עם התפוצצות הפרשה. מדוע לא משוחחים עם גילאון? ואיפה הגברים האחרים במפלגה? קמיר אומרת שהם מפחדים לדבר. האם זה באמת כך? האם דרוקר ניסה לפנות אליהם ולהבין את הלכי הרוחות המורכבים במפלגה? או שנוח לו להתמקד ברוזין ובזנדברג?

תמר זנדברג, התחקיר מתמקד בה ובמיכל רוזין (צילום מסך)

בדרך זו, דרוקר יצר תחקיר לתפארת "נשים נשים שק של נחשים". התקבצו המכשפות וניסו להפיל גבר. בסופו של דבר, הנרטיב שחוזר על עצמו הוא הניסיון לפגוע פוליטית בנמרוד ברנע. לרגע אחד דרוקר לא מפקפק בטענה הזו, והוא לא מסביר אפילו למה שירצו לעשות זאת. מה התפקיד של ברנע במפלגה? למה נטפלים דווקא אליו? ובמה הנרטיב הזה שונה מנרטיב של פוגעים רבים אחרים שטוענים שהמתלוננות בסך הכל מנסות לעשות להם נזק?

האמת צריכה להיאמר, ולא מפתיע שהתחקיר המגמתי והדמגוגי הזה מגיע דווקא מכיוונו של רביב דרוקר. בעבר דרוקר תמך בשחרורו המוקדם של האנס המורשע ונשיא המדינה לשעבר, משה קצב. דרוקר יצא נגד הסטודנטיות שמחו על החלטתה של אוניברסיטת תל אביב לאפשר לעבריין המין המורשע, חיים רמון, להרצות באוניברסיטה. דרוקר גם צידד בהפרדה מגדרית (שהיא, בפועל, אפליה נגד נשים). כשזה מגיע לסוגיות פמיניסטיות אקוטיות דרוקר מוכיח פעם אחר פעם את שיתוף הפעולה שלו עם הפטריארכיה והוא בוחר צד מאוד מסוים כשזה מגיע למאבק פמיניסטי נגד פגיעה בנשים. וצריך לדבר ולהזכיר גם את זה ולא רק את הוונדטה האישית של דרוקר נגד זנדברג.

אולי הדרך הכי טובה לסכם את המגמתיות של התחקיר היא באמצעות דברים נוספים של אורית קמיר שנאמרו במהלך אחד הראיונות איתה: "מבחינתן, הפמיניזם החדש, בעצם מלחמת נשים נגד גברים". בהתאם לבקלאש שפמיניסטיות סופגות גם קמיר מתייחסת אלינו כאל מי שנלחמות נגד גברים, שזו דרך אחרת לומר שפמיניסטיות שונאות גברים. זה לא נכון, וזה שדרוקר לא מתעמת איתה על האמירה הזו מלמד יותר מכל על קנקנו.

** הכותבת היא דוקטור להיסטוריה ועורכת של הפמיניסט.ית

התפרסם בדף הפייסבוק של כולן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה