ד''ר דב חנין: האויב הגדול שלנו הוא הייאוש

המפתח לשאלה איך תיראה ישראל ב-2029 נמצא בידינו. האויב הגדול שלנו הוא הייאוש, הנתיב המוביל אנשים טובים לוויתור ולכניעה וכאשר הטובים נשארים בבית, הדרך לדברים רעים פתוחה וקלה

12/09/2019
ד''ר דב חנין קבלו עדכונים מד''ר דב
  • RSS

ישראל יכולה להיות ארץ נהדרת ב-2029.

דמיינו, למשל, שלום בלי הפרדה: ישראל שחיה בשלום עם פלסטין וביניהן גבולות פתוחים ונסיעות סופשבוע להרי הלבנון ולמסעדות דמשק. קשה לדמיין. אבל גם בפריס של 1944, בעיצומה של מלחמת העולם, היה קשה לדמיין שעשור אחר כך אפשר יהיה לנסוע באופן חופשי לגמרי בין צרפת לגרמניה ולהיפך.

דמיינו חברה ישראלית שנותנת שוויון מלא למיעוט הערבי בתחומה. לא רק שוויון אזרחי אלא גם זכויות קולקטיביות – למשל לשפה ולתרבות. האם היהודים בישראל באמת ייפגעו אם לשפה הערבית יינתן מעמד שוויוני במרחב הציבורי ואם ילמדו גם אותה מכיתה א' בכל בתי הספר?

דמיינו שוויון בין מרכז ופריפריה, חברה שנותנת הגנה אמיתית לקשישים – עם פנסיה חובה בגובה שכר המינימום, חינוך ציבורי איכותי שמתחיל מסיום חופשת הלידה, מערכת בריאות ציבורית שמשחררת אותנו מהצורך בביטוחים פרטיים ותחבורה ציבורית טובה שמשחררת אותנו מהפקקים, מערכת של דיור חברתי להשכרה – שמאפשרת לבעלי הכנסות נמוכות ובינוניות לשכור דירות במחיר סביר ועם הגנות מפני שרירותיות המשכירים.

דמיינו עתיד אחר לגמרי (שאטרסטוק / Ryan Rodrick Beiler)

דמיינו מקום לכולנו – חברה שמתייחסת לשוני בינינו לא כבעיה שיש להתגבר עליה אלא כמשאב חיוני חברה שמקיימת מפגש תוסס בין התרבויות המרכיבות פאזל ישראלי מרתק.

קשה לדמיין עתיד אחר כי אנחנו לגמרי כבולים להווה. איבדנו את היכולת לדמיין עתיד אחר ולכן אנחנו נותרים סגורים בהווה לא מוצלח. כדי להתקדם אנחנו חייבים לשחרר את הדמיון. יחד עם חברי, פרופ' דני פילק, כתבנו על כך ספר, שיצא לאור לאחרונה – מה לעשות עכשיו (הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות אחרונות). בספר הזה אנחנו מנסים לשרטט חזון אפשרי של חברה ישראלית אחרת ולא פחות חשוב מכך - לסמן את הדרך שיכולה להוביל אותנו לשם.

שחרור הדמיון הוא חיוני. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמהפכות מתרחשות לאו- דווקא כאשר המצב הוא רע מאד אלא בעיקר כאשר בני אדם משתכנעים שיכול להיות יותר טוב.

דב חנין מאמין בחלומות (פייסבוק)

אבל את הדמיון צריך לשחרר לא רק ביחס ליעד אליו אנחנו שואפים אלא גם ביחס למה שצריך לעשות כדי להגיע אליו, ביחס לפעילות שלנו בהווה. אנחנו יודעים, למשל, להתנגד למהלכים בעייתיים של השלטון. ההתנגדות היא חשובה, אבל חשוב גם ללמוד לחשוב מעבר לה. בספר אנחנו מדברים על התנגדות בונה, שמנסה לקדם אלטרנטיבות ושינויים במציאות, גם כאשר השלטון מתייצב נגדם. דוגמה מצוינת לכך נותנים פעילי מעגל ירושלים של תנועת עומדים ביחד – תנועת השטח היהודית-ערבית שהתפתחה כאן בשנה האחרונה: בתגובה לחוק הלאום – שאחת ממטרותיו האופרטיביות היא פגיעה בשפה הערבית ודחיקתה מהמרחב הציבורי - הם יזמו  מהלך של קידום תוו דו-לשוני, שכנוע של בתי קפה, בתי עסק ומסעדות לאמץ תפריטים והתנהלות בעברית ובערבית. תוצאת המהלך הזה היא דווקא הנכחה  גדולה יותר של השפה הערבית במציאות, בניגוד לכוונות יוזמי חוק הלאום.

אנחנו אומרים שמה לעשות עכשיו הוא ספר אופטימי המכוון גם לפסימיסטים. האופטימיות שלנו איננה נאיביות. איננו מתעלמים מהסכנות ומהאיומים הקיימים אבל אנחנו רואים גם את האפשרויות. ואנחנו משוכנעים שאם נלמד למצות אותן, אם נכיר את החולשות והשגיאות שלנו ולשנות את מה שדרוש בהתנהלות שלנו בעצמנו, נוכל להפוך אותן לסיכויים.

וכשלעצמו, סיפורו של הספר הוא סיפור אופטימי. שלוש ההדפסות הראשונות שלו אזלו מן השוק בתוך השבועות הספורים מאז הוא יצא לאור. עכשיו אנחנו כבר בהדפסה רביעית. זו הוכחה קטנה נוספת, למי שצריך אותה, שיש כאן אנשים רבים ששואלים מה לעשות עכשיו ומחפשים תשובות לשאלה הזו.

האויב הגדול ביותר שלנו הוא היאוש. דב חנין (צילום: אלבום פרטי)

המפתח לשאלה איך תיראה ישראל ב-2029 נמצא בידינו. האויב הגדול שלנו הוא הייאוש. ייאוש הוא הנתיב המוביל אנשים טובים לוויתור ולכניעה. וכאשר הטובים נשארים בבית – הדרך לדברים רעים פתוחה וקלה. המפתח לשאלה לאן נלך נמצאת אצלנו והמשימה החשובה ביותר היא להעביר אנשים מעמדה פאסיבית לעמדה אקטיבית ביחס למציאות חיינו. איננו רק צופים בהצגה שמישהו אחר מעלה על הבמה.

ההצגה הזו היא החיים שלנו. אנחנו חייבים להפוך לשחקנים פעילים בה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה