דפני ליף: "גם אני שולמנית"

מובילת המחאה החברתית ב-2011 הצטרפה לקבוצת הפייסבוק שתופסת תאוצה בימים האחרונים, "אני שולמן" ועוררה הדים עם הסטטוס הראשון שלה

11/11/2019
כסף וקריירה קבלו עדכונים מכסף וקריירה
  • RSS

בימים האחרונים, קבוצת הפייסבוק "אני שולמן" המיועדת לקהילת העצמאים בישראל, תופסת תאוצה ונמצאת בדרכה להפוך לתופעת רשת של ממש. נכון לרגע זה, הצטרפו לקבוצה יותר ממאה אלף חברים. ב"אודות" הקבוצה נכתב על ידי יזמיה, אביר קארה ואיציק בנין: "שוברים את הכלים, עצמאים למען עצמאים! הקבוצה נפתחה כדי להציף ולהעלות את הנושאים הבוערים של שולמן היזם. לשנות את מדיניות הממשלה כלפי העסקים הקטנים והבינוניים, שוויון זכויות לעצמאים שולמן משלם ושולמן דורש לקבל". היזמים הוסיפו בראיון ש"ההסתדרות, הטייקונים והבנקים - כוחם באחדותם. זה יהיה גם בכוחנו".

עד כה עלו בקבוצה אינספור פוסטים, שחלקם הגדול הוא סיפורים אישיים של עצמאים, ביניהם גם ידוענים. המוזיקאי ארקדי דוכין, למשל, חשף בפוסט את מצבו הפיננסי וסיפר שבעקבות המרדף אחר פרנסה הוא לא מצליח להתפנות ליצירה.

הפוסט של ארקדי דוכין בקבוצת אני שולמת

דוכין אינו לבד. בין הסיפורים הרבים ניתן למצוא מונולוגים רבים החושפים את חייהם הלא פשוטים של עצמאים הנאבקים מול הבירוקרטיה המעיקה והיומיומית. נשים וגברים כאחד משתפים מחייהם לא מעט מידע על מאבקם והישרדותם. לצד הפעילות הערה בקבוצה, הודבקו על אוטובוסים פוסטרים שעוררו סקרנות ציבורית גדולה.

לא ברור עדיין מה תשיג הקבוצה עבור המצטרפים ובינתיים רובם מסתפקים בלהוציא קיטור, לגרוף לייקים ולתמוך אלה באלה. אחת המצטרפות המעניינות היא דפני ליף, הידועה לרובכם כאחת ממובילות המחאה החברתית ב-2011, שכמו רבים, תשמח אם הקבוצה תתעל את עצמה לרמה פרקטית יותר ולא תיוותר בגדר "גימיק".

הטקסט שהעלתה דפני ליף לקבוצה:

נעים מאוד! קוראים לי דפני ליף ואני שולמנית מאז ומתמיד.

מאז שהצטרפתי לקבוצה הזו קראתי אינספור סיפורים. אני לא חושבת שאי פעם הקדשתי כזו כמות של זמן לקרוא סיפורים אישיים, תקוות ומחשבות של אנשים בקבוצת פייסבוק. יש משהו מגניב ומרגש בקבוצה של עצמאיים. הרוח היזמית משותפת לכולם. והרצון של אנשים ליזום גם כאן מורגשת ומרעננת.

תרשו לי לוותר על הסיפור האישי ולרוץ קדימה למחשבות שיש לי על המאבק המתהווה, הקבוצה המתגבשת ועל האתגרים שעוד יגיעו. קחו, אל תקחו, אני אתכם/ן, מחכה להתעוררות העצמאים כבר הרבה מאוד זמן. בנוגע לנושאים שעולים כאן וההשפעה שלהם על פעולה משותפת-

יש שלושה סוגים של נושאים שעולים כאן בקבוצה. השולמן ומוסדות המדינה- זכויות סוציאליות, מדרגות מיסוי, מע"מ, קנסות, בירוקרטיה, פנסיה, שבירות פיננסית ועוד ועוד.

השולמן ההגון שלא מכבדים - דורשים מאנשים לשמור על חוקים, גם כשאין להם איך לעמוד בגזרות, בזמן שיש מעט מאוד כבוד והערכה להגינות והוגנות. התסכול שהולך וגדל עם הזמן בין האדם בעל העסק או הפרילנסר שמשתדל לעשות הכל נכון ומכובד ולא זוכה ליחס מכבד בזמן שאחרים (אולי חלקם שולמנים בעצמם) הולכים על שטיח אדום כשהם עוברים על החוק, לא מכבדים את החוקים וכולי.

דפני ליף צילום אלבום פרטי

השולמן והשכיר - עולה ים של תסכול על ההבדים בין השכיר לבין השולמן. כאן אני חייבת להגיד שבעיני צריך להיזהר מלהפוך את העניין למלחמה בין סוגי עובדים. אנשים שעובדים כשכירים אינם האויבים של השולמנים. רק אומרת.

השולמן ובדידותו - להיות יזם, להיות האישיות המובילה בעסק, זו חוויה בודדה. יש משהו בקבוצה הזו שמחבר בין אנשים שרוב הזמן מנהלים אחרים, עושים הכל בעצמם, מתמודדים עם היום יום ומרגישים, מה לעשות, די לבד. לכן הסיסמא "אני שולמן ואני כבר לא לבד" כל כך מחממת את הלב. קבוצת תמיכה זה דבר טוב. אפשר לעזור אחד לשני, ללמוד אחד מהשני ולתרגל סולידריות.

ועכשיו, למחשבות על מה אפשר לעשות ומה אפשר ללמוד ממאבקים שהיו עד היום (אני יכולה לתרום את הניסיון שלי מהמחאה החברתית ב-2011 ואשמח עד מאוד כשולמנית שמאוד מאוד אכפת לה ממה שקורה לכולנו)

תקשורת - אנחנו ב-2019. לא חייבים לעבוד עם התקשורת. הקבוצה כאן היא ערוץ תקשורת אדיר. מה שחשוב זה ליצור את המציאות ולא להגיב אליה. אם וכמתראיינים חשוב מאוד להיות מתואמים ולדעת שהולכים להתראיין כי רוצים לקדם משהו. אחרת הופכים להיות חלק מהרעש הלבן שמתחלף כל חמש דקות באייטם אחר. קבוצת הפייסבוק הזו היא ערוץ תקשורת מעולה.

אגו - לכולם יש אגו. מי שמקבל במה ויקבל פידבק חיובי על מה שאמר ירגיש שיש לו מה לתרום. חשוב שיהיו דוברים טובים. במה מייצרת מציאות. במה יכולה גם להביא לכל מני מאבקים פנימיים. מאבקים פנימיים יכולים להיות הרסניים בגלל שמנגד יעמדו גורמים שלא רוצים שיהיה שינוי. כולנו חייבים לזכור שאנחנו לטובת העניין. השפה של הקבוצה הזו חייבת להיות השפה של השולמן ההגון. אנחנו לא רומסים אחד את השני. אנחנו הגונים אחד עם השני. אנחנו מפרגנים ומעצימים ולא נכנסים לפינות. בונים אמון. מתעסקים פחות ב15% שאנחנו לא מסכימים עליו וזוכרים שלקדם את מה שכן יש עליו הסכמה - זה הדבר החשוב.

סבלנות - הקבוצה הזו קמה מהר. אני בטוחה שהשולמנים שפתחו אותה לא דמיינו שהיא תגדל כל כך מהר. נסו לתת מענה ל100,000 אנשים ותראו שהעסק שלכם קורס תוך כדי תנועה. ברור שייקח זמן לראות שינוי. חוקים לוקח זמן להעביר, בשביל לשנות חוקים צריך לדבר עם פוליטיקאים, זה עסק מורכב בגלל שהפוליטיקה צינית. אנחנו כבר יותר משנה בלי ממשלה, יש כל מני ועדות חריגות שמנהלות את העסק, כולם נמצאים באי וודאות בנוגע למה שיהיה. יש מצב שייקח כמה שנים לראות תוצאות בשטח. תהליכים לוקחים זמן. חייבים סבלנות. ואז עולה השאלה איך שומרים על האנרגיה של הקבוצה הזו לאורך זמן.

ידע - ידע זה כוח. חשוב מאוד להנגיש את המידע. בגלל ששינויים בחוק ובהתנהלות מוסדית קשורים בתהליכים בירוקרטיים, יש צורך שכולנו נבין איך העסק הזה עובד (פר נושא שמעניין אותנו לקדם). ככל שנהיה בקיאים יותר במידע אמתי ככה יהיה קשה יותר לסבן אותנו ותהיה לנו יותר סבלנות והבנה כשמסבירים לנו את הפרטים והתהליכים שמקדמים)

מיקוד - יש המון דברים שמטרידים את כולנו כאן. מאחר ואנחנו לא הולכים לשומקום וכל נושא משמעותי עד מאוד נראה לי שלבחור נושא אחד וללכת עליו בכל הכוח, זה ממש משמעותי. אפשר גם שלושה. אבל כל נושא שמקדמים, בגדול, דורש המון משאבים, זמן, יצירתיות וקשב של הקהילה. אני שמה דגש על זה בגלל שאנחנו רוצים וצמאים לשינוי אמתי. כזה שמרגישים בשטח.

ייצוג - בתקופה האחרונה יש הרבה מאוד דיבור על ייצוג. גיוון של דוברים ודוברות מכל חלקי החברה. להיות שולמנים/יות זה חוצה מגזרים, חוצה ערים, חוצה פריפריה מרכז, חוצה מחנות פוליטיים. יש לנו כאן הזדמנות ללמוד ממה שהיה עד כה וללמוד איך להיות יד אחת. זה לא פשוט, אבל זה יכול להיות שווה ממש. קהילות אחרות סביב נושאים אחרים יכולות להרוויח מעבודה טובה שנעשה כאן.

ועוד משהו... שמאל-ימין זה חארטה.

בעיני השפה הזו לא רלוונטית, בייחוד לא בנושאים כמו אלו שעולים כאן. בואו לא ניפול לפח הזה, רק ככה הפוליטיקה הקטנה של הפוליטיקאים לא תיגע בנו.

תודה שקראתם/ן עד לכאן.

שיהיה לנו המון בהצלחה.

*** אגב, איך עושים באנר של השם שלי עם שם משפחה שולמן?

** הכותבת היא דפני ליף, ממובילות המחאה החברתית הגדולה בקיץ הבלתי נשכח ב-2011 והפוסט הוויראלי עלה במקור בקבוצת הפייסבוק "אני שולמן"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה